בשיתוף תלמה
זה קרה לפני חמש שנים. איברהים בהו (19), אז נער בן 14 מיפו הגיע עם משפחתו לטבריה לחופשה משפחתית במלון הסמוך לכינרת. באחת מגיחותיה של המשפחה לנסיעה מחוץ למלון ניגש איברהים לפתוח את שער הברזל הידני של החניון, לפתע נשבר צירו של השער המסיבי והוא החל ליפול לכיוונו של איברהים, שניסה לברוח, אך לרוע מזלו לא הספיק לחמוק בזמן והשער, ששקל כחצי טון, צנח על גבו, ריסק את חוליותיו והותיר את הנער ההמום משותק ממותניו ומטה.
"בשיקום בבית החולים היו לי עליות ומורדות וגם נכנסתי מדי פעם לדיכאונות", הוא נזכר כיום באותם זמנים קשים. "יום אחד הגיע לבקר אותי בשיקום שחקן כדורסל קטוע רגל בשם עשהאל שבו. עשהאל סיפר לי את סיפורו האישי (נפגע קשות בפיגוע ירי בו חדר מחבל לבית משפחתו באיתמר ורצח את אימו ושלושה מאחיו) והציע לי ליצור איתו קשר עם סיום השהייה בבית החולים. ובאמת התקשרתי אליו עם תום השיקום והוא לקח אותי למועדון ספיבק ברמת גן שם הוא הכיר לי את משחק כדורסל הנכים. התחלתי לשחק וראיתי שאני טוב בזה. מאז לא הפסקתי."
נכון להיום איברהים הוא שחקן בולט בנבחרת ישראל בכדורסל נכים ומייצג את המדינה בתחרויות בחו"ל. נוכח גילו הצעיר הוא משחק הן בנבחרת הצעירה והן בבוגרת. "לפני כארבעה חודשים שיחקתי במדי הנבחרת הצעירה באליפות אירופה לכדורסל כסאות גלגלים והגענו שם למקום השלישי וזכינו במדליית ארד. כולנו היינו ממש בעננים. מבחינתי, לייצג את המדינה כשחקן כדורסל נכה ומשותק וזה גאווה וזכות גדולה", הוא אומר.
עד כמה הספורט עזר לך להתגבר על הקשיים במהלך הדרך?
"הכדורסל והספורט תמיד מעסיקים אותי וכל פעם שהייתי בדיכאונות או משהו כזה הייתי הולך ומשחק כדורסל. כשהגעתי לראשונה לספיבק שמעתי כל מיני סיפורים מאנשים אחרים שגורמים לך להתעודד ולהתאושש מהמצב שנכנסת אליו. כל פעם שאני מרגיש ירידה במצב רוח אני משתף את השחקנים האחרים והם עוזרים לי להתמודד."
למפגש המיוחד הזה שהתקיים במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" של "ידיעות אחרונות", ynet ותלמה, איברהים לא הגיע לבד. לצידו של האלוף הצעיר הזה שהתגבר על קשיים ואתגרים תוך שהוא מנתב אותם למקום חיובי של עשייה ספורטיבית פורייה, התייצבה אלופה אחרת, אלופה ימית אם תרצו, השייטת לשעבר מעיין דוידוביץ' (33). מעיין התחרתה במשך שנים על גלשן מדגם ניל פרייד והיא אלופת ישראל בדגם זה, סגנית אלופת אירופה ובעלת שתי מדליות ארד מאליפות העולם (2013 ו-2014).
"אבי היה שייט ואימי הייתה שחיינית. בתור שחיינית אימא שלי לא רצתה כל כך שאני אלך לבריכה ואז אח שלי התחיל להפליג, וכמו כל אחות קטנה רציתי לחקות אותו וכך התחלתי את דרכי בענף השייט", היא מספרת על תחילת הדרך. "התחלתי בגיל מאוד מוקדם וכבר בגיל חמש, חמש וחצי הייתי על סירות, שטתי ולאט לאט התקדמתי. התחריתי באליפויות אירופה, באליפויות עולם, ובאיזשהו שלב כשהייתי בת 13 והאח הקטן התחיל לגלוש ורציתי שוב לעשות סוג של מעבר כזה בתחום והתחלתי, עברתי מהשיט לגלישת רוח וזה מה שעשיתי עד היום האחרון שפרשתי אפשר להגיד."
בגיל 14 זכתה דוידוביץ' באליפות העולם לקדטיות שנערכה בספרד. בשנת 2004 זכתה במקום השני באליפות העולם לנערות, וב-2005 חזרה על ההישג וסיימה במקום השני. על שלל הישגיה של דוידוביץ ניתן למנות את היותה סגנית אלופת אירופה בשנת 2012 וזכייה במדליית ארד באליפות העולם שהתקיימה ב-2013 בברזיל. בראשית 2008 סיימה דוידוביץ' במקום תשיעי בתחרות הקדם אולימפית שנערכה בפלמה דה מיורקה והבטיחה את השתתפותה באולימפיאדת בייג'ינג בה סיימה לימים במקום עשירי. בהמשך השתתפה גם באולימפיאדת ריו דה ז'נרו (2016) בה סיימה במקום השביעי.
מהו האתגר היותר גדול בעינייך בענף גלישת הרוח?
"גלישה היא ספורט יחידני מה שאומר שהרבה מאוד מהזמן אתה מתמודד לבדך עם הקשיים בסוג של 'אני נגד כל העולם'. צריך להתרגל לזה כי זה משהו שהוא לא פשוט."
אצל איברהים הדברים כביכול פשוטים יותר שכן הכדורסל הוא משחק קבוצתי אך יחד עם זאת צורת המשחק הזו דורשת נשיאה בנטל מצד כולם, דבר המהווה עבורו ועבורו חבריו לקבוצה אתגר לא קטן. "בכדורסל מדובר אמנם על חמישייה שמשחקת על המגרש אז על פניו כולם עובדים בשביל כולם אבל למעשה מספיק שאחד מהשחקנים לא ייתן את המאה אחוז שלו, שלא יעבוד כמו שצריך על המגרש, והדבר יפגע בכל הקבוצה ויכשיל אותה", הוא מסביר, "לכן בשונה מהספורט היחידני אצלנו האתגר הוא לעשות את הסוויץ' בראש ולהתרגל לעבוד כאיש אחד."
את המפגש המרגש בין השניים סיכמה מעיין במסר לציבור, הן לספורטאים והן לקהל הרחב. "צריך לקחת כל דבר בחיים בפרופורציות", אמרה, " בדרך יהיו מכשולים ולצידם גם ניצחונות, ולכן צריך לדעת לקחת כל דבר שקורה לנו בפרופורציה המתאימה ולנסות ללמוד ממנו לקחים שיעזרו לנו באתגר הבא."
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
