מחקר שנערך לאחרונה בארצות הברית בחן כמעט 10,000 מערכות יחסים בין ילדים בוגרים לבין הוריהם, במטרה להבין אם ילדים נוטים להתרחק מהוריהם במהלך חייהם, ממי הם מתרחקים וכמה זמן אותו ריחוק נמשך. בין היתר, נבחנו פרמטרים בקשר כמו תדירות המפגשים בין הילדים לבין ההורים, תדירות השיחות וההודעות, ועד כמה הילדים מרגישים קרובים לשני ההורים או לאחד מהם.
קראו עוד:
החוקרים מצאו שילדים נוטים להתרחק מאביהם פי 4 מאשר מאימם בתקופות שונות בחייהם, בלי קשר לפרידה, לגירושים או לנסיבות חיים מסוימות. המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Marriage and Family, ונחשב לאחד הבודדים שבדק מגמות בנושא לאורך זמן, הראה כי 6% מהילדים הבוגרים במחקר דיווחו על תקופה של ניכור מאימם. זאת לעומת 26% שאמרו שהם חשים ניכור כלפי אביהם.
הריחוק - שכיח וזמני
במחקר נמצא כי עבור רוב הילדים הבוגרים הריחוק הוא זמני בלבד - 81% מהמקרים שבהם הילדים חשו ניכור מאימם באו על קיצם, וכך גם במקרי הניכור מהאבות, עם 69% מהמקרים. "אחד המסרים שעלו במחקר הוא שהריחוק בין ילדים בוגרים לבין הוריהם הוא שכיח למדי, במיוחד ביחסים שבין הילדים לבין אבות המשפחה", אמרה רין רצ'ק, פרופ' לסוציולוגיה באוניברסיטת אוהיו סטייט והמחברת הראשית של המחקר.
ההורים שנכללו במחקר השתתפו בסקר האורך הלאומי לנוער לשנת 1979, שהוא מדגם ארצי מייצג של גברים ונשים שהיו באותה שנה בגילי 14-22, ורואיינו באופן רציף משנת 1979 עד שנת 2018. כדי להגיע לממצאי המחקר הנוכחי, החוקרים קישרו את הנתונים שנאספו באמצעות סקר אורך זה, עם מדגם של ילדיהם שלקחו חלק בסקר אורך ארצי לנוער. בעזרת שני מערכי הנתונים הללו, החוקרים הצליחו לעקוב כאמור אחרי כמעט 10,000 מערכות יחסים.
מה גורם לריחוק בין הורים לילדים?
התוצאות הראו שמגוון גורמים קשורים לריחוק, כולל מגדר, גזע ומיניות. בנות למשל, היו בסבירות גבוהה ב-22% מבנים להתנכר מאביהן, אך עם סיכוי מועט מבנים להתנתק מאימן, מה שמצביע על מגמה שלפיה בנות נוטות להישאר קרובות לאימהות, בעוד שלבנים סיכוי גבוה יותר להישאר קרובים לאבות.
"אימהות הן המטפלות העיקריות בילדים בחברה שלנו, אז הגיוני שהן נוטות להישאר קרובות יותר לילדיהן", הסבירה פרופ' רצ'ק. כמו כן, כדי להדגים את תפקיד המפתח שאימהות ממלאות בחיי ילדיהן, הראו החוקרים שלילדים הומוסקסואלים, לילדות לסביות ולילדים ביסקסואלים אין יותר סיכוי להתנכר מאימם, זאת ביחס לממצאים שעלו לגבי ילדים הטרוסקסואלים. עם זאת, לילדים הומוסקסואלים ולילדות לסביות היה סיכוי גבוה ב-86% לדווח על ניכור מאבות המשפחה מאשר לילדים הטרוסקסואלים, כשלילדים ביסקסואלים היה אף סיכוי גבוה יותר, כמעט פי 3, לדווח על קשר שבו ניכר ריחוק מאביהם.
"בנות היו בסבירות גבוהה ב-22% מבנים להתנכר מאביהן, אך עם סיכוי מועט מבנים להתנתק מאימן, מה שמצביע על מגמה שלפיה בנות נוטות להישאר מחוברות לאימהות, בעוד שלבנים סיכוי גבוה יותר להישאר מחוברים לאבות"
עבור כל הילדים הבוגרים במחקר, פרידות מהורה התרחשו לעתים קרובות זמן קצר לאחר שהתבגרו, שכן הגיל הממוצע של ילדים שהתנכרו לראשונה מאימם היה 26 ומאביהם 23. "הבגרות המוקדמת מלאה במעברים כמו לימודים, התחלת עבודה חדשה, נישואין והורות - כל אלה יכולים 'לתרום' לתחושת הריחוק, אם כי במקרים מסוימים עשויה להתקבל תוצאה הפוכה שבה כל השינויים הללו מביאים לקירוב בין הילד להוריו", אמרה פרופ' רצ'ק.
לדוגמה, ילדים שהגיעו לבגרות, נישאו והתגרשו, היו בסבירות גבוהה יותר להתרחק מהוריהם בהשוואה למבוגרים שלא נישאו כלל. בהקשר זה, נתון מעניין הצביע על הפחתת הסיכון לריחוק בין הילד לאביו (בשונה מהסיכוי לניכור בינו לבין אימו), במקרה שבו הילדים נישאו והביאו ילד לעולם.
אבל לא רק המאפיינים של הילדים הבוגרים היו קשורים לריחוק. התוצאות הראו שכשההורים היו מבוגרים יותר ונכללו בשוק העבודה, וכשהאבות היו בעלי רמות השכלה גבוהות יותר, כך פחת הסיכוי לניתוק היחסים בין הצדדים.
"ייתכן שכשההורים עובדים ובעלי השכלה גבוהה הם יכולים לספק יותר תמיכה לילדיהם הבוגרים וזה מפחית את הסיכון שבניתוק בין הורים לילדיהם", הסבירה פרופ' רצ'ק. כמו כן, ילדים שהתבגרו עשויים להיות פחות מנוכרים מהוריהם המבוגרים, מכיוון שההורים דורשים טיפול שהילדים מרגישים את החובה המוסרית להעניק להם, או אפילו להקל עליהם ככל הניתן במטלות שאין ביכולתם של ההורים לעשות מפאת גילם המתקדם.
כאמור, רוב המקרים שדווחו היו כאלה שהריחוק בהם הגיע לקיצו בשלב מסוים, אך הסיבה לסיומו בין הילדים לבין הוריהם טרם ידועה לפרופ' רצ'ק ולעמיתיה למחקר. "אנחנו לא יכולים לדעת מהנתונים שנאספו מדוע הסתיים הריחוק ואם מערכות היחסים הללו נותרו יציבות לאחר שהצדדים חזרו להיות יחד", סיכמה פרופ' רצ'ק. כעת היא עמלה, יחד עם עמיתיה, על מחקר המשך שבו תיבדק ההשפעה שיש לריחוק על בריאות המשפחה.
