הורים רבים לפעוטות בוחרים להקדיש את חופשת הפסח כדי לגמול את ילדיהם מחיתולים. הגישות לכך רבות, ובהתאם גם העצות, ולא אחת הן סותרות. איזה שיטות קיימות, ומה נכון לנו?
הפעוט, שאט-אט חווה עצמאות רבה יותר, יכולת טובה יותר לוויסות רגשי, יכולת שפתית מתקדמת יותר ותחכום קוגניטיבי גדול יותר, מחונך על ידי הוריו להשתלב בחברה. כחלק מתהליך החברות שההורים מובילים, הוא נדרש לתהליך החינוך מניקיון.
תהליך הגמילה הוא חלק מתהליך כולל של רכישת עצמאות בקרב הפעוט. מדובר בשלב התפתחותי שבו הפעוט מבקש עצמאות על מעשיו, בחירותיו והחלטותיו, וכחלק מכך - גם על גופו. בתקופה זו, ה"עצמי" של הפעוט חווה שגשוג, בעוד שתהליך הגמילה מאפשר גישה לתחום נוסף שבו הוא יכול לקבל אחריות ולהרוויח תחושת דימוי עצמי חיובי.
קראו עוד:
בדומה לחינוך ילדים בכלל, גם בתהליך הפרידה מחיתולים אין גישה אחת נכונה. בגדול, ניתן לחלק את הגישות הקיימות לשתי קבוצות, הגישה ההדרגתית והגישה הישירה. בגישה ההדרגתית, מורידים חיתול רק לחלק מהיום ובהדרגה מעלים את פרקי הזמן ללא החיתול. בדרך זו, הפעוט הוא זה שמוביל את התהליך מבחינת הקצב והתזמון. לעומת זאת, בגישה הישירה מורידים את החיתול למשך כל זמני הערות של הפעוט. כך, ההורים הם אלו שמובילים את התהליך והפרידה מהחיתול המוכר היא מוחלטת מהשלב הראשון, למעט בזמן השינה.
מניסיוני, הגישה הישירה עדיפה משלוש סיבות. הסיבה הראשונה, קשורה לתפיסה הכללית שלי לתהליך הפרידה מהחיתול כתהליך חינוכי לכל דבר ועניין. הילדים שלנו נולדו בשלים לגמילה ויידעו לאותת לנו על הצרכים, בדיוק כפי שידעו לעשות זאת לגבי רעב ושובע בתור תינוקות. אם כבר, ייתכן שאנחנו אלה ש"כיבינו" את המנגנון הטבעי הזה. על-כן, זו אחריותנו לקדם ולהוביל את הילדים בתהליך.
הסיבה השנייה שבגינה אני מצדדת בגישה הישירה לפרידה מחיתולים היא הימנעות מבלבול. חלק מהלמידה בתהליך הפרידה עובר דרך למידה של תוצאות והשלכות. כך, ילד שחש תחושת מלאות משלפוחית ואחריה "פספס" פיפי יחוש את תחושת הרטיבות הלא נעימה של הפיפי החם זורם על בגדיו. כתוצאה, להבא הוא יוכל ללמוד לקשר בין תחושת המלאות והלחץ בשלפוחית לבין הצורך להתרוקן. עם זאת, אם הילד מחותל לסירוגין לאורך התהליך, כפי שקורה בגישה ההדרגתית, לעיתים אין תוצאה לפספוס משום שהפיפי נספג בחיתול. דבר זה עלול לבלבל את הילד ולהאט את הלמידה.
"הילדים שלנו נולדו בשלים לגמילה ויידעו לאותת לנו על הצרכים, בדיוק כפי שידעו לעשות זאת לגבי רעב ושובע בתור תינוקות. אם כבר, ייתכן שאנחנו אלה ש"כיבינו" את המנגנון הטבעי הזה. לכן, זו אחריותנו לקדם ולהוביל את הילדים בתהליך הפרידה מהחיתול"
הסיבה השלישית נוגעת לכך שהגישה ההדרגתית עלולה להקשות על הילד להתגבר על פחדים טבעיים המאפיינים את תחילת הגמילה. פעוטות רבים מתחילים את התהליך עם חשש משחרור הצרכים בסיר או בשירותים. עבורם, ההזדמנות לחזור לחיתול המוכר והבטוח בעוד זמן קצר בגישה ההדרגתית, עלולה לעודד התאפקות בשחרור הפיפי והקקי עד שיגיע החיתול. כך, הילד לא מקבל הזדמנות אמיתית להצליח בשחרור הצרכים בסיר ולהבין כי הדבר אינו מפחיד כפי שאולי חשש.
כך או כך, וללא תלות בגישה שבחרתם, ייתכן שאתם מתלבטים בנוגע לתזמון התחלת התהליך. ודאי נתקלתם במונח "בשל" בהקשר לתהליך הגמילה. אני פחות מאמינה במושגי ה"בשלות" וה"מוכנות" לגמילה. לתפיסתי, רק פירות במטבח הם בשלים, ולא ילדים בתהליך גמילה. התנאי היחיד ההכרחי באשר לתזמון התחלת הגמילה הוא הפניות של ההורה ושל הילד או הילדה. למשל, אם אתם עתידים להיות עמוסים בחג הפסח, בעקבות עומס בעבודה, התחייבויות משפחתיות או יציאה לחופשה, אין זה זמן מתאים עבורכם לנהל את תהליך הגמילה של ילדיכם.
גם, אם ילדיכם עתיד לעבור שינויים משמעותיים בתקופה הקרובה, כמו לידת אח או מעבר דירה, גם הוא אינו פנוי ללמידת החינוך לניקיון. לכן, מוטב שתמתינו עד שגם אתם וגם הם תהיו פנויים לכך. לעומת זאת, אם אתם חשים פניות מצידכם ומצד ילדיכם, חופשת הפסח היא הזדמנות נהדרת להתחלת תהליך גמילה מפאת השהייה הממושכת יחד בבית בזמן זה.
אם אתם מתלבטים בנוגע לגילו של הילד כסמן לזמן הנכון להתחיל בתהליך הפרידה מהחיתול, חשוב לזכור את ההיבט התרבותי. בישראל, רוב ההורים בוחרים לגמול את ילדיהם בין גיל שנתיים לשלוש, ולפעמים אפילו בין גיל שלוש לארבע. עם זאת, אני ממליצה להתחיל את תהליך הפרידה בגיל צעיר ככל האפשר, ואפילו בגיל שנה וחצי.
לתפיסתי, יש כמה יתרונות לגמילה בגיל צעיר והראשון שבהם הוא שכיחות נמוכה יותר של בעיות בגמילה. אתגרים מגוונים כמו חרדת אסלה נפוצים יותר בגמילות שהתחילו מאוחר יחסית, בסביבות גיל שנתיים-שנתיים וחצי. היתרון השני קשור ליכולתנו לגייס את שיתוף הפעולה של הפעוט. כשאנחנו דוחים את הגמילה לגיל שנתיים או מאוחר ממנו, אנחנו עלולים להתקשות לגייס את שיתוף הפעולה של הילד בעקבות גיל ה'לא-לא'. כתוצאה מכך, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מנסים להוביל את הילדים לסיר ללא הצלחה, מתחננים בפניהם ומבטיחים הפתעות. כל אלה עלולים להקשות על ביסוס תהליך הפרידה מהחיתול.
ללא קשר לגילם של הילדים, מידת ה"בשלות" שלהם או הגישה שבה בחרתם, חשוב שתכינו את ילדיכם לשינוי הקרב. איך עושים זאת? עקבו אחר השלבים הבאים:
שלב ראשון: קריאת ספרים
ספרים הם דרך מופלאה להכיר לילדיכם את תהליך הגמילה ולהכין אותם אליו. השימוש בספרים מאפשר לילד להזדהות עם הגיבור או הגיבורה ועם חוויית הגמילה דרכם. כך, לכשתתחילו את הגמילה, התהליך יהיה יותר מוכר ופחות מפחיד וזר עבור ילדיכם. בנוסף, השימוש בספרים מנרמל את חוויות הגמילה השונות עבור הילד, הפספוסים, הצרכים בסיר וכמובן ההצלחות. כך, לכשילדיכם יחווה את כל אלו, הוא יחוש כי מה שחווה הוא טבעי ביותר. אני ממליצה לבחור שניים או שלושה ספרי גמילה יחד עם ילדיכם, כך שהם יוכלו לקחת חלק פעיל ולבחור בהתאם להעדפתם.
לצד הקראה יזומה שלכם, הקפידו להניח את הספרים במקום נגיש כך שהם יוכלו לדפדף בהם גם בעצמם אם יבחרו בכך. אם ניחנתם בחוש יצירתי במיוחד, תוכלו להכין לילדיכם ספר פרידה מחיתולים אישי שגולל את סיפורו ומתייחס לאירועים נפוצים בתהליך הגמילה, פספוסים, הצלחות, בחירת תחתונים ועוד.
שלב שני: קניות משותפות
לאחר שהצטיידתם בספרים, הגיע השלב לקנות את הציוד הנוסף לו תזדקקו בגמילה. אני ממליצה לרכוש שני סירים (מהסוג הפשוט ביותר), ישבנון נוח ומלאי תחתונים פשוטים. כדאי לשתף את ילדיכם בתהליך הרכישה, וכך להכין בבית את הציוד הנדרש באופן שבו הילד יחווה את הסיר והישבנון כמוכרים ואף יצפה ללבוש כבר את התחתונים שבחר.
שלב שלישי: הכנה מילולית
הורים רבים מרגישים שעליהם להכביר במילים ובשיחות הכנה עמוקות עם ילדם לפני תהליך הגמילה על מנת שהוא יהיה מוכן היטב. עם זאת, דווקא שיחות עומק והכנה יתרה עלולים לייצר חוויה לחוצה שאינה טבעית עבור הילד. אני ממליצה על הכנה קצרה מספר ימים לפני תחילת התהליך שתאפשר לילד חוויה של ביטחון. למשל, עבור ילד צעיר בגיל שנה וחצי שתפיסת הזמן שלו אינה מפותחת, כדאי להשתמש בעוגני זמן, כמו - "היום יום חמישי, מחר יום שישי ואנחנו חוגגים את ליל הסדר אצל סבתא. ביום שבת נגיד ביי ביי לחיתול ונלבש תחתון. אני אעזור לך לעשות את הפיפי והקקי שלך בסיר". הכנה זו מאפשרת לילד להתכונן לבאות - אבל גם אינה מעמיסה בחוסר-ודאות, כאשר ברור שההורה הוא זה שמוביל את התהליך.
שלב רביעי: הכנת הבית
הצטיידו במלאי חומרי ניקוי נוחים וזמינים לניקוי נוח ומהיר של פספוסים ממגוון משטחים. בנוסף, אני ממליצה לרכוש משטחי הגנה למזרן וכן משטחים המונעים העברת נוזלים למזרן. על אף שלרוב יש עוד זמן עד שילדיכם יהיה מוכן לגמילה בשינה, ניתן להשתמש במשטחים הללו לכיסוי ריפודי ספות, כורסאות ושלל משטחי רביצה בבית. כך תוכלו להימנע מחוויה לא נעימה של ניקוי כתם שתן מספת הסלון. כמו-כן, אל תשכחו לגלגל ולאחסן את שטיחי הבית ולהכניס לארון כריות מיותרות. אל תדאגו, זמן קצר אחרי תחילת הגמילה, כשהפספוסים יהיו נדירים יותר, תוכלו להשיב את הבית לקדמותו.
הכותבת היא פסיכולוגית (MA בפסיכולוגיה קלינית של הילד) המלווה הורים בתהליכי שינה, גמילה מחיתולים והתנהגות
