"מערכת החינוך עושה את מה שהיא יודעת לעשות בתחום החינוך המיני. יש כמובן מקום לשיפור, אבל חשוב להבין שלא ניתן להסתמך רק עליה - חינוך מיני הוא חינוך ערכי שצריך בראש ובראשונה להתחיל בבית על ידי ההורים, ובאחריותם", אומרת בריאיון לאולפן ynet דנה רוזן, מרצה ומדריכה פדגוגית במכללת סמינר הקיבוצים, ומנחה להורות ולמיניות בריאה.
קראו עוד:
רוזן מסבירה כי במערכת החינוך העיסוק בחינוך מיני הוא מגוון, ומתחיל לרוב בכיתות ה'-ו'. "יש בתי ספר שבהם היועצת מעבירה את שיעורי החינוך המיני, יש מוסדות לימוד שבהם מורים מסוימים עושים זאת, ויש מסגרות שבהן מזמינים הרצאות וסדנאות מעמותות וארגונים מתמחים , לעיתים גם עבור צוות המורות והמורים", היא אומרת. "היות שזה תחום כל כך משתנה, צריך להיות עם היד על הדופק ולהתאים את המענה לתלמידים לפי גיל ונושאים. מי שמתעסק בתחום ביומיום, אלה אותם ארגונים ועמותות שגם מנגישים את המידע, הן לצוותי החינוך והן להורים".
חינוך מיני בעידן המסכים
לדברי רוזן, נושאי החינוך המיני שיש להנגיש וללמד כיום בעידן המסכים צריכים לתת מענה מקיף, מנרמל ורלוונטי. "למשל, היכרות עם חלקי הגוף הגברי והנשי, מערכת הרבייה והמחזור, הבנה מהו מגע שנעים לי ואיזה מגע הוא לא נעים, אוננות, חיזור, פורנוגרפיה, הטרדות מיניות. וגם מידע איך לשמור על עצמי במרחב הפיזי והווירטואלי, צפייה ביקורתית בתכנים מיניים", היא מפרטת, "ויש להתחיל עם שיעורי החינוך המיני מוקדם יותר, כבר בגיל הרך, ולחזור שוב ושוב באופן מעגלי על התחומים השונים, כשכל פעם אנו מעמיקים במידע ומדייקים יותר. למשל, אופן העיסוק באופן שבו באים ילדים לעולם יהיה שונה בגיל הרך, לעומת הרחבה והעמקה בכיתה ג' ובהמשך".
רוזן מתייחסת להצפת התכנים העצומה שקיימת היום, ולא בהכרח לטובה: "כל אתר רביעי ברשת מכיל תכני פורנוגרפיה, וחשוב לתת לילדים, בנים ובנות כאחד, מידע וכלים - איך להתנהג, איך לחזר, איך להיזהר. חשוב להראות את הצדדים היפים והפחות יפים של המין, למרות המבוכה והקושי שמתלווים לכך לעיתים. וגם על המורים לדעת לפתח שיח, לתת מקום לדיון על מין. אם הם נתקלים למשל בכתובות גסות או בציורים בשירותים, חשוב לנצל את ההזדמנות לשיח על הנושא עם התלמידים ובכך לתת לזה לגיטימציה, ולא פשוט למחוק ולהתעלם".
איך לדבר על מין?
רוזן טוענת כי את רוב המידע שיש כיום לתלמידים בנושא, הם שואבים מהמדיה. היא שוב מדגישה כי החינוך הערכי מתחיל ראשית בבית, ולאחר מכן ממשיך למסגרות הלימוד. לדבריה, עלינו ההורים להחליט שאנחנו מפתחים שיח בנושא, ולא טומנים את הראש בחול. "עלינו לבחור תחילה שאנחנו לא נותנים לדברים לעבור לידנו, אלא מתמודדים איתם. לצד השיח שלנו, יש היום מגוון כלים ואתרים שמנגישים מידע, גם הרצאות וסדנאות שיכולות ללמד המון, להורים, לילדים ולצוותי החינוך", היא אומרת.
"מה שהיה אז - לא רלוונטי", היא ממשיכה, "זה נושא כל כך מתפתח ואנחנו צריכים להתחדש כל הזמן. להסתכל לזה בעיניים ולא להעלים. צריך להכיר לתלמידים את נושא ההטרדות המיניות, את ההנחיות, את הזכויות ואת החובות, וגם להבין איך אנחנו מגיבים בזמן אמת אם חלילה נפגענו. לצד זאת, פחות נכון לדעתי לשים את האחריות למניעה רק על מערכת החינוך. הורים ואנשי סגל צריכים לשלב ידיים כדי באמת להצליח לגעת בילדים. מערכת החינוך לבד לא יכולה לעשות את זה".