כל הורה מכיר את הסיטואציה שבה הוא נכנס עם הילד לקניון או הולך איתו לסידורים בעיר או אפילו לקניות בסופר, והילד נתקל בצעצוע או ממתק ומזמזם כמעט על אוטומט את המשפט המוכר לעייפה: "תקנו לי". לפעמים אנחנו באמת קונים ובפעמים אחרות אנחנו מסרבים בתוקף. כשהילדים גדלים, הזמזום הטורדני "תקנו לי" נעלם, ובמקומו מגיע זמזום אחר, טורדני לא פחות: "יש לך כסף לתת לי?". זה פחות או יותר השלב שבו רוב ההורים מתחילים לשאול את עצמם האם לא כדאי לתת לילדים דמי כיס קבועים ולהוביל לכך שייחשבו את ההוצאות וההכנסות שלהם בעצמם. אבל אז מסתבר שההחלטה לא כזו פשוטה כי היא גוררת אחריה שלל שאלות משנה, כמו: מתי נותנים, כמה נותנים ומה עושים כשהילד חורג מהתקציב?
אחריות כלכלית
ריקי לוי דינר, אמא לשלושה מתבגרים (19,15,14) מקריית ביאליק, מספרת שאצלם כל השלושה מקבלים דמי כיס, ושהרעיון היה דווקא יוזמה של הילדה: "כשהבת שלי הייתה בכיתה ז', היא אמרה שהיא רוצה לקבל דמי כיס כמו שהבן הגדול שלי קיבל כשהיה בגילה'", מספרת לוי דינר, "זו לא הייתה איזו החלטה גורפת, פשוט כשהוא עבר לחטיבת הביניים הוא הפך לעצמאי יותר, יצא יחד עם חברים בשכונה, נסע לבית ספר מחוץ לעיר, והבנו שזה שלב מעבר בחיים מילדות לבגרות, שמתאים גם לדמי כיס. שני הילדים הקטנים יותר קיבלו מאיתנו כסף לפי הצורך. הבת שלי טענה שהיא כבר יוצאת עם חברות, וכשהיא רוצה משהו היא חוסכת. ואז החלו דיוני ה'כמה את צריכה?', היא אמרה שבכל פעם שהיא נוסעת לת"א זה כך וכך. הבנו את הצרכים המשתנים של שלושתם, והחלטנו שכולם יקבלו דמי כיס, גם הילד הצעיר שהיה אז בכיתה ו'".
מה כוללים דמי הכיס, ועל מה אתם משלמים?
"מההתחלה היה ברור לנו שיש דברים שעליהם אנחנו משלמים, לדוגמה, אם יש בר מצווה לילד בכיתה אז אנחנו נשלם על המתנה. לעומת זאת, בילויים עם חברים זה מהכסף שלהם. הרעיון, מבחינתנו, הוא שיש דיון שמייצר חינוך לאחריות כלכלית. אנחנו מאמינים שזו מיומנות חשובה לחיים. האמירה היא : "זה הכסף שלך. חסר לך? בוא תסביר לנו למה אתה צריך יותר". אנחנו מדברים על הדברים והם משתפים אותנו בהתלבטויות אם לרכוש משהו או לוותר. אנחנו מסבירים שמותר מדי פעם לקנות כש'בא לי', אבל אם יש איזו מטרה עתידית אז עדיף לחשוב: כמה זמן ההנאה של ה'בא לי' הזה תחזיק מעמד? מה הערך של החוויה הרגעית לעומת משהו שאת באמת צריכה?".
מה עושים במקרה שבו הילד חורג מהתקציב?
"היה מקרה שבו הבן שלי יצא עם חברים, ונעלם לו הכסף של כל החודש. המשבר שלו היה עצום, והבנו את זה. הייתה בהלה אמיתית "מה אני אעשה עכשיו?". הזכרנו לו שאנחנו פה, ושיש לו אוכל ובית. הבנו שנפל לו הארנק איפשהו ושהכסף איננו. באותו החודש השלמנו לו את דמי הכיס כי זה לא דפוס שחוזר ל עצמו אלא משהו חד פעמי. אפשר לומר שבדרך כלל הם מסתדרים, ואם חסר הם מבקשים הלוואה על חשבון החודש הבא או שהם מבקשים זה מזה. הרבה דברים הם קונים יחד, למשל: אקס בוקס או סתם ממתקים בפיצוציה כי בא להם לראות סרט בבית עם ממתקים. הם יודעים שהגדול מקבל יותר כסף כי הצרכים שלו שונים, והם גם יודעים שכשהם יגדלו הסכום יעלה".
כמה אתם נותנים להם בחודש, ואיך מחליטים?
"לגדול הפסקנו לתת לאחרונה כי הוא התגייס אז אם הוא צריך כסף, פשוט נותנים לו. הקטנים מקבלים 200 שקלים בחודש. לפני שנה הבנו שכסף מזומן זו בעיה כי לא תמיד יש לנו מזומן בארנק וגם לפעמים אנחנו שוכחים לתת. הוצאנו כרטיס שאנחנו מטעינים בכסף, והם מחשבים בעצמם את היתרה. מבוגרים נוטים לבזבז יותר כשהכסף שלהם באשראי אבל ילדים דווקא הרבה יותר מחושבים עם הכרטיס הנטען. הם כל הזמן באפליקציה, בודקים את מצב החשבון שלהם".
אתם נותנים לתת דמי כיס כל שבוע או פעם בחודש?
"הרעיון הוא לתת בהתאמה לגיל, לצרכי הילד, לדפוס האישיות שלו ולהעדפות שלו. אנחנו שאלנו אותם מה עדיף והסברנו את היתרונות וגם את הסכנה- שזה יעלם בשבוע הראשון. ניסינו פעם בשבוע, ואז הם החליטו שעדיף להם פעם בחודש. אני חושבת שזה נותן להם תחושת שליטה. מכל הסיפור הזה של דמי כיס אפשר לראות למי מהילדים יש תפיסה כלכלית טובה יותר: מי יותר מחושב, ומי יותר בזבזן, מי נכנע לחשקים, ומי מוותר על פיתויים ומאושר בחלקו. זה גם פיתח ביניהם שיח שמקסים אותנו, ומאפשר גם לנו לדבר איתם בחופשיות. למשל, להגיד להם שהחודש אנחנו לא נקנה את זה ואת זה כי זה לא מתאים. זה לא שיח שזר להם".
תקציב קבוע. אין חריגות
הדס שמואל, אמא לשלושה מתבגרים ( 11,15,18) מיוקנעם, מספרת שהיא הבינה שצריך לחנך את הילדים לדמי כיס לפני כעשור, בעקבות גירושיה: "אחרי שהתגרשתי, הבנתי שצריך ללמוד להתנהל עם תקציב. שקודם לא הבנתי בזה בכלל. למדתי להתנהל עם סכומי כסף מדודים ולחשב מראש ואז נכנסה גם האג'נדה: "לא מעניין אותי מה אתם קונים עם זה, תנהלו". בהתחלה נתתי להם 20 שקלים פעם בשבועיים. אחרי שנתיים הם גילו שאפשר לקנות אייפון או אקס בוקס. הם הלכו עם מאות שקלים לחנות, וספרו שקל שקל".
כמה הם מקבלים היום, ומה התקציב כולל?
"כשהאינפלציה עולה גם התקציב עולה. היום הם מקבלים 50 שקלים פעם בשבועיים. זה מה שהם מקבלים ממני ואין קשר למה שהם מקבלים מאבא שלהם. בדיונים בקבוצות אפשר לראות שהילדים עושים השוואה לחברים, ואז ההורים מתלבטים כמה לתת להם. מבחינתי, התקציב הוא לפי מה שאני יכולה לתת ולפי מה שהם צריכים. בכסף הזה הם עושים מה שהם רוצים, ואני לא מתערבת. הם יכולים לחסוך אותו או לבזבז אותו מיד. התקציב הזה לא כולל מתנות לימי הולדת או יציאות עם חברים. זה כסף אקסטרה. לאט לאט הם התחילו לעבוד, והיום הם כבר יותר עצמאיים. הבת שלי החלה בגיל 12 לעבוד כבייביסיטר. הבן שלי עובד בחברת הייטק מגיל 17. הצעיר בן 11, וביחד אנחנו משקיעים בבורסה. אני מלמדת אותו מושגים כלכליים, כמו: ריבית דריבית, ועוד".
מה את עושה במקרה שבו יש להם חריגה מהסכום שנקבע?
"אין דבר כזה. הייתה פעם אחת חריגה שהבת שלי ביקשה טלפון והוא נפל ונשבר ביום הראשון. מחצית מהתיקון היה עליה בתשלומים ומחצית עלינו. חלקנו איתה את האחריות".
לדמי הכיס, מסבירה שמואל, יש הרבה יתרונות: "יש בינינו פחות מריבות, זה ניהול שלהם. רוצים להוציא את הכסף- בהצלחה. רוצים להשקיע- אני אהיה שם, אכוון ואעזור. אני רואה בזה עצמאות, ויש פה אלמנט חשוב של ביטחון בעצם הידיעה שאף אדם לא יגע להם בזה, זה הרכוש שלהם. אני רואה הרבה הורים שלא מנהלים תקציבים והילדים שלהם מבקשים בלי גבולות, וזה בעייתי. בנוסף, ישנם הורים שכבר נותנים דמי כיס, ואז הם עצמם מלווים מהילדים ולא מחזירים. בדרך הזאת הילדים לא מרגישים מוגנים. מבחינתי חלק מהרעיון של דמי הכיס הוא שהילדים יודעים שתמיד יהיה להם גב כלכלי".
"בעבר נתנו כסף בלי גבולות"
אורטל שמש ברקי, אמא לשלושה (4,9,12) מפ"ת מספרת שהיא ובעלה החליטו לאחרונה לתת לילדים דמי כיס קבועים: "הם תמיד קיבלו אבל לא בצורה מוסדרת. בחופש הגדול האחרון קיבלנו החלטה לעשות להם כרטיס אשראי עם תקציב מוגדל לאוגוסט, 250 שקלים לחודש עבור אטרקציות ופינוקים. הסברנו להם שזה כולל כל מה שהם רוצים, החל משייק וכלה בלגו חדש ושאנחנו נשלם על אוכל וביגוד. כשאוגוסט נגמר קבענו לכל אחד מהם סכום שונה לפי הצרכים שלו. הבת שלי מקבלת 120 שקלים בחודש, והקטן מקבל 50 שקלים.
"לכאורה ההחלטה לתת דמי כיס באשראי הייתה רק שינוי טכני אבל זה בהחלט יצר שינוי של ממש בבית. הילדים יותר בשליטה לגבי ההוצאה שלהם. אם עד היום השתמשנו במזומן, וכל פעם הוספנו להם עוד ועוד אז עכשיו הם יודעים בדיוק מה ההוצאות שלהם. פתאום הם מקבלים החלטות שונות. אין יותר בקשות כמו: 'אמא תביאי עשרה שקלים' או 'אני צריך 20 שקלים". נעלמה האפשרות לקנות בלי הגבלה ויחד איתה גם הצורך לקנות כל רגע. לפעמים הם אומרים: 'אני רוצה את זה', ואז אני שואלת: 'זה מהכסף שלך, כן?', ו- הופ, הם מוותרים. בכל פעם שהם מעבירים את הכרטיס ,הם מקבלי סמס עם הודעה על היתרה".
איך החלטתם מה הסכום שמתאים לכל אחד?
"לפי הצרכים שלהם. הילדה בחטיבה, ושם יש קפטריה. היא גם יוצאת עם חברים. הקטן, חוץ מכמה ממתקים מדי פעם, לא באמת צריך כסף. בהתחלה ניסינו לתת להם דמי כיס פעם בשבוע אבל מהר מאד הבנו שאי אפשר לתת דמי כיס קבועים לכל שבוע כי הצרכים משתנים. למשל: בשבוע שנפגשים עם חברים צריך יותר כסף. אגב, היום אנחנו מבינים שלפני שנתנו להם את הכרטיס די עבדנו על עצמנו בעיניים, ונתנו להם כסף מזומן בלי הגבלה, בלי ששמנו לב. מהרגע שהוצאנו להם כרטיס הכל יותר מוגבל ומסודר, כמעט ולא מתקיימות חריגות".
ומה עושים אם בכל זאת הילדים חרגו מהתקציב?
"אם יש חריגות אז אני משתדלת לא להטעין שוב כדי ללמד אותם שהם עברו את המגבלה, ושהם צריכים להתמודד עם זה. אני גם מסבירה להם שלחודש הבא הם צריכים לתכנן את ההוצאות שלהם בצורה טובה יותר. קורה לפעמים שיש לחברה טובה יום הולדת, והילדה רוצה לפנק אקסטרה אז אני באה לקראתה ועוזרת לה יותר אבל לא אעשה את זה כדי לקנות עוד בובה או פחית קולה".
