כמעט כל ההכנות לארוחת ערב חג ראש השנה הסתיימו להן - אנחנו יודעים עם מי נחגוג ואיפה, ואיזה סלט או קינוח נכין, כשלפתע המתבגר או המתבגרת שלנו מצהירים שהם לא מתכוונים לבוא איתנו לארוחה.
למה? כי הם מעדיפים לבלות עם החברים שלהם, והשנה הרצון שלהם מגובה בימי הקורונה - הם הרי היו איתנו כל כך הרבה בבית בסגרים, בבידודים, בלילות ובימים, וכן - גם בחגים. מה עושים? קודם כל מבררים מה אנחנו באמת רוצים, ואז מגיעים שלבי ההסברים וההסכמים.
קראו עוד:
סקר שערכתי בהשתתפות הורים למתבגרים מעלה כי אחוז קטן מההורים החליט "לזרום" עם רצונות הילדים. לעומתם, רוב ההורים לא מוכנים לוותר על נוכחותם של ילדיהם המתבגרים בארוחת החג. יתרה מכך, יש מי שממש התעצבן מחוסר הרצון המופגן להגיע לחג, וראה בכך זלזול מכוון או פגיעה אישית. בשלב הזה, באופן לא מפתיע, פורצת בבית מלחמת עולם. ההורים נפגעים וכועסים, המתבגרים מתמרדים, ואין רגע דל.
כדאי להבין שחוסר הרצון של המתבגרים להגיע איתנו לארוחת החג, או לאירועים באופן כללי, לא נובע מדבר מה אישי שיש להם נגדנו, ההורים. בגיל ההתבגרות, המתחיל כיום בגילי תשע ונמשך עד גיל 30, הנטייה הטבעית של המתבגרים היא להיות עם קבוצת בני גילם. זכרו שזה טבעי - מדובר בחלק מתהליך הנפרדות שהם אמורים לעבור כדי לרכוש עצמאות.
"ברור לכולנו שהדבר ייכתב בפנקס המשפחתי, וייזכר לעד ככישלון הורי חרוץ. ומי רוצה להרגיש שהוא נכשל? ועוד בערב חג? רק הידיעה הזאת מכניסה הורים ללחץ בתגובתם מול ילדיהם המתבגרים"
והאמת היא שזה לא דבר חדש. כשאני חושבת על עצמי בגילם, אני נזכרת בכנות שגם אני לא רציתי להגיע לאירועים, בילויים או בכלל - להיראות בציבור עם ההורים שלי. בזמנו הדבר הרגיש לי ממש לא "קול" מצד אחד, ושעמום גדול מצד שני.
בנוסף לכך, בל נשכח שמדובר בגיל שבו המתבגרים מרוכזים בעיקר בעצמם ובצרכים שלהם. תראו את כמויות תמונות הסלפי שהם מעלים בכל אירוע או יציאה מהבית - ותבינו בדיוק מה זה אומר. ואם בזמנו אנחנו היינו מצלמים את השקיעה, אתרים מיוחדים או מקומות, הרי שכיום הם מצלמים בעיקר את עצמם על רקע השקיעה, האתר או המקום, בפוזות שונות ומשונות, ועושים זאת שוב ושוב ושוב.
הבעיה היא שרובנו לא רוצים לראות את עצמנו כדור מבוגר, (הרי גם אנחנו התחלנו לצלם סלפי בכמויות נכבדות), או חלילה להשוות את עצמנו להורים שלנו, והעובדה שהילד אינו מעוניין להיות איתנו די מעליבה אותנו. "מה, אבא לא מגניב? אמא נראית ממש צעירה, מה יש לך?!". ואם נדבר בכנות, לא כולנו נהנים מהחגים. חלקנו מחכים לערב הזה בקוצר רוח, בעוד שאחרים לוקחים נשימה ארוכה, רגע לפני שהם פוגשים את הדוד שלא מפסיק לספר סיפורים שקרו לפני 40 שנה, או את הדודה הביקורתית שמעירה בלי שום טקט - "שמנת מדי, רזית מדי, למה לא התלבשת יפה לאירוע?"
חלקנו, אגב, פשוט מדמיינים את הפרצוף של ההורים שלהם (או של החמות) ברגע שבו הדלת נפתחת, ומתגלה להם שאחד הנכדים לא הגיע. וברור לכולנו שהדבר ייכתב בפנקס המשפחתי, וייזכר לעד ככישלון הורי חרוץ. ומי רוצה להרגיש שהוא נכשל? ועוד בערב חג? רק הידיעה הזאת לבדה מכניסה חלק מההורים ללחץ בתגובתם מול ילדיהם המתבגרים. אז לאחר שהבנו שההתנהגות שלהם היא בכלל לא אישית נגדנו, אלא מתרחשת בו-זמנית באלפי בתים בישראל, עדיין נותרה השאלה - מה עושים ואיך מתמודדים?
"הנטייה הטבעית של המתבגרים היא להיות עם קבוצת בני גילם. זכרו שזה טבעי - מדובר בחלק מתהליך הנפרדות שהם אמורים לעבור כדי לרכוש עצמאות"
מוותרים על העלבון ועל השיפוטיות
אחרי שהבנו שאין טעם להיעלב או להיפגע, כדאי שנחשוב על הנושא באופן פרקטי. מחקר שנערך ב-2017 באוניברסיטת קליפורניה שבארצות הברית בחן את דעותיהם של מתבגרים באשר למריבות שלהם עם הוריהם. הממצאים העלו כי תגובות ההורים במהלך ויכוח משפיעות על המתבגרים עצמם. המחקר, שבחן 220 זוגות של הורים ובני נוער, גילה עוד כי מתבגרים שחשו שהתגובה של הוריהם לכעס שלהם הייתה מוגזמת ושלילית - הגיבו ביתר אגרסיביות.
לעומת זאת, הורים שהתייחסו לנושא בצורה מעשית ושיתפו את המתבגרים בנקודת המבט שלהם, הצליחו לייצר שיח בינם ובין המתבגרים - ולמצוא יחד פתרונות. מעבר לכך, החוקרים טוענים כי בדרך זו ההורים רק עוזרים למתבגרים לחזק את כישורי החשיבה.
מתאמים ציפיות
וקודם כל עם עצמנו. שאלו את עצמכם בכנות - חשוב לי שהילד יצטרף לשולחן החג או לא, ומדוע? אם החלטנו שחשוב לנו שהמתבגר או המתבגרת יכבדו אותנו בנוכחותם בערב החג, כדאי לשוחח עם איתם - להסביר למה זה חשוב לנו כמשפחה, ולשמוע מדוע הוא או היא לא רוצה להגיע (מעבר ל-"משעמם לי").
מוצאים פתרונות יצירתיים ופרקטיים
ייתכן שאפשר להציע למתבגרים להכין לאירוע סרטון משעשע, יש מתבגרים שישמחו לבשל ולבוא לארוחה עם המנה המיוחדת שלהם, ואולי אחרים ירצו להכין רשימת שירים לפלייליסט. חשבו על רעיונות יצירתיים שייתנו להם את התחושה שהם שותפים לאירוע.
מגיעים להסכמים
סכמו ביניכם את לוחות הזמנים כפי שמתאימים לכולכם. למשל, החליטו שהמתבגרים שלכם נשארים אתכם עד סוף הארוחה, ומיד לאחר מכן יוצאים עם חברים.
ועכשיו, נשאר רק לקוות שאת החג הזה כולו באמת נוכל לחגוג עם בני המשפחה המורחבת, ולא בקפסולות או בזום. חג שמח!
פורסם לראשונה: 09:30, 05.09.21
