בשיתוף תלמה
שם: הילה רז
גיל: "אני בת 13 וחצי. עולה לכיתה ח'".
מאיפה: "אני מקיבוץ אילון שבצפון. אנחנו מפונים הרבה מאוד זמן. לפני כמה שבועות, אחרי שהיינו כמעט עשרה חודשים במלון בשדה בוקר, עברנו לדירת אירוח קטנה בקיבוץ נחשולים".
השגרה החדשה שלי:
8:00
"אני קמה בבוקר ומתארגנת. לא מזמן עברנו לנחשולים. יש פה ים וזה נחמד. עברנו יחד עם רוב חברי הקיבוץ. יש כאן הרבה אנשים ויותר אווירה של בית. למרות זאת, קשה להתרגל לעוד מקום חדש, אבל אני לאט־לאט מצליחה. אין משהו פיזי שאני הכי מתגעגעת אליו מהבית. אני פשוט מתגעגעת לחיים של פעם, החיים שהיו לי לפני 7 באוקטובר. אני מתגעגעת לחברים שלי שהתפנו למקומות אחרים, אני מתגעגעת לחדר שלי, לשקט ולפרטיות שלי, אני מתגעגעת מאוד לחתול שלי, מקס, שלא ראיתי כבר יותר מעשרה חודשים. אני פשוט מתגעגעת להיות בבית שלי בלי לפחד".
9:00
"הולכת לאכול יחד עם החברים. כמעט כל החברים מהבית נמצאים כאן ביחד ומנסים להתרגל לשגרה החדשה שלנו פה. גם הילדים שפגשנו מנחשולים מאוד עוזרים לנו להתאקלם".
9:30
"פעילות עם המדריכה שלנו – אחינועם. היא גרה בשדה בוקר והחליטה לעבור יחד איתנו לקיבוץ נחשולים לחודש שלם, כדי לעזור לנו וכדי שתהיה לנו נחיתה רכה כמה שאפשר. זה עוזר לשמור על השגרה. אנחנו ממשיכים את הפעילויות המגבשות שהיינו רגילים לעשות בקיץ".
10:00
"מתחילים את הפעילות – משחק מונופול ענק שהמדריכה בנתה עבורנו. אין מצב שנסיים אותו עד 13:00. בפעילויות לפעמים יש לנו זמן חופשי ואנחנו משחקים במה שאנחנו רוצים. אני למשל מאוד אוהבת כדורעף, ויש לי חלום להיות שחקנית תיאטרון. לפעמים אנחנו נוסעים לכל מיני פעילויות מגניבות כמו חדר בריחה או קפיצה על טרמפולינות".
13:00
"אחרי הפעילות של הבוקר אנחנו הולכים יחד לאכול צהריים – כל ילדי הקיבוץ בגילי א' עד ט'. אני חושבת שרק עכשיו התחלתי לקלוט את המצב, את זה ששוב עברנו פינוי, שאני נכנסת לבית ספר חדש עם ילדים חדשים ומורים חדשים, ואנחנו מתכוננים לעוד שנה מחוץ לבית. אני מקווה שהכל יעבור בסדר. בכל פעם שמדברים בחדשות על המצב בצפון אני מרגישה שאני קולטת, אבל לא באמת מעכלת. אני עדיין לא לגמרי מפנימה מה קורה שם, מה עברנו, מה אנחנו עוברים. אני חושבת שרק כשזה כביכול ייגמר ונחזור הביתה, אני אתחיל לעכל באמת את כל מה שעברתי. אפשר להגיד שבראש אני מבינה מה עברנו, אבל בנפש באמת־באמת שעוד לא. כנראה אני באמת אעכל את כל השנה שעברה ואת מה שעוד נעבור רק כשאהיה שוב בבית האמיתי שלי".
14:00
"יוצאים למנוחה. בשעות המנוחה שלנו אנחנו בדרך כלל מבלים בים, ואז אנחנו חוזרים לפעילות נוספת ב־19:30".
16:00
"אני מסתכלת באינסטגרם על דברים מיוחדים לשנת הלימודים החדשה. אני מודה שבשנה שעברה, בגלל המלחמה, כמעט שלא למדתי. אני הכי אוהבת בבית הספר את שיעור ספורט, וגם את שיעורי עברית. עכשיו אני עולה לחטיבה בבית ספר חדש בחוף הכרמל, רחוק מהבית שלי. אני מתחילה להבין שיהיו בכיתה הרבה ילדים, בעיקר ילדים שאני לא מכירה ומורים שאני לא מכירה. אני מתחילה להתכונן נפשית למחשבה הזאת. מחשבה נוספת שכל הזמן רצה לי בראש היא שאני אפילו לא יודעת אם אסיים בבית ספר הזה את השנה. יכול להיות שנתחיל ללמוד חודש או חודשיים ואז נחזור לצפון. בעיקרון זה לא אמור לקרות, אבל מי יודע".
17:00
"אני עוזרת לאמא להרכיב שידה חדשה שקנינו. בשונה מהמלון בשדה בוקר שבו היינו הרבה מאוד חודשים וחיינו משבוע לשבוע – כאן הבנו שזה עומד להיות ככל הנראה לשנה, וקנינו מיטות, ארונות, שידות וכל מה שצריך כדי להפוך את החדר הקטן לבית. אחותי ואני ישנות על שתי מיטות בסלון. זה צפוף, אבל בשונה מהחדר במלון יש חצר נחמדה ואפשר כאן לארח".
18:00
"יעל אחותי אומרת לי להפסיק לשיר. אני מודה שאני ממש אוהבת לשיר, אבל גם ממש גרועה בזה. בעוד חודש אנחנו טסות ליפן יחד עם אמא. זה טיול שהוא חלום עבורנו ותיכננו אותו הרבה זמן – ואני הולכת לשיר להן ללא הפסקה".
19:30
"מגיעה לפעילות נוספת של ילדי ו' עד ט'. אנחנו מסיימים את המונופול העצום שהתחלנו בבוקר. קבענו להיפגש אחר כך עם כמה ילדים חדשים שהכרנו בנחשולים ואחרי זה אלך לישון. שנים שיחקתי כדורעף. גם בשדה בוקר הייתי בכדורעף, אבל פה עוד לא מצאתי מקום לשחק בו. אני מחפשת כל הזמן מקומות באזור כי זה מאוד חסר לי. אבל באופן כללי אני מרגישה שזה מזל גדול שכמעט כל החברים שלי מהקיבוץ כאן איתי, זה עוזר לי מאוד. בזכות זה אין כאן רגע אחד משעמם".
