אני אלוף העולם, בליפול? קרוב לוודאי שאם נתלה תמונה של אסף יסעור, אלוף העולם הטרי בפרא-טאקוונדו, במסדרונות של מאות תיכונים ובתי ספר - זה לא בדיוק יזיז לאף אחד.
בניגוד לכוכבי ערוץ הילדים שעשו את הפסטיגל, שמתנוססים על איילון ומוציאים כל חודשיים להיט עם מילים שכל הנוער שורק בעל פה, אסף יסעור הוא בחור די שגרתי שבסך הכול החליט להרים את השמיים, להסתכל למגבלה שלו בלבן של העיניים, ולהוכיח שוב פעם למה אלוהים יצר תקרות זכוכית.
קראו עוד:
לפני שלוש שנים היה לי תלמיד שרץ 2,000 מטר ובאיזשהו שלב פשוט נמאס לו. המורה לספורט (כך הוא סיפר לי) ביקש ממנו להפסיק להתבכיין ולהמשיך לרוץ, ואמר לו שהוא מתכוון "לשבת עליו" עד שיסיים את הריצה. התגובה של התלמיד היצירתי שלנו לקושי הזה של המורה לספורט, הייתה דוגמה ומופת לחשיבה מחוץ לקופסה:
הוא שלף את הסמארטפון שהוא לקח איתו לריצה, התקשר לאימא שלו, ואמר לה בתקיפות לשלוח לו מסרון שבו ייאמר במפורש שהיא משחררת את הילד שלה משיעור ספורט. אחרי דקה, לא יותר, הגיע המסרון המיוחל שגרם לכוכב שלנו להפסיק לרוץ ולצעוד בכוונה מתריסה לעבר המורה לספורט, ולהראות לו שהוא סיים את שיעור הריצה להיום. והנה המסרון של אימא שלו שמאשרת את זה.
שבר את תקרת הזכוכית. אלוף העולם בריאיון ל-ynet
(צילום: שחר גולדשטיין)
יש לי חלום שהתלמיד שבטוח שהוא לא יוכל להתגבר על החרם שהוא עבר בכיתה, או להשתחרר מצל הטראומות שמלוות אותו מהילדות, יסתכל על אסף ועל תנאי הפתיחה הבלתי אפשריים שלו. כי בכל זאת, בואו, הבן אדם איבד את שתי ידיו"
"אחי, אתה קולט את הסיטואציה?", אמר לי אז המורה לספורט, "קצת קושי וילדים הולכים לאיבוד, מתקשרים לאימא ונגמר הסיפור". אז יש לי חלום שבו אני תופר לאסף יסעור מסע הופעות ברחבי הארץ, ומפגיש אותו עם אלפי תיכוניסטים שבטוחים שקשה להם ושאין מצב שהם יצליחו לעבור את ההר שניצב מולם.
יש לי חלום שהתלמיד שבטוח שהוא שמן, ולכן הוא מוותר לעצמו, ישמע באוזניים שלו איך אסף יסעור שאמר כבר לפני שנתיים - כשהיה בן שש עשרה בלבד: "אם יעשו לי הנחות זה רק יפגע בי, זה לא ישפר אותי ולא יקדם אותי". ועל אף שהוא איבד את שתי ידיו, הוא החליט כדבריו "לקחת את עצמו בידיים" ולהוכיח לעצמו שהמגבלה הפיזית אכן חזקה ומכבידה, אבל הרוח האנושית חזקה יותר.
יש לי חלום שהתלמיד שבטוח שהוא לא יוכל להתגבר על החרם שהוא עבר בכיתה, או להשתחרר מהצל של הטראומות שמלוות אותו מאז הילדות בגלל הבית ההרסני שהוא נקלע אליו וגדל בו, יסתכל על אסף ועל תנאי הפתיחה הבלתי אפשריים שלו. כי בכל זאת, בואו, הבן אדם איבד את שתי ידיו. לאט אבל בטוח, עם נחישות של ברזל ואופי של פלדה, אסף חצב את דרכו צעד אחרי צעד בגשר החיים שלו, בלי להסתכל למטה, עד שלבסוף הוא סיים על דוכן המנצחים, מוכיח לכל העולם ובעיקר לתלמידים שלנו ש - אין דבר כזה אין דבר כזה. שעם הרוח הנכונה, אתה תעיף את העולם וגם בלי ידיים.
אז תלמידים יקרים, חושבים שקשה לכם? שאתם לא יכולים ושאין סיכוי שאי פעם תצליחו להגיע ליעד שחלמתם עליו? תסתכלו טוב על אסף יסעור ותבינו שזה לא מעניין אף אחד עם אלה תנאי פתיחה יצאתם לדרך. מה שמעניין הוא עד כמה אתם רוצים ללכת עם החלומות שלכם, ואיזה מחיר אתם מוכנים לשלם. עדיין לא מבינים? לכו לאסף. וזה יהיה גם הצעד הראשון במסע שלכם להצלחה.
הכותב הוא מחנך, חבר מערכת "הגיע זמן חינוך", יזם חינוכי ואב לשלושה ילדים
