לעזרת הורים בשיעורי הבית אין השפעה משמעותית על ההישגים הלימודיים של ילדים בבית הספר היסודי. כך קבעו לאחרונה חוקרי המכללה לחינוך של אוניברסיטת פנסילבניה, ארצות הברית.
"סטטיסטית, לא נמצא קשר מובהק בין עזרת ההורים בשיעורי הבית שהתלמידים מקבלים בבית הספר היסודי לבין הישגיהם הלימודיים, ונתון זה לא השתנה לפי רמות השכלה של ההורים או רמת ההישגים של הילדים", אמרה ד"ר קתרינה בודובסקי, מרצה באוניברסיטה, ומחברת המחקר שפורסם בכתב העת Journal of Research in Childhood Education.
האזינו: למה שינויים והתחלות כל כך קשים לנו?
כשאנחנו עוזרים, אנחנו לא עוזרים
עזרה מההורים בהכנת שיעורי בית זכתה זה מכבר לשבחים על ידי מחנכי ומנהלי בתי הספר היסודיים, שרואים בה מנגנון יעיל שעשוי לסייע לילדים להצליח ולהשיג ציונים גבוהים. יתרה מכך, משרד החינוך האמריקני אף מקדם מתן שיעורי בית, משום שהוא רואה בהם כהזדמנות לילדים להעמיק את הלמידה ואת הידע, ולהורים - להיות מעורבים בחינוך ילדיהם.
מעניין לציין כי בנוסף למחקר הנוכחי, שמתבסס על שני מערכי נתונים ארציים מייצגים בארה"ב שכוללים כ-40 אלף ילדים, פורסמו מחקרים נוספים - כולל זה של פרופ' לורה דסימונה מאוניברסיטת דלאוור, שטענו להשפעה שלילית של עזרה מההורים בשיעורי הבית על הישגי התלמידים. הקשר השלילי הוסבר בכך שהורים נוטים לעזור לילדים מתקשים ושמאמציהם לא מספיקים כדי להתגבר על הליקויים הלימודיים של התלמידים.
כשהנטל מוסר
ד"ר בודובסקי ועמיתיה למחקר עבדו עם אותם מחקרים קודמים ופיתחו אותם באמצעות שימוש במודלים סטטיסטיים של פרמטרים קבועים ומתוחכמים יותר, תוך שהם מציינים כי המחקר שלהם גם תורם תרומה משמעותית לנושא מעורבות ההורים בחינוך ילדיהם.
ד"ר קתרינה בודובסקיצילום: Pennsylvania State Universityתוך שימוש במודלים סטטיסטיים מתוחכמים יותר, ובהתחשבות במשתנים כמו מצב סוציו-אקונומי וחינוך הורי, החוקרים לא מצאו השפעה של עזרה מההורים בשיעורי בית על הישגי המתמטיקה והקריאה של תלמידי בתי הספר היסודיים.
החוקרים הציעו שלושה מנגנונים אפשריים שעשויים לשלול את היתרונות הפוטנציאליים של עזרה מהורים בשיעורי הבית: אובדן קוגניטיבי, השפעות שליליות על האקלים הרגשי בבית ופיזור אחריות (אפקט הצופה מהצד) - מושג המתייחס לתופעה שבה היחיד רואה את נטל האחריות כמוסר ממנו.
מכיוון שאי-אפשר להניח שלהורים יש רקע בחינוך, או שהם אפילו מכירים את מערכת החינוך האמריקנית ואת החומר הנלמד (כרבע מהתלמידים בבתי הספר בארצות הברית - הם ילדים להורה מהגר אחד לפחות), אזי שייתכן שאין להם את הכישורים המתאימים להדריך את ילדיהם בפתרון שיעורי הבית. כתוצאה מכך, הם עשויים לגלות את התשובה הנכונה, מה ששולל את היתרונות הקוגניטיביים של תרגול החומר שנלמד בכיתה.
"אם מטרת שיעורי הבית היא שהילדים יתרגלו מיומנויות או ידע חדש שהם למדו בבית הספר, הרי שהאפקט נהרס ברגע שההורים עושים את העבודה ופותרים את שיעורי הבית במקום ילדיהם", אמרה ד"ר בודובסקי, שסבורה כי מעורבות יומיומית אינטנסיבית של ההורים בשיעורי הבית של ילדיהם גם עלולה להגביר את הלחץ בחיי המשפחה. היא הסתמכה בדבריה על מחקרה של הסוציולוגית ג'סיקה מקרורי קלרקו, מאוניברסיטת אינדיאנה, שהניחה כי הורים המעורבים בשיעורי הבית של ילדיהם עשויים להפעיל לחץ רב יותר ממה שנדרש, עלולים לאפשר לילדיהם לנהוג באופן כזה שיהיה בלתי נסבל בכיתה ואף עלולים להגביר חיכוכים ביחסים עם הילדים.
בשורה התחתונה, המחקר מבהיר כי עזרה מההורים בשיעורי הבית, גם כשהיא נעשית כמובן מרצון טוב, עלולה למנוע מהילד לקחת אחריות על עצמו ולמנוע ממנו את האפשרות לרכוש מיומנויות שונות, כמו ניהול זמן ועוד רבות אחרות. "הילדים לא זוכים לחוות מאמץ. בית הספר היסודי עוסק בצבירת ידע, אך גם בפיתוח מיומנויות והרגלים של הילד", אמרה ד"ר בודובסקי, "בעוד שהמחקר לא מראה שום הוכחה לכך שעזרת הורים בשיעורי הבית יעילה, ביכולתם של ההורים לעזור לילדיהם לעצב את ההישגים הלימודיים שלהם על ידי התוויה של היסודות בדרך להצלחה.
"שיטות אחרות כמו תיאום ציפיות ודיון בעניינים הקשורים לבית הספר עם ילדיהם, יכולות להועיל ללמידה הרבה יותר מאשר אם ההורים יפתרו את שיעורי הבית במקום הילדים. אומנם מגפת הקורונה כפתה את מעורבות ההורים במטלות בית הספר, אך מדובר במצב זמני שהשתנה עם החזרה לבתי הספר", היא סיכמה.
