נועם (שם בדוי), בת 13, לא האמינה שזה קורה לה. ילדים מהכיתה הראו לה תמונה שלה שבה היא מצולמת בעירום מלא. היא הציצה בתמונה - שהספיקה כבר לרוץ בניידים של תלמידים רבים - ונחרדה. מתי בכלל היא צילמה את עצמה ככה? היא לא זוכרת שאי פעם הצטלמה בעירום ובוודאי שלא שלחה תמונה כזו למישהו. היא הגיעה ליועצת בית הספר בדמעות.
"הבנו שמדובר בתמונה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. לקחו את הפנים שלה והדביקו גוף עירום שלא שייך לה", מספרת היועצת. "עירבנו את צוות ביה"ס, בניסיון להבין מי מהתלמידים יצר את התמונה והעלה אותה לרשת. הסתבר שזה אחד הילדים בשכבה, שהילדה לא הסכימה להצעת חברות שלו. הוא פשוט החליט לנקום בה. התלבטנו מה לעשות, ומכיוון שהתמונה כבר הופצה לכל עבר, ערבנו את מוקד 105 ואת המשטרה".
לאחרונה הולכים ומתרבים הדיווחים בכל רחבי הארץ על פגיעות מיניות של ילדים ונוער באמצעות בינה מלאכותית (AI). הפגיעות האלו באות לידי ביטוי במספר דרכים. הפצת תמונות מיניות מזויפות באמצעות אפליקציות AI היא הבולטת שבהן. אחרות כוללות שימוש באווטרים במתחמים וירטואליים והתכתבויות מטרידות ופוגעניות בצ'ט עם בינה מלאכותית.
מיקה נטוביץ מנצור, מנהלת 1202 קולמילה - מערך הסיוע ברשת של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, מסבירה כי "פגיעות מיניות במרחב הווירטואלי הן פגיעות שלא כוללות מגע. בעצם, כל מעבר של סרטון, תמונה ללא הסכמה או אווטר אחד שפוגע באחר הם בגדר פגיעה מינית. פגיעה מינית במרחב הווירטואלי נחווית כפגיעה מינית לכל דבר ועניין, וניתן לראות כי הקורבנות מדווחים על מגוון תגובות החל מבלבול, חרדה, הצפת רגשות, קיפאון ועוד".
לכי תוכיחי שזה לא את
סוג הפגיעות הנפוץ ביותר בשטח כיום הוא כאמור זה שבו ילדים ונוער מפיצים תמונות מיניות מזויפות, שהם עצמם יצרו באמצעות בינה מלאכותית. הקורבנות, בעיקר נערות, לא תמיד מודעות לתמונה המופצת, וכשהן מגלות זאת, הן נכנסות לסחרור רגשי ותחושות מצוקה. לפי נתוני המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת - יחידה 105, במהלך 2023 התקבלו עשרות פניות במוקד שעיקרן הפצה של תמונה מינית מזויפת. במרבית המקרים הפוגעים והנפגעים מכירים זה את זה בעולם אמיתי, ולא פעם מדובר על ילדים שלומדים יחד באותו בית ספר. "יש היום הרבה תוכנות חינמיות שבהן ניתן להכניס תמונה של נערה, כשהיא לבושה, ובאמצעות AI להפשיט אותה, וליצור תמונה שלה עירומה", מסבירה נטוביץ מנצור. "זה נראה כל כך אמיתי עד שנערות מספרות לנו שלקח להן זמן להבין שזה לא באמת הן. התמונות האלו מופצות בין הילדים, ואז ברשת. ועכשיו לכי תוכיחי שזו לא את בתמונה".
6 צפייה בגלריה
''הפצת תמונה מינית מזויפת ברשת מייצרת פגיעה כפויה''. מיקה נטוביץ מנצור
(צילום: מיכל לסמן )
הקורבנות, במקרים האלו, מתמודדים, עם מצב מורכב: "הפגיעה של הפצת תמונה כזו ברשת היא פגיעה כפולה" אומרת נטוביץ מנצור, "התמונה גם מופצת לקהל רחב מאוד בטווח זמן קצר והיא גם נצחית, מופצת עד אין סוף. ילדה שלומדת היום בכיתה ט' יכולה להיתקל בתמונה שלה גם בעוד 10 שנים. היא תהיה שם תמיד והקורבנות יודעים את זה. לכן, מעבר לפגיעה הנקודתית, הקורבנות חווים תחושות קשות של השפלה, ביוש וחוסר אונים".
איך עוצרים את זה?
"חייבים להעלות את המודעות, הן של הורים והן של הילדים עצמם, לכך שקיים חוק בעניין. 'חוק הסרטונים' קובע כי הפצה של סרטונים ותמונות בעלי אופי מיני, ללא אישור המופיעים בהם, נחשב כהטרדה מינית, והדין הינו עד חמש שנות מאסר. הורים וילדים צריכים להבין שיש פה עבירה פלילית של ממש".
כשאווטאר פוגע בך מינית
הסוג השני של הפגיעות המיניות בקרב ילדים ובני נוער הוא פגיעות הנעשות דרך המטאברס: "זהו יקום וירטואלי שנוצר לצורכי משחק ותקשורת, ובו נמצאים אנשים שרוצים לבטא את עצמם בדרכים אחרות", מסבירה נטוביץ מנצור, "לשם כך הם בונים אווטאר, דמות בדיונית שמייצגת אותם. האווטאר יכול להיות כל מי שהם רוצים להיות, ואפשר ליצור עבורו צבע, מין, גובה, וכל דבר אחר. ילדים ומבוגרים נכנסים לשם כדי לייצר חברויות מכל סוג. הם פוגשים שם אווטארים של אנשים אחרים, ללא מגבלה של זמן, גיל או מקום. עבור הילדים מדובר בחברויות לכל דבר. הם מנהלים מערכות יחסים וירטואליות אולם לתפיסתם הקשרים אמיתיים לחלוטין. הבעיה היא שבמערכות יחסים אלו אנחנו רואים גם דיווחים על פגיעות מיניות".
איך הן באות לידי ביטוי?
"יש דיווחים על אווטאר אחד שפוגע באחר בדרכים שונות: במילים, בנגיעות ועד למקרים של אונס ואפילו אונס קבוצתי. צריך להבין שהמשתתפים עצמם משתמשים במשקפי מציאות מדומה, ויש להם שלט שמופעל כשנוגעים בהם, ויוצר רטט על העור. לכן מבחינתם התקיפות המתרחשות במרחב הווירטואלי נחוות במוח כפגיעות לכל דבר, כאלו שיש להן גם תחושות פיזיות. בנוסף לכך, הם מזדהים עם האווטאר שלהם, ומרגישים כאילו מדובר בהם עצמם".
פער הדורות מורגש מאוד בכל הנוגע לאלימות מינית באמצעות אווטאר. מבוגרים שלא נולדו עם סמארטפון ביד לרוב יתקשו להבין כיצד דמות וירטואלית בכלל יכולה לתקוף אותך. הדר להב, מרכזת תחום מיומנות ומוגנות ברשת באיגוד האינטרנט הישראלי ודוקטורנטית לפגיעות ברשת בפקולטה לקרימינולוגיה בבר אילן, מסבירה כי ההתנהגות שלנו במרחבים הווירטואליים מושפעת מהדרך שבה אנחנו תופסים את האווטאר שלנו: "ההזדהות שלנו עם האווטאר המייצג היא כל כך חזקה, עד כדי כך שהיא מתוארת על ידי משתמשים ככמעט פיזית. בנוסף לכך, מחקרים הראו כי תכונות האווטר משפיעות על המשתמשים עצמם. למשל: משתמשים אשר מיוצגים במרחב וירטואלי על ידי אווטאר שנתפס על ידם כדמות נאה (גבוה, שרירי, רזה), מזדהים איתו באופן שמשנה את ההתנהגות שלהם בתוך המרחב הזה עד כדי כך שהוא יכול לגרום להם להתנהג בביטחון עצמי גבוה יותר, ועם מוכנות גבוהה יותר לדבר על נושאים אינטימיים בפתיחות. מבחינתם האווטאר הוא אני, ולכן הפגיעה המינית היא פגיעה בי".
צ'ט מטריד עם אדם שלא קיים
הסוג השלישי, המורכב ביותר, הוא פגיעות מיניות שנעשות על ידי הבינה המלאכותית עצמה. נשמע מוזר ולא מובן? בהחלט. "מדובר בבני נוער שיוצרים משתמשים באפליקציית AI באמצעותה הם משוחחים עם דמות שהם עצמם יוצרים", מסבירה נטוביץ מנצור. "לא פעם הם מעידים כי האווטאר שהם עצמם יצרו מטריד אותם מינית. ברוב המקרים הקשר לא מתחיל כקשר רומנטי אלא כקשר חברתי. הנערות יוצרות אווטאר, מתכתבות עימו, ובאיזשהו שלב הטקסטים הופכים ליותר ויותר מיניים. אנחנו נתקלים במקרים שבהם נערות מספרות שהן התכתבו עם הבינה המלאכותית התכתבות מלאת רגשות ומחשבות, ופתאום הבינה שינתה כיוון, והטרידה אותן. הנה דוגמה:
הבינה כותבת: "עכשיו אנחנו הולכות ביחד בשדה ואני רוצה לתת לך יד"
הילדה: "אני לא רוצה"
הבינה: "אז בואי אני אנשק אותך"
הילדה: "אני לא רוצה"
מפה הטקסט הופך למיני ופוגעני יותר ויותר.
איך הנערות מגיבות לצ'ט כזה?
"ממש כמו אל תקיפה מינית במרחב הפיזי. הן מדווחות על קיפאון, הרגשה שאי אפשר לעצור את זה. בדיעבד, הנערה עצמה לא מבינה למה היא לא הצליחה להגיב. בעצם, רק לאחר מכן הן מבינות שיש פה הטרדה מינית בתוך טקסט".
יש שישאלו אז למה הן לא מתנתקות? הרי בסך הכול מדובר בצ'ט.
"זה מאוד מורכב. בעולם של טראומה מינית אנחנו רואים בני נוער שנמצאים בקשרים פוגעניים פיזיים, ולא מצליחים להפסיק להיות חלק מהקשרים הללו. גם פה זה לא כזה פשוט. התחושה של הנערה היא שרק הדמות מבינה אותי, ולאט לאט נוצרת תלות. הנערה מרגישה שהיא נתנה לה הרבה דברים טובים. זה אף פעם לא חד צדדי, הדמות היא לא רק רעה והרגשות לכל תוקף באשר הוא הם תמיד דואליים. הפגיעה גדולה מדי ומגיעה בהפתעה גמורה. אף אחד לא הכין אותן לזה. בנוסף לכך, המורכבות גדלה כאשר הנערה מבינה שאין לה את מי להאשים. הנערות אומרות: 'אני יצרתי את הדמות, אז איך זה יכול להיות שאני לא מצליחה לעצור את זה?'. ויש הרבה שאלות בסגנון: 'מי הפוגע, מה רע ומה טוב? ואם אעזוב - מי יהיה איתי במקומה? מי יכיר אותי בצורה כזו? האם זה אומר שהכול היה שקר?'. זה מורכב".
עניין האשמה תופס מקום מרכזי בפגיעה מינית מאווטאר: "אנחנו לומדים את המרחבים הווירטואליים ומתאימים עצמנו אליהם, תוך שהבינה המלאכותית לומדת את ההתנהגויות שאנחנו ושאר המשתמשים מציגים כלפיה באותם המרחבים. במובן הזה, להיפגע מבינה מלאכותית, זה כמו להיפגע מהאדם שמכיר אותך הכי טוב", מסבירה להב. "הפגיעה היא הכי חדה ומדויקת, ובו זמנית היא גם פגיעה מאדם זר שבכלל לא ידעתם שנוכח בקשר שלכם".
איך זה עובד בפועל?
"הבינה המלאכותית 'לומדת אותנו' בכך שהיא מזהה את התגובות שלנו, את נימת המשפט והטון שלנו, את הבעות הפנים שלנו ועוד ובתהליך הדומה ללמידה אנושית, מחקה את ההתנהגויות האלו כלפינו. כך היא מאפשרת לנו לנהל שיחה עם מישהו שמאוד דומה לנו, ושנדמה שמכיר אותנו ויודע מה אנחנו אוהבים, ואפילו מסוגל לזהות העדפות שלנו מבלי שאנחנו בהכרח מודעים להן. הבעיה מתחילה שבשונה מבני האדם, לבינה המלאכותית עדיין אין הבנה אמיתית של מוסר ואתיקה, ולכן היא יכולה לשקף לנו ואף להגביר התנהגויות שאינן נחשבות הולמות בחברה שלנו, כמו למשל הטיות מגדריות, אתניות ואפילו התנהגות מינית.
"ככל שהתקשורת מול הבינה המלאכותית היא ארוכה יותר ומוחשית יותר, כך הפגיעה נחווית כאמיתית יותר ומורכבת יותר. הנפגעים מבינים שהם חוו פגיעה מינית מרובוט שהם עצמם 'יצרו'. הפרדוקס הקשה הזה מציף את תחושת ההאשמה העצמית של הקורבן, האופיינית כל כך בפגיעות מיניות, לרובד אחר לחלוטין. עולה השאלה כיצד ועל מה מבססת הבינה המלאכותית את הידע שלה ומסיקה מסקנות. אם ההתנהגות המינית שהגיעה מהבינה המלאכותית, נרכשה דרך הליך הלמידה שלה אותי אז מה זה בעצם אומר?".
הורים, אל תזלזלו
השאלה כיצד אנחנו, הורים ומורים, נתמודד עם התופעות האלו שהולכות וצוברות תאוצה, היא שאלה מורכבת. יעל טל-פואה, מנהלת מטה החינוך וההכשרות באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, מציעה קודם כל להבין שהבינה כבר פה, ולכן כדאי להעלות את המודעות לנושא: "חשוב לקחת את העניין ברצינות ולא לזלזל בעלבון או בתחושת הפגיעה, גם היא נעשתה במרחב הווירטואלי.
בנוסף, כדאי שהורים ואנשי חינוך יתנסו, ישאלו שאלות, וגם ילמדו את הילדים לחשוב בצורה ביקורתית: "יש לנו נטייה לחשוב שהבינה המלאכותית, בשל היותה כלי טכנולוגי, היא ניטרלית ואובייקטיבית. חשוב שנדע שההפך הוא הנכון - הבינה בהטיות מגדריות (למשל תעביר מסר שונה על מיניות לבנים ולבנות), שמרנית ולעיתים רוויה במסרים של האשמת הקורבן ותרבות האונס. לכן, כמו תמיד - עלינו לעזור לילדינו לפתח חשיבה ביקורתית שכוללת שאלות, כגון: מהי חברות? האם כל מה שהבינה מספרת לי הוא מהימן?".
בנוסף לכך, כדאי לעודד את הילדים להתערב ולהגיב: "במקרה של בינה מלאכותית יותר פשוט להתערב כי על אף התחושה שזה אמיתי - בפועל אני מוגן מאלימות ממשית, זו שמונעת מאיתנו פעמים רבות להתערב בסיטואציות בעייתיות בחיים האמיתיים".
