בשיתוף תלמה
( צילום: אריק מרמור)
במשפחת קוריצקי מכפר-סבא הספורט עובר בגנים. משפחת סופר־על הישראלית, אם תרצו. אם המשפחה, יעל קוריצקי, היא ספורטאית מגיל חמש, אלופת ישראל בג’ודו לשעבר במשך שבע שנים ברציפות וחברת נבחרת ישראל בג'ודו. האב, זיו קוריצקי, בילה גם הוא שנים ארוכות בתחום הג'ודו וזכה בעבר בתואר סגן אלוף ישראל לנוער. השניים הפכו לזוג לאחר שנפגשו לראשונה בגלל מעורבותם בג'ודו.
העיסוק בספורט לא נפסק אצלם. אחת הבנות, ליאור, היא אלופת ישראל באקרובטיקה וכן סגנית אלופת העולם וסגנית אלופת אירופה בענף. הבן הקטן במשפחה, איתי, הוא כדורסלן בהפועל כפר־סבא ושחקן טניס. ילדה נוספת במשפחה האתלטית הזו, גילי קוריצקי בת ה־13, לא חמקה אף היא מהעיסוק בספורט, אלא שאצלה הכישרון בא לידי ביטוי בענף לא שגרתי: סיף.
איך הגעת דווקא לסיף?
"זה סיפור די מצחיק. גרתי ממש מול אולם הספורט שבו התקיימו אימוני הסיף. בתור ילדה קטנה הייתי משחקת פה בחוץ במגרש. פעם אחת, כשהייתי צמאה, הגעתי לשתות מים מהקולר שנמצא ממש קרוב לאולם. הצצתי מהחלון לראות את האימון –והתלהבתי. אחרי זה הייתי נשארת באולם בשביל לצפות באימונים, ומשם הכל התחיל".
בת כמה היית אז?
"הייתי בערך בת חמש. מאוד רציתי להתאמן איתם, אבל אמרו לי שרק מגיל 6 אפשר להתחיל ולכן המתנתי בסבלנות עד לגיל בו יכולתי להתחיל. ביום ההולדת שלי הגעתי ישר לאולם, ומאז אני פה מתאמנת ומתחרה. אני ממש אוהבת סיף".
כבר מילדות הגיעה גילי להישגים מרשימים ביותר בענף. "השתתפתי בהרבה תחרויות כבר מגיל קטן", היא משחזרת, "בין היתר טסתי לפריז וזכיתי פעמיים במקום הראשון במיני מרתון פריז, השתתפתי באליפות איטליה הפתוחה וזכיתי בה במקום הראשון, השתתפתי פעמיים בתחרות בסאטו מארה ברומניה, וגם בתחרות בפולין שהייתה מיועדת לסייפים עד גיל 11. בשנה האחרונה טסתי להרבה תחרויות יחסית, ובין השאר זכיתי במקום השני בגביע העולם בסלובקיה ובמקום השני בצרפת, בתחרות של סבב הקדטים שבה השתתפו 170 סייפים". זה לא מובן מאליו לאור התנאים שאיתם נאלצה להתמודד לאחרונה. בגלל הקורונה לא הורשו הסייפים להתאמן באולם לאורך תקופות ארוכות, ומצאו את עצמם בגנים ציבוריים לא פעם, מה שגרר לא מעט מבטים מסוקרנים והמומים.
למרות גילה הצעיר, קוריצקי היא חברת נבחרת ישראל בסיף לנוער. היא מתאמנת בהפועל כפר־סבא, עיר מגוריה של המשפחה. "אני אלופת ישראל במשך חמש שנים ברצף וזכיתי פעמיים במקום השני בגביע העולם", היא מספרת, "המאמנים שלי, תומר אור (שהיה בגיל 20 אלוף העולם לנוער), אליעזר אדירים ורועי רוזנפלד מלווים אותי עוד מהיום הראשון, והמועדון עצמו הוא הבית השני שלי. כולנו כאן כמו משפחה".
סיף נחשב לענף נישה שלא כל הישראלים מכירים. מה החוקים בספורט הזה?
"המטרה היא בעצם לדקור ולא להידקר. יש שלושה ענפים בסיף, שבעצם דומים אבל שונים - רומח, דקר וחרב. אני מתמחה ברומח, שבו מותר לדקור רק בחלק של הבטן והגב".
מה כוללת שגרת האימונים שלך?
"אני עושה אימוני סיף משהו כמו שש־שבע פעמים בשבוע, ובנוסף עושה גם אימוני כושר עם אמא שלי, שהיא מאמנת כושר".
נראה שהספורט הוא משהו תורשתי אצלכם.
"כן. זה ממש ככה. התשוקה לספורט עוברת אצלנו בגנים, אצל כל המשפחה שלי. אפילו סבא רבא שלי ז"ל היה מתאגרף בליטא. הוא הגיע לגיל 99 ותמיד סיפר שהוא הגיע לגיל המופלג הזה בגלל הספורט".
עד כמה ההורים מהווים חלק מהבחירה שלך לעסוק בסיף, ומהעובדה שאת ספורטאית מצטיינת?
"אני חושבת שהם בעיקר מלמדים אותנו הרבה דברים ונותנים לנו את התמיכה, כל מה שצריך בשביל להגשים את החלומות. אבל למען האמת זה לא העיקר אצלנו במשפחה. ההורים שלי פשוט מאמינים בארגז הכלים שהספורט נותן לכל ילד, בין אם זו יכולת להתמודד עם לחץ וקשיים או יכולת התמודדות עם אכזבות, תסכולים וגם הצלחות. אלו כלים שאי אפשר לקבל בבית הספר. אפשר לקבל אותם רק בספורט".
האמא, יעל, אומרת: "אנחנו פה כדי לתמוך בילדים ולעזור להם להגשים את החלומות שלהם. זה בהחלט מצריך המון השקעה בהסעות יומיומיות, ליווי לתחרויות בסופי שבוע, עזרה בהתמודדות עם הרגעים הקשים יותר, כשמפסידים. בנוסף, מדובר בנטל כלכלי לא פשוט הכולל אימונים, אימונים אישיים, ציוד יקר, טיסות לחו"ל, שיעורים פרטיים להשלמת הלימודים שהפסידו, פזיותרפיה וכו'. עם זאת, אנחנו מאמינים שבזכות הספורט הילדים לומדים המון: להתמודד עם מצבי לחץ וכשלונות, ניהול זמן, יכולת התמדה, ולצד זה יש המון חוויות שהם צוברים. הם יקחו איתם את כל אלה לחיים הבוגרים".
אז תמיכה הורית יש בשפע. אבל איך מגיבה הסביבה לנערה שעוסקת בספורט יוצא דופן, וכזה שנחשב בארץ למאוד גברי? בכל זאת, אין הרבה ילדות שמקבלות ליום ההולדת חרב במתנה. וההתניה המגדרית, כידוע, נבנית בדיוק בגלל הדברים האלה. "זה נכון שאין הרבה בנות שעוסקות בסיף בישראל", מודה גילי, "אבל כספורט עולמי הוא כן פופולרי אצל גברים ואצל נשים. באופן אישי חשוב לי שהענף הזה יתפתח בארץ. הייתי רוצה להעביר דרך הכתבה הזו את המסר שסיף הוא לא רק לבנים, אלא לכולם".
מה המסר שלך לבנות שחושבות לעסוק בספורט אבל נמנעות מכך מחסומים או חששות?
"שמאוד מאוד חשובה הנחישות. אם לא תעזו ותנסו דברים, אז לא יצא מזה כלום. כל אחת צריכה להעז, לנסות והכי חשוב – לא לפחד. ההצלחה תגיע אחר כך".
ואיפה נראה אותך עוד כמה שנים?
"החלומות הגדולים שלי הם להגיע לאולימפיאדה ולהפוך לאלופת העולם בסיף".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
פורסם לראשונה: 08:00, 20.01.22
