אסיפת הורים
האזינו: להיות הורים טובים - איך עושים את זה? | #25
54:45
לאחרונה מעלים פעם אחר פעם דוברות.ים שמרניים.ות, ולא פעם דתיים.ות, טיעונים טרנספוביים בנוגע לתהליך להתאמה מגדרית של ילדים.ות וצעירים.ות. שוב ושוב עומדים העומדים.ות מנגד ומבקשים.ות "להציל" את ילדי ישראל מהקדמה, מהבלבול ואפילו מהוריהם, בטיעונים שונים ומשונים, ולרוב גם טועים ומטעים, שהם למעשה אותו הטיעון בייצוגים שונים.
הם.ן אומרים.ות שאין כזה דבר טרנסג'נדריות, כלומר אי-התאמה בין המין שבו אדם נולד לבין זהותו המגדרית, ואם מישהו חושב שהיא קיימת - צריך להוכיח לו את הסכנות שבדבר ולהוכיח אותו. הם.ן מהלכים.ות אימה עם סיפורים על הרצון של הפרוגרסיבים ושל הקהילה הטרנסג'נדרית להמיר את כל הילדים.ות כולם.ן, כחלק ממאבק גדול יותר נגד האמת האחת והיחידה. הם מספרים.ות על תהליכים פוגעניים ופולשניים בלתי הפיכים, ומתמקדים.ות בענייני גוף ולא בענייני נפש, כאילו שיש מי שבכלל רוצה להפוך את התהליכים בחזרה.
קראו עוד:
הטיעונים הללו מתחילים לא פעם בזהירות: זה לא הגיל המתאים - כאילו שלאלה שמתנגדים.ות יש בכלל גיל מתאים; זה בלבול של גיל ההתבגרות, שגם ככה יש בו הרבה שאלות של זהות ומיניות - רק שלתפיסתם.ן יש רק תשובה אחת לכל השאלות הללו, נולדנו במין ביולוגי שחייב להיות תואם לזהות המגדרית שלנו, וכל טיעון אחר הוא לא נורמלי; אסור לחשוף בפני ילדים.ות רכים.ות וזכים.ות סיפורים ואפשרויות אחרות, שלא "יידבקו" חלילה - כאילו שמדובר במחלה ושהטרנסג'נדרים.יות נגועים בה.
המתקדמים.ות יותר נלחמים.ות גם בהורים שמקבלים, שמכילים, שמלווים, שאוהבים את ילדיהם והולכים איתם יד ביד בדרך החתחתים הזו עד שהם סוללים שביל לחיים, ומציגים אותם כבורים, כשטופים כמטורפים - טיעונים שאפשר להפנות בחזרה בדיוק לאותם.ן הטרנספובים.ות. והטיעון המנצח, כביכול, הוא: אין באמת בחירה, אין באמת ברירה, אין - והאִיּוּן הזה, הפחד מהאחר, הפחד מלבחור, לבחור לחיות כפי שאת.ה רוצה, הוא לב העניין, כמו אומרים אל תנסה.י, אל תאמינ.י במה ובמי שאת.ה, אל תלכ.י עם הלב, עם הנפש, עם הגוף, אל תחיי.ה.
אבל כל הדיון הדמוני הזה, הפחד הקמאי, הפלפולים התיאורטיים והאיומים לא מחזיקים מים כשהילד.ה שלך סובל.ת ולא יכול.ה לחיות יותר עם עצמו.ה. כל ההכרעות הכביכול חד-משמעיות הללו בסוגיות שבין אדם לבין אלוהיו, בשאלות על דרך הטבע ועל טבע האדם, הן רק מתכון לכאב של שני הצדדים: ההורים והילדים. למעשה הם.ן גוזרים.ות על ילדות.ים שחשים.ות אחרת בדידות, כאב גדול, תחושת אשם, עד כדי הסתרה ופגיעה נפשית וגופנית עצמית, אך גם מכתיבים לכל היתר טון ברור: מה אסור ומה מותר, ומובילים להדרה של הילדים.ות שלא "הולכים בדרך הישר" ולנידוי חברתי ואף לאלימות. הם.ן משאירים.ות הורים רבים עם כאב עצום וחשש, שלא פעם מביאים לריחוק ולניתוק מילדיהם, ולכאב עוד יותר גדול ובדידות ותחושות אשם קשה מנשוא.
כאב לבן טרנסג'נדר שאלו אותי לא פעם, איך יודעים שזה-זה? איך מתחילים ואיך ממשיכים עם זה? איך חיים עם זה? גם אני שאלתי את כל השאלות המורכבות הללו, וגם הייתי חייב למצוא להן תשובות, כמו לעוד הרבה שאלות שעולות במסע ההורות. והתשובות היו בסוף מאוד פשוטות: ביחד, באהבה ובחיים. ולא מדובר רק באינטואיציה הורית או בעניינים של רגש, אלא בידע מחקרי ובניסיון קליני רב-שנים, שמתועד בספרות המחקרית, ובעמדה ברורה של רוב אנשי הטיפול: פסיכאטרים.ות, פסיכולוגיות.ים ועובדים.ות סוציאליים.ות, שתומכים בטיפול מאשש מגדר גם בגילים צעירים ורואים בו צעד מציל חיים.
הנתונים מהארץ ומעולם מראים שיותר מ-90% מהטרנסג'נדרים.ות חוו תחושות אובדנות וכ-40% מהם.ן ניסו להתאבד. אבל כשההורים והמשפחה מקבלים, מכילים, אוהבים, הסטטיסטיקות משתנות באופן דרמטי וצונחות לכ-4% סיכון לאובדנות. עם זאת, רק ל-75% מהטרנסג'נדרים.ות יש את החיבוק המשפחתי המציל הזה. בנוסף, מחקר שפורסם בימים אלו מצביע על כך "שבקרב תלמידים על הקשת הטרנסית, שיעור החשיפה לאלימות קשה גבוה פי שניים, ושיעור החשיפה להטרדה או לתקיפה מינית גבוה פי שלושה. תלמידים טרנסג'נדרים חשופים בשיעורים גבוהים להערות מילוליות המשדרות עוינות, גנאי, החפצה או גישה מבזה ביחס לביטוי וזהות מגדר".
"הנתונים מהארץ ומעולם מראים שיותר מ-90% מהטרנסג'נדרים.ות חוו תחושות אובדנות וכ-40% מהם.ן ניסו להתאבד. אבל כשההורים והמשפחה מקבלים, מכילים, אוהבים, הסטטיסטיקות משתנות באופן דרמטי וצונחות לכ-4% סיכון לאובדנות"
כל אלה גורמים לא פעם לדחיקה שלהם מחוץ לבתי הספר ולנשירה. בו-בזמן, הממשלה גם ממנה סגן שר במשרד ראש הממשלה, חבר הכנסת אבי מעוז, שחרף עמדותיו ההומופוביות והטרנספוביות הגלויות והקיצוניות, הוא יהיה אחראי על ניטור ופיקוח על תוכניות חינוכיות חיצוניות בבתי הספר, למשל תוכניות של הארגונים "איגי" ו"חושן", שמציגות את החשיבות בחברה מכילה ורבגונית.
איזה אדם היה רוצה לעבור את כל הדרך הזו רק כמְשׁוּבַת ילדות, כמרד נעורים, כחלק מטרנד? איזה הורה היה רוצה לדון את ילדו לכאב ולחשש מאובדן? איזו חברה יכולה להיות אדישה לכך?
הדיון הזה באולפנים ובעיתונים הוא אצלי המציאות, החיים עצמם, ודווקא מפני שאני מכיר את המציאות לפני ולפנים ויודע לספר גם על כוחו ועל יופו של התהליך להתאמה מגדרית של ילדים.ות וצעירים.ות ושל ההורים שלהם.ן, חרף כל הקשיים והמחסומים, על ההפתעות והפלאים שמזמנים לנו החיים, אני לא אתן לאף אחד.ת לקחת מאף ילד.ה את האושר שלו.ה ואת זכותו.ה על ליבו.ה ונפשו.ה. אני אלחם בכל כוחי במי שמבקש.ת להלך איימים על הורים שרק רוצים לחיות ולתת לילדים.ות שלהם.ן לחיות. כי לפני הכל ואחרי הכול, להיות הורה זה לאהוב את הילד.ה שלך אפילו יותר מאשר את עצמך, אהבה שאינה תלויה בדבר או במגדר.
*
שָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ אִם אַתְּ
אוֹהֶבֶת נָשִׁים. הֵשַׁבְתְּ אוּלַי,
וְהִפְצַרְתִּי בָּךְ לֶאֱהֹב וְלֶאֱהֹב
גַּם אֶת עַצְמֵךְ.
סִפַּרְתְּ שֶׁכֻּלָּם פּוֹנִים אֵלַיִךְ
בִּלְשׁוֹן זָכָר. אָמַרְתִּי שֶׁמָּה שֶׁטּוֹב לָהֶם
טוֹב גַּם לִי, הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה
טוֹב גַּם לְךָ.
אָמַרְתְּ מַשֶּׁהוּ עַל שִׁנּוּי.
לֹא הִרְחַבְתְּ וַאֲנִי
לֹא חָקַרְתִּי, אֲבָל יָדַעְנוּ שֶׁתָּמִיד
אֶהְיֶה אַבָּא שלך.
הכותב הוא משורר, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. מחבר הספרים "אֲנִי אַבָּא שלך" (הוצאת פרדס, 2019) "בגוף ולא רק בו" (פרדס, 2021) ו" - כמו שהיורֶה" (פרדס, 2022)
