גיא והדר כץ היו זוג בראשית שנות השלושים לחייהם, כשהחליטו לצאת לטייל בעולם. היו להם אז שתי בנות קטנות, בת שלוש ותינוקת בת חצי שנה, וגיא עבד כמפתח בחברת הייטק ישראלית. הם תכננו לצאת לשנה אחת בלבד, להגשים חלום ואז לחזור ארצה, לאפסן את הטיול הגדול במגירת הזיכרונות הטובים ולהמשיך הלאה. לא היה להם מושג שהטיול הזה יהפוך למסע חייהם, שהם יביאו לעולם ילד שלישי בעודם נודדים בדרכים, שהם לעולם לא יחזרו לישראל.
המסע בעולם של משפחת כץ
(קרדיט: אריק רוזנטל)
13 שנה כבר נמשך המסע הזה ומשפחת כץ - גיא והדר (45) וילדיהם אמילי (16), שיר (13.5) וכפיר (10.5) - עדיין בעיצומו. אני פוגש אותם לריאיון בזום, כשאני נמצא בסרי לנקה והם בגיאורגיה. בשיחה איתם ניכר שהם מרגישים בבית. כלומר, הם לא בבית, כי אין להם אחד כזה, אבל הם גם לא באיזו חוויה מגניבה ויוצאת דופן שמתישהו יספרו עליה לנכדים בעיניים בורקות. הם בשגרה שלהם, מה שנקרא "החיים עצמם". "אנחנו לא בטיול", הם מאשרים את התחושה, "אלה באמת החיים שלנו".
איך המשפחות שלכם קיבלו את זה?
גיא: "בהתחלה ניסו לבטל אותנו, לומר לנו שאנחנו עושים שטויות, שאנחנו כנראה נהרוס לבנות שלנו את החיים. אמרו לנו 'לא עוזבים עבודה כזו, לא מנתקים שורשים, לא עוזבים את ההורים', וממש ניסו להשאיר אותנו בארץ. היה להם מאוד קשה להבין מה אנחנו עושים, ולנו היה מאוד קשה להסביר את התחושה שיש משהו שקורא לנו לצאת".
והיום?
גיא: "היום כולם אומרים פה אחד שעשינו את הדבר הנכון".
הדר: "חלק מהם מצטערים שלא עזבו איתנו כשהילדים היו קטנים וזה היה יותר פשוט. השאר חושבים שבחרנו בדרך הנכונה".
מינימליזם בעולם
אז איך מממנים שני מבוגרים ושלושה ילדים במסע בעולם שנמשך כבר 13 שנה? לפני שיצאו מהארץ, גיא, כאמור, עבד כמפתח בהייטק. לצורך הגשמת החלום הוא התפטר.
לכתבות האחרונות במדור:
"בתקופה ההיא לא נפל לנו האסימון שאפשר יהיה להמשיך בעבודה תוך כדי מסע, ולכן גיא עזב את העבודה", מספרת הדר. "זה מצחיק כי גיא כבר עבד מרחוק כשנתיים לפני שעזבנו, אבל זה עדיין לא היה נראה לנו הגיוני. היינו בטוחים שזה לא אפשרי. כמה חודשים לתוך המסע, התחדש הקשר עם החברה שביקשה ממנו סיוע במשהו. פתאום קלטנו שזה לגמרי אפשרי. הוא יכול לעבוד מרחוק ולהמשיך לפרנס, אמנם לא במשרה מלאה אלא ב-30%-50%, אבל עדיין לעבוד. אז הוא חזר לאותו תפקיד במקום העבודה הקודם שלו וכך בעצם מתאפשר לנו להמשיך את המסע שלנו".
לדבריהם, העלויות החודשיות של המשפחה כולה מסתכמות ב-4,000-3,000 דולר לחודש.
זה לא הרבה.
גיא: "קיבלנו החלטה על מינימליזם כדרך חיים ואנחנו לומדים להסתדר עם כמה שפחות ציוד. כמובן שעם ילדים זה מאתגר ולכן יש פשרות, אבל מצטמצמים כמה שאפשר. אנחנו גם מינימליסטים בהוצאות שלנו, לפעמים אנחנו קונים בגדים ונעליים יד שנייה. הילדים מקבלים תקציב משלהם לביגוד ויודעים להשתמש בו היטב. העודף שנשאר להם מהתקציב השנתי הוא שלהם ולכן יש להם אינטרס לחסוך".
החלטה נוספת שבני הזוג הגיעו אליה ובוודאי חוסכת להם לא מעט, היא להימנע ממקומות מתויירים. לא תמצאו אותם באטרקציות המוכרות, עומדים בתורים עם מטיילים מכל העולם, אוכלים במסעדות עם מחיר מופקע ומבקרים בחנויות מזכרות. זה לא הם.
"הדבר העיקרי שמאפיין את המסע שלנו, הוא שאנחנו אוהבים להגיע למקומות מאוד לא מתוירים", מסביר גיא. "אנחנו מטיילים לאט, ברמה שנשארים חודשים ביעד מסוים. אנחנו אוהבים להכיר את המקום, עושים מאמצים גדולים להשתלב בחיים המקומיים וזה מרגיש לנו הרבה יותר טבעי. בשלב מוקדם מאוד במסע קיבלנו החלטה לסלק את הפומו (Fear of missing out) מחיינו. הפומו גורם לאנשים לרצות להגיע למקומות, לסמן וי, לשנות את מסלול הטיול שלהם על פי חוויות של אנשים אחרים. כשאנחנו שומעים על יעד פופולרי, בעיקר של משפחות, אנחנו נוטים להימנע".
הדר: "אנחנו לא מרגישים שאנחנו מפסידים משהו, להיפך. על כל מקום מתויר שאנחנו מדלגים, אנחנו טופחים לעצמנו על השכם. את המקומות היפים ביותר והאותנטיים ביותר, הכרנו בעזרת מקומיים".
איך מסתדרים עם השפה במקומות לא מתוירים?
הדר: "אחת ההחלטות הכי טובות שקיבלנו הייתה ללמוד את השפה המקומית בכל מקום אליו אנחנו מגיעים. זה אמנם לא קל בכלל, אבל במשפחה שלנו אוהבים שפות. אנחנו שולטים בשפה התאילנדית, מסתדרים טוב עם וייטנאמית, מתלוצצים ברוסית (דבר שעזר לנו בגאורגיה), מדברים שוטף גרמנית וספרדית, וכרגע אחת הבנות לומדת סינית. בעזרת שפה מקומית אפשר להתחבר הרבה יותר למקומיים, לשאול, להבין, לצחוק, דבר שמקשר ומחבר אותך".
באילו מדינות הייתם עד היום?
גיא: "היינו בהרבה מדינות בדרום מזרח אסיה. מסין ועד סינגפור, וכמעט כל מה שבדרך. היינו בהודו, נפאל, בהוטן, אוסטרליה, ניו-זילנד. באירופה היינו בעיקר בבולגריה, ספרד, פורטוגל וגאורגיה והייתה גם גיחה מדהימה למרוקו. היו מדינות רבות נוספות לתקופות קצרות יותר של כחודש".
בית ספר? לא, תודה
כמשפחה שמטיילת בעולם משנת 2019, עם ילדים בגילאים דומים, אני יודע שגם משפחת כץ מתמודדת עם כמה אתגרים דומים לשלנו, ובראשם: חינוך הילדים. בעוד אנחנו עדיין מתלבטים לגבי דרכי החינוך הנכונות עבור הילדים שלנו, ומתחבטים בשאלה האם הילדים שלנו לא נפגעים מההחלטה שלנו לצאת למסע בעולם, במשפחת כץ אין דילמות.
"בית ספר בעיקר מעכב לימודים, בכל רמה שהיא", אומר גיא ומוסיף: "ללמוד זה כיף, ותפקידנו לשמור שכך זה יישאר".
10 צפייה בגלריה
''בית ספר בעיקר מעכב לימודים, בכל רמה שהיא''. ילדי משפחת כץ בשבס, פורטוגל
(צילום: הדר וגיא כץ)
ובכל זאת, אתם לא מוטרדים מכך שהילדים שלכם לא הולכים לבית ספר כל כך הרבה זמן?
גיא: "בכלל לא. אנחנו חשים הקלה. הנושא האקדמי בחינוך הביתי שלנו עובד מאוד חזק אצלנו. הילדים לומדים, לא כל יום, אולי 4-3 ימים בשבוע, כשעה עד שלוש, בהתאם ליכולת, לצורך, ולאפשרות שלנו כמשפחה. אנחנו לומדים ביחד איתם, נעזרים רבות בקהילה המקומית כשאפשר, והילדים יודעים להסביר לנו מה הם לומדים ולמה. ה'למה' מאוד חשוב לנו. בלעדיו הילדים לומדים בלי להבין לאן הם הולכים. ה'למה' הוא מצפן עבורם".
הילדים שלכם לא מעדיפים ללכת לבית ספר רגיל?
הדר: "הילדים שלנו בחינוך ביתי, למעט תקופות שבהן הם כן רצו ללכת לבית ספר. האמצעית ביקשה ללכת לבית ספר ואכן הלכה, וכשביקשה לסיים - סיימה. הגדולה שלנו כרגע במסגרת תיכונית וכל עוד זה מתאים לה, זה מתאים גם לנו".
יש לכם תכנית לימודים מסודרת?
גיא: "לא. הילדים לומדים מה שהם רוצים ואת מה שהם רוצים - הם לומדים ברצינות, עם עזרה שלנו".
10 צפייה בגלריה
''העיניים נפתחות, הראש מבין והסבלנות מתרחבת''. כפיר בהואה-הין, תאילנד
(צילום: הדר וגיא כץ)
עוד לפני שילדיו נולדו, נמשך גיא לתחום החינוך. מאז ומתמיד ידע שלא ישלח את ילדיו לבית הספר, וחיפש ספרות שעולה בקנה אחד עם תפיסותיו החינוכיות. משלא מצא ספר כזה, החליט לכתוב אחד כזה בעצמו.
"הספר הוא בנושא חינוך ביתי באופי שונה. אנחנו דוגלים בחיפוש אחר החוזקות של ילדינו ועם זה אנחנו עפים קדימה: אמנות, שפות, מתמטיקה, ספורט אתגרי, שירה, כתיבה, עבודה עם קהילה, אלה הדברים שמלווים אותנו ביום יום. מדובר ב-10 רעיונות מרכזיים שעליהם אני מבסס את החינוך הביתי כדרך חיים. הספר מבוסס בעיקר על הניסיון שלנו כמשפחה".
יש לילדים חברים במסע?
גיא: "החברה לילדים זה אולי הדבר היחיד שמדיר שינה מעינינו, כשאנחנו מגיעים למקום שבו אין משפחות. למזלנו, הילדים אוהבים ויודעים להתחבר מהר אבל זה לא הופך את התחושה לקלה יותר".
מתרגשים מדברים פשוטים
היה רגע שחשבתם לסיים את המסע ולחזור לארץ?
הדר: "עד היום לא היה אפילו רגע אחד כזה, אבל זה לא אומר שלא היו רגעים מפחידים מאוד".
מה למשל?
גיא: "הכי מפחיד עבורי היה בטיסה לבהוטן, לא הכינו אותנו שהמטוס, ברגע סמוך לנחיתה, עושה חצי פניית פרסה ומושך איתו את כל הנוסעים לכיוון לא ברור. מבט מהחלון מראה לנו את הקרקע בזווית לא הגיונית. התחושה היתה שהמטוס איבד שליטה ושאנחנו נופלים. רק כשירדנו מהמטוס ושאלנו מה העניינים, הסבירו לנו שככה נוחתים בארץ ההררית הזו".
הדר: "היה מקרה אחר על רכבל ארוך וישן בווייטנאם, חצי שעה אל תוך הנסיעה, בגובה רב של כ-150 מטר, הרכבל פתאום נתקע. זה היה יום חול ולא היו הרבה אנשים שעלו. היינו היחידים בקרון, ובשני הקרונות הסמוכים, זה שלפנינו וזה שאחרינו, לא היה אף אחד. הייתה רוח חזקה והקרון שלנו טולטל. התחושה הייתה שבכל רגע אנחנו צונחים חופשית. הצלחנו למצוא מדבקה עם מספר דהוי. צלצלנו, קיבלנו מספר אחר ולבסוף הגענו למישהו שבאנגלית שבורה ביותר אמר שתוך כמה דקות הכול מסתדר. שעה וחצי אחר כך הרגשנו משיכה חזקה של תזוזה, ויצאנו מזה".
גיא: "היה עוד אירוע בווייטנאם, שניסו לשדוד אותנו באוטובוס מקומי, ובמרוקו מצאנו את עצמנו בורחים מאנשים בלי לדעת בדיוק למה. הדברים האלה יכולים לקרות בכל מקום בעולם".
מה היתרון הכי משמעותי של דרך החיים הזו?
גיא: "העיניים נפתחות, הראש מבין, הסבלנות מתרחבת, הלב לומד להכיר ולהכיל יותר אבל הכי חשוב, לומדים להכיר אחד את השני ואת עצמנו בצורה שלא מתאפשרת בקלות, או בכלל, במסלול חיים סטנדרטי".
הדר: "מבחינתי, כאמא, המסע הזה מאפשר לי להיות עם הילדים בכל צעד שלהם בדרך ועם זאת לתת להם את החופש שהם זקוקים לו. זמן האיכות המשפחתי הופך את המסע הזה לכל כך מיוחד".
אמילי: "העובדה שאני יכולה ללמוד מה וכמה שאני רוצה, שאני לא הולכת לבית ספר, שיש לי הרבה זמן פנוי לטיולים".
שיר: "אחד הדברים הכי טובים זה שאני יכולה ללמוד על מה שמעניין אותי. אני ממש אוהבת ביולוגיה, ויש לי מורים אונליין שאני לומדת איתם. יש לי גם זמן להתעסק בתחומי העניין שלי, למשל ציור, שירה, כתיבה, יצירה, גאופוליטיקה ושפות".
אתם מרגישים שהמסע שינה אתכם?
גיא: "קשה לענות על השאלה הזו. בגדול, יש תחושה שאנחנו רואים וחווים את החיים בצורה עמוקה הרבה יותר. אני מניח שגם אם היה לנו עכשיו הרבה יותר כסף, לא היינו חיים אחרת וזה משמח אותנו, כי זה אומר שאנחנו עושים מה שאנחנו רוצים".
10 צפייה בגלריה
''אם היה לנו עכשיו הרבה יותר כסף, לא היינו חיים אחרת''. קלימפונג, הודו
(צילום: הדר וגיא כץ)
הדר: "אנחנו מבינים היטב מה עושה לנו טוב, אנחנו מתרגשים מדברים פשוטים, מחליפים בגדים כשצריך ולא כי חלף יום, חוגגים כששמחים ולא כי הגיע תאריך מסוים, אוכלים כמעט כל ארוחה ביחד, מבשלים ביחד, ישנים ביחד, וחיים את החיים בצורה אינטנסיבית ועמוקה. לפעמים, בסוף יום, אנחנו לא מאמינים שמשהו שעשינו קרה באותו היום, כי קרו כל כך הרבה דברים. יחד עם זאת, אנחנו זזים לאט, מעמיקים בכל מקום שמגיעים אליו, לוקחים משהו מכל מקום ומשאירים חתיכה מהלב. אין לנו רצון בכלל להגיע לכל נקודה, אלא בעיקר להבין שיש נקודות אחרות ולא רק את זווית הראייה המצומצמת שאיתה התחלנו".
לא כולם בארץ רואים בעין יפה את העובדה שמשפחות ישראליות מטיילות בעולם בתקופת המלחמה. מה דעתכם על כך?
גיא: "שאני מבין אותם אבל אנחנו לא בטיול. אלה באמת החיים שלנו. אם היינו בטיול מוגבל בזמן, אני חושב שהיה לנו מאוד קשה להמשיך ולהתמיד בו. כשפרצה המלחמה הרגשתי שיתוק פיזי ונפשי. הצער השתלט עליי לתקופה ארוכה. אם המסע לא היה חיינו, סביר מאוד שלא הייתי יכול להמשיך בו, לפחות לא בחודשים הראשונים".
מה הדבר הכי מפתיע שקרה לכם במסע?
הדר: "הכרנו משפחת מלוכה וגרנו אצלם שנה".
גיא: "ישבנו במסעדה בצ'יאנג מאי, בתאילנד, והכרנו כמה אנשים מקומיים מאוד נחמדים. אחרי שיחה של כשעה הם אמרו לנו שאנחנו מוצאים חן בעיניהם מאוד, והזמינו אותנו למחרת לארוחת ברביקיו. כשהגענו גילינו שכונת יוקרה של עשירי תאילנד, עם וילות פאר ורכבים יקרים. לא ידענו עליהם שום דבר עדיין. בעלת הבית הציעה לנו לשכור את אחד הבתים בשכונה שהיה בבעלותה במחיר נמוך, וזה התאים לנו מאוד. בילינו איתם המון עד שבשלב מסוים הם גילו לנו שאחד מבני המשפחה הוא הנכד של נסיך תאילנד ושהבית למעשה שייך לו".
איפה בעולם נעתקה נשימתכם?
הדר: "היו לנו לא מעט רגעים כאלה, אם זה הנוף שמשקיף אל לאוס מפסגה לא מוכרת, מעיינות חמים בתוך כפר עלום, רכיבה משפחתית על אופניים בתוך שדות אורז ירוקים אינסופיים בצפון תאילנד, פרצופו ההמום של ילד קטן בבהוטן כשקיבל מאיתנו בובה במתנה, סוודר שקיבלנו במתנה מבעלת מסעדה בכפר וייטנאמי כשהיה לאחת הבנות קר, אינסוף שקיעות או זריחות".
מה הלאה? מה התכניות לעתיד?
גיא: "שאלה מצוינת. אנחנו לא יודעים. ההמשך עדיין לא נכתב עבורנו".
אריק רוזנטל מטייל עם משפחתו בעולם מאז שנת 2019, ומנהל בפייסבוק את הקבוצה "משפחות במסע בעולם - הקהילה" ואת הדף בפייסבוק: OLO - Only Live Once
