איזה יופי, הגיע יום הטיסה לחופשה המשפחתית בחו"ל. חיכינו שכל הילדים יסיימו את הלימודים, בחרנו דילים, לא שכחנו לארוז משקפות לבריכה, והנה נכנסנו לנתב"ג. בלי קשר למצב התורים הנוכחי בנמלי התעופה בעולם, הרי שגם בימים רגילים שהייה של כמה שעות בהם - היא מאתגרת לכולם. אז ניסינו להבין: למה קשה לנו לחכות, למה לילדים קשה עוד יותר, ואיך מעבירים את הזמן?
קראו עוד:
הרי גם לנו, המבוגרים, קשה להתאזר בסבלנות יתרה במצבים מסוימים, ואפילו די שגרתיים - בכביש, כשהנהג שלפנינו לא שם לב שהרמזור התחלף לירוק ובגללו פספסנו אותו, או בסופרמרקט, שבו פתאום רק שתי קופות עובדות בדיוק כשאנחנו ממהרים לאסוף את הילד.
כדי להתאזר בסבלנות אנחנו צריכים להפעיל יכולת גבוהה למדי של ויסות רגשי, שהוא בעצם היכולת לתכנן, לשלוט ולכוון את ההבעה הרגשית שלנו בהתאם לנסיבות החיצוניות המשתנות. לפעמים, הקושי להתאזר בסבלנות נובע מעצבנות או מסערה פנימית שאינן קשורות לנסיבות החיצוניות, ומה שקורה בסביבה החיצונית - הוא רק הטריגר לאובדן הסבלנות שלנו, שנובע בעצם מתוכנו פנימה.
אמפתיה יעילה יותר מנזיפה
לילדים קשה יותר להתאפק, לתכנן ולשלוט ברגשות שלהם, משום שהמערכות הגופניות והרגשיות שלהם בשלות פחות מאשר שלנו המבוגרים. לרוב, הם גם יגיבו קיצונית יותר מאיתנו לתחושות כמו עייפות, רעב, או פשוט מול הצורך לדחות סיפוקים ולהשהות את תגובתם.
אם כהורים אנחנו נגלה סבלנות להיעדר הסבלנות של הילדים שלנו, ונצליח להיות אמפתיים למצוקה שלהם באותו רגע - ואף לנסח זאת עבורם במילים - זה יהיה לרוב יעיל יותר עבור הילדים מאשר אם ננזוף בהם או נבקר אותם על חוסר הסבלנות שלהם, ונדרוש התנהגות "בוגרת" יותר. כשילדינו מרגישים שמישהו מבין ומקבל אותם, גם על החלקים הקשים והמתפרצים יותר שלהם, התחושה הזו עוזרת להם להתארגן ולווסת את הרגשות ואת ההתנהגות, או לפחות לא להסלים את המצב.
"אם נגלה סבלנות להיעדר הסבלנות של הילדים שלנו, ונצליח להיות אמפתיים למצוקה שלהם באותו רגע, זה יהיה לרוב יעיל יותר עבור הילדים מאשר אם ננזוף בהם"
בד בבד עם קבלה, אפשר לשתף את ילדינו בכך שגם לנו אין לפעמים סבלנות, ולספר להם מה עוזר לנו במצבים האלה (להתרחק מהסיטואציה הנפיצה, לדבר עם עצמנו באופן מרגיע, לשוחח עם מישהו חיצוני כדי שיעזור לנו להירגע וכדומה). השילוב בין קבלה הורית, לבין הכוונה עדינה ואמפתית והצעת דרכים חלופיות להתמודדות, יכול בהדרגה לעזור לילדינו למצוא בתוכם כוחות רבים יותר לוויסות ולדחיית סיפוקים. גם המודל שנספק להם כהוריהם הוא חשוב, משום שהם מביטים בנו המבוגרים וברמת הסבלנות שאנחנו מפגינים, ומסגלים דפוסי התנהגות דומים.
בשתי מילים: להתארגן מראש
ההמתנה הארוכה בתנאים לא נוחים במיוחד קשה במיוחד לילדים הקטנים, ועלולה להעיב על תחילת החופשה החווייתית, או על סופה. אין לנו שליטה על עיכובים חיצוניים כאלה ואחרים, אבל אנחנו כן יכולים להיערך מראש לכל מה שקשור לתוכן ההמתנה, כלומר לאופן שבו נעביר אותה.
להסביר לילדים שיהיה תור: עוד בטרם היציאה מהבית לנתב"ג חשוב לערוך תיאום ציפיות עם הילדים. ספרו להם על השלבים שתעברו עד שתעלו למטוס, הסבירו על האפשרות שיהיו תורים ארוכים, "כי הרבה אנשים רוצים לטוס לחו"ל אחרי שלא נסעו בקורונה", ואל תשכחו גם להזכיר להם (ולעצמכם) שאחרי ההמתנה - כולכם תעלו למטוס בדרך ליעד המושלם שבו בחרתם.
באותה שיחה כדאי גם לשאול את הילדים אם יש להם רעיונות איך להעביר את הזמן, ומה יעזור להם בעמידה בתור. כך אנחנו גם הופכים אותם לשותפים פעילים, מה שכמעט תמיד מסייע.
לא להישאר רעבים: רעב כידוע עלול להפוך את כולנו, מבוגרים וילדים כאחד, לעצבניים ולחסרי סבלנות. אז הצטיידו מראש: כריכים קטנים לכל אחד, בקבוקי מים, ירקות חתוכים ועוד, בקופסאות נוחות או בשקיות. ואל תשכחו מגבונים לחים.
להכין משחקים: הכינו תיק גב ייעודי קטן עם משחקי קופסה מתאימים לטיסה. אלה יכולים להיות דפים וצבעים, בובות אהובות, ואם תרצו להשקיע - אז גם ערכות מוקטנות של משחקי קופסה כמו מונופול, צוללות, רמי קוב, קלפים ועוד. לילדים בוגרים יותר אפשר להכין למשל תשבצים, סודוקו, ארץ עיר (גם בעל פה) ועוד.
הצטיידו בדפים, מחברת, חוברת צביעה וצבעים ותנו לילדים לצבוע על מנת להעביר את הזמן. ליצירתיים שביניהם- הציעו לצייר את הטרמינל, את המזוודות, את האנשים שעומדים בתור ואפילו את חופשת החלומות שאליה אתם נוסעים.
להמציא: אם שכחתם, או נתקעתם, או מיציתם את כל האפשרויות, פשוט המציאו משחקים אונליין. למשל, משחקי ספירה (מי הראשון שסופר כמה מזוודות שחורות אני רואה מסביבי), משחקי חשבון ותרגילים (שבע בום), משחקים מילוליים (אני רואה משהו שמתחיל באות א', מה ראיתי), משחקי פנטומימה, משחקי שירים (תנו לי שיר שיש בו את המילה - מים), משחקי סיפור בהמשכים (מישהו מתחיל לספר ואז השני ממשיך וכך הלאה).
לעשות ספורט: תרגילי מתיחות קלים או תרגילי התעמלות יכולים להעביר את הזמן ובכלל, לעזור לכולם להרגיש יותר טוב. אז בקשו מהילד הגדול להפעיל את הקטנים יותר בתרגילי התעמלות, כשהוא המדגים והם המבצעים. זו תהיה תעסוקה גם בשבילו.
ואם התור עוד נמשך והסבלנות כבר נגמרת, השתמשו במשתיק הקול הבינלאומי ותנו לילדים לשחק בנייד. זה תמיד עובד.
אסנת גרתי - פסיכולוגית קלינית, מנהלת את מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים נוער ומבוגרים | חנה יעקובוביץ - מנהלת תחום ריפוי בעיסוק במחוז ירושלים והשפלה במכבי שירותי בריאות
פורסם לראשונה: 10:37, 04.07.22
