התקשורת שלנו מורכבת מאלמנטים רבים, למשל דיבור ומגע, אולם היכולת הראשונית והבסיסית ביותר היא יצירת קשר עין. לא בכדי, אחד הביטויים השכיחים של אוטיזם הוא הקושי של מי שסובלים מהתופעה ליצור קשר עין. מחקרים רבים כבר הראו כיצד קשר העין מסייע לא רק לתקשורת, אלא גם לתפקוד התקין של המוח. אלא שעתה מודאגים מומחים מהנסיגה ביכולת של ילדים ובני נוער ליצור קשר עין. הסיבה: הם מבלים זמן רב מדי מול המסכים. התוצאה, כך הם דואגים, עלולה להיות חמורה, ואת אותותיה הראשונים רואים כבר היום.
להביע בלי לדבר
קשר עין הוא ייחודי - הוא מאפשר לנו להביט אל עיני האחר, להבחין בתגובות ומחוות, וגם להביע רגשות כלפי הסביבה, לעיתים מבלי לומר מילה. ההורים יודעים שיש כוח משמעותי לתגובתם כאשר הם מביטים ישירות אל עיני הילד. החברים שלכם מכירים את המבט שלכם בעין כשמשהו מצחיק מתרחש בחדר. ומנגד, גם העצב ניכר דרך העיניים. אבל מה הופך את קשר העין למיוחד כל כך? זו אינה רק שאלה פילוסופית, אלא מדעית.
החוקרים הראשונים שהצליחו להסביר את הכוח המדעי של קשר עין היו מדענים יפנים, שבשנת 2019 גילו מה קורה במוח כששני אנשים מביטים זה לעבר זה. מחקרים קודמים כבר הראו כיצד קשר עין מפעיל אזורים חברתיים במוח, מה שמאפשר לאותת אחד לשני אלמנטים תקשורתיים, רגשות, וכוונות. אולם המחקר של המדענים מיפן, שפורסם בכתב העת ENeuro, העמיק את ההבנה על הכוח של כלי זה.
קראו עוד:
החוקרים עשו בעת ובעונה אחת סריקות מוח של 16 זוגות מבוגרים, כאשר אף אחד מהמשתתפים לא הכיר את האחר קודם לכן. בכל סורק MRI הוצבו מצלמת וידיאו ומסך. המשתתפים הביטו אל המסך, שבו נראו פניו של בן הזוג האחר. החוקרים בדקו את מצמוצי העיניים, שמעידים על סינכרוניזציה של המבט, ובחנו את מפת המוח. הם מצאו שחלה עלייה בפעילות של אזורים שונים במוח הקטן ובמערכת הלימבית במוח, האחראית בין היתר על רגשות. החוקרים הסיקו שקיימת הפעלה נרחבת של אזורים שונים במוח האחראים הן על המוטוריקה והן על התחושות, מה שמעיד לדבריהם על העוצמה האדירה של קשר עין על הפעילות המוחית, הרבה יותר משנחשב בעבר.
"היכולת ליצור קשר עין היא אחת היכולות הראשונות שמתפתחות - והחשובות ביותר", אומר פסיכולוג הילדים ד"ר שי חן גל, "מגיל מספר חודשים קשר עין הוא כלי חשוב להתפתחות. מחקרים רבים הראו שתינוקות עוקבים אחר כיוון העיניים של אנשים מבוגרים, ולא אחרי כיוון הראש כפי שרבים חושבים. דניאל סטרן, אחד מחוקרי התפתחות הילדים החשובים ביותר, מדגיש בספריו כי קשר עין מאפשר למוח לעבד את המידע החזותי, מקל על התקשורת של הילד עם הסביבה וקריטי להתפתחותו התקינה. שורה של מחקרים אחרים הראו שקשר עין הוא מרכיב קריטי בהתפתחות המוח ובהתפתחות הרגשית והחברתית של בני אדם. מחקר אחר, שנערך באוניברסיטת לונדון בשנה שעברה, הראה כיצד קשר עין מגביר את הסינכרוניזציה בין המוחות של שני אנשים, מה שמהווה מרכיב חשוב מאוד באינטראקציה החברתית".
קשר עין הוא מרכיב חשוב לא רק לתקשורת הבסיסית בין בני האדם, אלא גם למשיכה האישית, הגברת המודעות לאדם האחר ואמפתיה. מחקרים הראו שקשר עין גורם לשחרור של ההורמון אוקסיטוצין, שלו השפעה ישירה על הקשר בין בני האדם. מחקרים אחרים הצביעו על כך שקשר עין מעורר פעילות של תאי עצב באזור האמיגדלה במוח, המעורב ביצירת קרבה חברתית.
קריטי כבר מינקות
"קשר עין חשוב ביותר כבר מינקות", מסבירה קלינאית התקשורת ד"ר יעל לדרר, החוקרת כבר שנים את הנושא, "תינוק מחפש קשר עין, יודע שיש שם הרבה מאוד אינפורמציה. בלי קשר עין הם לא יודעים אם המבוגר עדיין איתם, וכיצד לחקות את התנועות והקולות. בהמשך זקוקים הילדים לקשר עין כדי לוודא שהתקשורת הדדית, וגם כדי לתת לה פרשנות - אם מה שקורה הוא טוב או רע, אם הוא מסוכן או לא. קשר עין הוא התשתית לרכישת ההדדיות, הרגשות והאמפתיה ורק ממנו התקשורת צומחת. קשר עין חשוב גם אצל בני נוער. הוא עוזר ליצור מפה של הפנים ומאפשר תקשורת והדדיות".
רצף אוטיסטי כולל שורה של הפרעות נוירו-התפתחותיות, המתאפיינות בין היתר גם בקושי תקשורתי. כאמור, אחד המאפיינים הבולטים של הרצף הוא הקושי של הלוקים באוטיזם ליצור קשר עין. חלקם מתארים את המבט בעיני האחר כתחושה של צריבה בעיניים, אי־נוחות ומאמץ משמעותי. "כשמדברים עם אוטיסטים מבוגרים, רבים מהם אומרים שקשר עין מציף אותם", מציינת ד"ר לדרר, "הסיבה היא שבקשר עין יש יותר מדי אינפורמציה שקשה להם לעבד. זה מפריע להם להקשיב למסר, לעבד אותו, ובשל כך הקשב שלהם טוב יותר כשהם מסיטים את המבט. לכן, כיום אנחנו לא מפצירים בהם ליצור קשר עין בכוח, אלא מלמדים אותם את חשיבותו כלפי האחר ומתרגלים איתם לתת מבט לעינו של הזולת ככל יכולתם, אף שמדובר במעמסה כבדה עליהם".
אפקט הקורונה
קשר עין, אם כן, הוא אבן יסוד בתפקוד המוחי ובתקשורת, אלא שבשנים האחרונות, ובעיקר בעקבות מגפת הקורונה, הסגרים והשהייה הממושכת מאוד מול מסכים, מדאיגים מומחים בשל יכולת הולכת ופוחתת של ילדים ובני נוער ליצור קשר עין. הדבר ניכר מאוד גם בשיחות שערכנו עם מטפלים בילדים, ועם מורים והורים. כולם מעידים על כך שהילדים יוצרים פחות ופחות קשר עין. התוצאה, שעלולה להופיע בעתיד הלא הרחוק וייתכן שכבר רואים את אותותיה, היא ליקויים משמעותיים בהתפתחות המוח וביכולת שלהם לתקשר עם אחרים.
"ילדים ובני נוער מבלים בשנים האחרונות יותר ויותר זמן מול מסכים", אומר ד"ר חן גל, "מחקרים רבים מצביעים על ממוצע של שמונה ואפילו עשר שעות חשיפה ביום. יש לכך משמעויות רבות והשלכות נרחבות, שאת חלקן אנחנו אפילו לא מתחילים להבין. אחת מהן היא שהם יוצרים פחות ופחות קשר עין. לכך עלולות להיות השלכות נרחבות, שרק עכשיו החוקרים מתחילים לבדוק".
לדבריו, "המציאות הזו מאוד מדאיגה. היא עלולה לפגוע בכישורים חברתיים, ביכולת ליצור קשר קרוב ואינטימי. היעדר קשר עין תקין עלול לפגוע ביכולת האמפתית כלפי אנשים אחרים, לעורר חרדה ומצוקה, ואולי גם לפגוע בפעילות ההורמון אוקסיטוצין, שחשוב ליצירת קשר".
"המציאות הזו מאוד מדאיגה. היא עלולה לפגוע בכישורים חברתיים, ביכולת ליצור קשר קרוב ואינטימי. היעדר קשר עין עלול לפגוע ביכולת האמפתית כלפי אנשים אחרים, לעורר חרדה ומצוקה, ואולי גם לפגוע בפעילות ההורמון אוקסיטוצין, שחשוב ליצירת קשר"
ללמד מחדש
האם אפשר ללמד מחדש את הילדים ובני הנוער להחזיר את המיומנות של יצירת קשר עין, ואולי להחזיר את הגלגל אחורה? ידוע כיום שהמוח ממשיך להתפתח ומגיע לשיאו בתחילת העשור השלישי לחיים, כך שייתכן שהחזרת היכולת הבסיסית והחשובה כל כך תחזיר את התפקוד התקין של הפעילות המוחית התקשורתית. את התשובה הוודאית לכך נוכל לקבל רק בעתיד, אבל בינתיים יש כמה צעדים שבהם אתם, ההורים, תוכלו לנקוט כדי למנוע את הפגיעה האפשרית.
"אפשר להרגיל מחדש את הילד והנער ליצור קשר עין", אומרת ד"ר לדרר, "הילדים מחקים את ההורים, והקניית הרגלים בגיל צעיר תשאיר אותם עם היכולות הבסיסיות האלה, ממש כמו ללמוד לרכוב על אופניים או לרקוד".
"הורים מתקשים מאוד כיום להקפיד על זמני המסך המומלצים", מסביר ד"ר שי חן גל, "ועדיין, חשוב לנסות ולצמצם את החשיפה של ילדים למסכים כשהדבר לא הכרחי. אבל חשוב מכך - בזמנים שבהם יש אינטראקציה עם הילד, כמו בזמני ארוחות, קריאת סיפור, או שיחה, צרו קשר עין קרוב, בעיקר בחלקים הרגשיים, כשמשתפים את הילד בתחושות. החזרת היכולת ליצור קשר עין תשפר לא רק את מיומנויות התקשורת הבסיסיות של הילד כלפי הסובבים אותו, אלא גם תחזק אצלו אלמנטים רגשיים רבים שמשפיעים על כולנו, גם בלי לשים לב".
