בשיתוף תלמה
(צילום: ירון שרון)
הוא רק בן 19 וכבר נחשב לאחד הכוכבים העולים באירופה בכדורסל על כיסאות גלגלים עם הכינוי המבטיח "דני אבדיה של כדורסל כיסאות הגלגלים".
עמית ויגודה מהיישוב עומר הוא דוגמה חיה לביטוי "אין דבר העומד בפני הרצון" שכן למרות שהוא קטוע רגל מגיל צעיר, הוא לא הפסיק לחלום לרגע, לא הפסיק להתאמן, וההשקעה העצומה לצד כישרונו טבעי, הניבו עם השנים את פירותיהם.
בשנה שעברה הוביל עמית את מכללת UTA מטקסס לזכייה באליפות ליגת המכללות ונבחר לשחקן הטוב ביותר של משחק הגמר. הנתונים המצוינים לא נעלמו מעיני הקבוצות המובילות באירופה ובחודש אוקטובר השנה הוחתם עמית בקבוצת האנובר מהליגה הגרמנית בכדורסל בכיסאות גלגלים בה המאמן צופה לו גדולות.
בתוך כל אלו הוא גם מייצג את מדינת ישראל כשחקן נבחרת ישראל הצעירה (נבחרת העתודה) בכדורסל בכיסאות גלגלים ואף זכה איתה בחודש יוני השנה במקום השלישי ההיסטורי באליפות אירופה שהתקיימה באיטליה.
אבל הדרך לכל ההישגים האלו לא הייתה חלקה כלל, ולמען האמת ההתחלה לוותה במצוקות פיזיות וחברתיות כאחד. הוא נולד עם שבר בעצם השוקה הימנית, מצב רפואי נדיר שקורה לאחד מתוך 750 אלף אנשים ומתבטא בעצם חלשה שבמקום לגדול נשברת, וכתוצאה מכך מתפתחים גידולים שאינם סרטניים, אך מחלישים אותה.
"נולדתי עם שברים פתולוגיים בשוק של רגל ימין כתוצאה מבעיה רפואית שגורמת לרגל להיות יותר חלשה ויותר קצרה. עד גיל 11 עברתי המון ניתוחים במטרה לנסות לשקם ולתקן את הרגל, אך ללא הצלחה", הוא מספר.
"מילדות אני זוכר את עצמי מגיע רבות לבתי חולים, מנסה כל מיני טיפולים ונפגש עם רופאים ומומחים שונים רק כדי למצוא פתרון לבעיה שנולדתי איתה. תמיד עלו לי השאלות איך זה קרה לי, למה כולם נורמאליים סביבי ולמה רק אני יצאתי ככה. זה היה מתסכל. כילד לא הרגשתי שייך לשום קבוצה חברתית והרגשתי שאני לבד עם עצמי. חשתי שהעולם מסתכל עליי בתור ילד מוגבל, ילד נכה, ועד שמצאתי את המקום אליו אני שייך, הספורט, לא נפתחתי לעולם."
הקטיעה שהחזירה אותו לחיים
"מגיל 10 ועד גיל 13 גרתי בארצות הברית עם המשפחה ושם התחלתי לשחק בקבוצת הבת של גולדן סטייט לכיסאות גלגלים "golden state jr road", הוא מספר. "אחרי הרבה סבל וקשיים הגעתי לבית חולים בשם shriners hospital for children שם המליצו לי לעבור קטיעה והחלטתי לראשונה בחיי לעשות את זה.
"כעבור חודש וחצי קיבלתי את הפרוטזה הראשונה שלי, זה היה באמת משהו מדהים בעיניי. מילד שכל חייו חי עם כאבים ברגל, פתאום הכאבים חלפו ופשוט התחלתי את החיים מחדש."
איך הגעת דווקא לכדורסל על כיסאות גלגלים?
"בהתחלה זה באמת היה קצת מוזר כי אני לא מתנייד בכיסא גלגלים ביומיום אז אמרתי לעצמי למה לי לשבת בכיסא גלגלים בשביל לעשות ספורט. אבל ברגע שהתיישבתי על הכיסא בגיל 10 והתחלתי לשחק, פתאום קלטתי שאני טוב במשהו. פתאום אני מהיר, פתאום אני חזק, פתאום נותנים לי מחמאות, פתאום אני מרגיש שאני מצליח. זה היה משהו שהאיר לי את כל השבוע והייתי מחכה תמיד ליום שבת ללכת להתאמן."
לאחר שלוש שנות מגורים בארה"ב החליטו הוריו של עמית לשוב ארצה חזרה ליישוב עומר, והוא הצטרף למועדון ספיבק במסגרתו שיחק עד גיל 15 ב'אילן תל-אביב', ממנו עבר ל'אילן רמת גן', הקבוצה הבכירה של הארגון.
4 צפייה בגלריה
"למרות הקשיים הייתה לי תחושה טובה כי מהרגע שהתחלתי לשחק כדורסל, הייתה לי מטרה וקבוצת שייכות"
(צילום: עוז מועלם)
"מגיל 14 אני זוכר את עצמי נוסע ארבע חמש פעמים בשבוע ברכבת, בשביל להגיע לאימונים", הוא משחזר. "למרות הקשיים הייתה לי תחושה טובה כי מהרגע שהתחלתי לשחק כדורסל, הייתה לי מטרה וקבוצת שייכות, תפסתי את עצמי בתור 'עמית ויגודה הכדורסלן'."
כיום אתה שחקן נבחרת ישראל הצעירה ולפני חצי שנה זכיתם במקום שלישי היסטורי באליפות אירופה, זה בוודאי חלום בשבילך.
"נכון, זו פשוט ההרגשה הכי טובה שאני יכול באמת לחוות. אין כבוד יותר גדול מאשר ללבוש את השם של המדינה על החזה ולשמוע את 'התקווה' בכל המדינות בהן אנו משחקים."
מה המסר שלך לילדים ונערים שחווים כעת קשיים שדומים למה שאתה עברת בחיים?
"שהמצב שנולדתי איתו לא עצר אותי מלהשיג שום דבר בחיים, לכן אני חושב שעם עבודה אין דבר שהוא בלתי אפשרי. אני עובד כיום הכי קשה שאני יכול והחלום שלי הוא להגיע לאולימפיאדה.
"יש ילדים שפוגשים ילדים אחרים עם מוגבלויות ומתייחסים אליהם בעין שונה, מה שפוגע בביטחון העצמי של אותם ילדים שחווים מוגבלות. לכן, אני פה בשביל לספר את הסיפור שלי ולהסביר שלא תמיד מה שרואים בעיניים הוא העיקר.
"השאיפה הגדולה שלי היא שיום אחד ילד עם מוגבלות ייחשף לסיפור שלי ויגיד לעצמו שגם הוא מסוגל. כך הוא יכול למצוא מעבר לנכות אליו הוא יוכל להתחבר ולהשתייך, ופשוט ילך עם זה עד הסוף.
4 צפייה בגלריה
"השאיפה הגדולה שלי היא שיום אחד ילד עם מוגבלות ייחשף לסיפור שלי ויגיד לעצמו שגם הוא מסוגל"
(צילום: עוז מועלם)
"בסופו של דבר, הוויתורים שאנחנו עושים לעצמנו הם רק בראש ולכן אם מישהו רוצה להשיג משהו הוא פשוט צריך להגיד לעצמו שהכל נמצא בראש שלו וללכת על זה הכי חזק שהוא יכול."
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
