מה עושה אימא כשבתה המתבגרת מבקשת ממנה לקנות לה ספר? קונה לה, כמובן, ומרגישה שמחה ואפילו קצת גאווה שהילדה קוראת משהו ולא תקועה כל היום מול מסכים. אבל מה קורה כשהיא מגלה שהספר המבוקש כולל תיאורים מיניים מפורטים שלא ממש מתאימים לגילה?
זה בדיוק מה שקרה לשרון (שם בדוי), אם לבת 13 מחולון: "הגעתי לחנות וביקשתי לקנות ספר רומנטי מסדרת ספרים של סופרת מסוימת. המוכרת נעצה בי מבט ושאלה למי הוא מיועד. הסברתי לה שהבת שלי רוצה לקרוא, ושאני שמחה שהיא בכלל מתעניינת בספרים. המוכרת שאלה בעדינות אם אני יודעת באיזה סוג ספר בדיוק מדובר, וכשהגבתי בשלילה, היא הסבירה לי שמדובר בספרות ארוטית. היא הציעה לי לרפרף בספר לפני שאני רוכשת אותו. אני חייבת לציין שאמנם בתחילת הספר העלילה נראתה לי חביבה, כזו שמתאימה לנערות, אבל בהמשך גיליתי בספר תיאורי סקס, שהם בעיניי פורנו לכל דבר ועניין. החלטתי שהבת שלי לא תקרא את הספר הזה, וגם הסברתי לה מדוע".
הבת של שרון איננה פתית שלג מיוחד. היא אחת מתוך נערות רבות בישראל שנשבו לאחרונה בקסמי הספרות הרומנטית-ארוטית. כ-82% מהקוראים הם בעצם קוראות ואלו, כך מתברר, מגיעות בכל הגילים. כ-44% מהקוראות הן בנות 25-14, וכ-70% מחובבות הז'אנר אומרות שגילו אותו בין הגילים 11 ל-17.
אביגיל קנטרוביץ', סופרת ועורכת בהוצאת "ספרים בעלמא", ומי שתרצה בנושא בכנס הפנקס ה-10 לילדים ולנוער בשיתוף ספריית בית אריאלה של עיריית ת"א, מעידה על התופעה: "הספרות הרומנטית תפסה פופולריות גדולה בשנים האחרונות, לכאורה, מאז ש'חמישים גוונים של אפור' התפוצץ, אבל למעשה היא הייתה אהובה מאז ומתמיד. אני חושבת שחמישים גוונים פשוט הפך אותה למוחצנת יותר. היום נשים לא מתביישות יותר להיראות עם הספרים האלה, לדבר עליהם, לצרוך אותם וליהנות מהם, אבל מבחינה היסטורית הם תמיד היו שם. לספרות ארוטית יש יתרונות מוכחים מחקרית, ביניהם פיתוח אמפתיה ורגישות ושיפור תפקודים קוגניטיביים. כמו כן, היא מאפשרת רגיעה ושלווה, אסקפיזם במיטבו".
והיא מתאימה לנערות?
"הספרות הזאת יכולה להיות מתאימה לגיל. נערות ונערים רבים עסוקים מאוד במיניות שלהם. כמו כן, מעניינים אותם חיי הרגש על כל הכרוך בכך: התאהבות, הבעת רגשות וכו'. השינוי המרכזי הוא שנערות לא מתביישות בזה יותר. הן מדברות על זה בגלוי, בטיקטוק ובאינסטגרם".
"ההורים לא מתערבים לי"
מיקה, בת 15 מאזור המרכז, מעידה על עצמה שהיא אוהבת לקרוא ספרים רומנטיים, לרוב רומנים ארוטייים: "כשאני קוראת, אני מרגישה בעולם אחר, חיובי יותר, בפנטזיה. אני שוקעת בסיפור, וכיף לי לקרוא על שני אנשים שמוציאים את הנפש התאומה שלהם. זה גורם לי לקוות שגם לי תהיה זוגיות כזאת. אני מאוד אוהבת לקרוא טאבו, כשהדמויות לא יכולות להיות ביחד או שאסור להם להיות ביחד, אבל בסוף האהבה מנצחת כל מכשול".
ההורים שלך יודעים שאת קוראת ספרים ארוטיים?
"לשמחתי ההורים שלי לא מתערבים לי במה שאני קוראת. לדעתי, הם יודעים שאני אוהבת לקרוא רומנים, ואני כמעט בטוחה ששניהם יודעים שאני קוראת סמאט (קטעים מיניים מפורטים). אני יודעת שיש הורים שלא מתלהבים מהעניין אבל אני חושבת שספרים רומנטיים בסך הכול חיוביים לנוער. כמובן שתלוי איזה סוג רומנטיקה זו, ומי הקורא. לא הכול מתאים לכולם".
גם מיה, בת 14, חובבת ספרות ארוטית ומספרת שההורים שלה היו די מזועזעים מהבחירה. "אני קוראת בעיקר ספרי רומנטיקה וקצת פנטזיה כי זה מה שמעניין אותי וזה מה שאני אוהבת. ההורים שלי היו קצת בשוק מזה שהתחלתי לקרוא את הספרים האלה".
איך הם הגיבו?
"הם ניסו להגיד לי שעדיף שלא אקרא כאלה ספרים, וגם אמרו לי שאני מגזימה בכמות הספרים שאני קונה, ושחבל שאני מבזבזת על זה את כל הכסף שלי. לא הקשבתי להם כי זה מה שעושה לי טוב. אני נהנית מהעלילה ומהדמויות. זה לא רק לקרוא את הספר עצמו, זה גם לדבר עליו עם חברות חדשות שזה גם מעניין אותן, ולאט לאט זה ממש הופך לקהילה ברשת".
הזדמנות לשיחה
קנטרוביץ' לא מופתעת מהתגובות: "ביקורת שמגיעה מהמבוגרים כנגד הספרים האלו היא לא דבר חדש", היא אומרת, "למשל, הספר 'פמלה' מאת סמואל ריצ'רדסון, מ-1740,שהיה רב מכר גדול, קיבל ביקורת איומה על כך שהוא משחית את הקוראים והקוראות. אני חייבת לציין שלא הרבה השתנה מאז. גם במערכת החינוך יש היום התעלמות מוחלטת מהז'אנר הזה, וממשיכים להמליץ לבני הנוער על ספרים שנחשבים 'קלאסיים'. בפועל, הנערות קוראות את זה, המון מזה ובכל הגילים".
בעינייך, ספרות ארוטית מחנכת לפמיניזם ושוויון?
"שאלת הפמיניזם מורכבת: לא כל סוג יחסים ויחסי מין שמתוארים בספרות רחבה זו הם פמיניסטיים כמובן. אבל באופן מאוד גורף זו ספרות שנכתבת על ידי נשים, ושנשים צורכות אותה במובהק יותר מגברים, ולכן גם בלי מחקר מעמיק אפשר להסיק שהיא עונה על צרכים של נשים בתחום הרגשי והמיני יותר מאפשרויות אחרות. לתחושתי, עצם הדיבור על פנטזיות מיניות באופן גלוי ולא מתבייש הוא מעשה פמיניסטי".
חלק מהביקורת היא שהספרים האלה עלולים לעודד צפייה בפורנו.
"אני חייבת לומר שלא כל ספר מתאים לבנות נוער. בז'אנר הזה יש היצע מאוד מאוד רחב, ובפירוש ישנם ייצוגים שלא הייתי רוצה שנערות צעירות בלי ניסיון מיני ייחשפו אליהם. מבחינתי, אני רואה בספרות הזו, כמו בכל ספרות אחרת, הזמנה לשיחה. אני חושבת שזו הזדמנות טובה לדבר גלויות עם הילדות והילדים שלנו, להתעניין במה הם והן קוראות, לבדוק ולתווך את התכנים, גם המיניים. אני גם חושבת, מהתרשמותי האישית, שהדור הזה מאוד פתוח לשיחה הזו. יש הרבה מה להרוויח משיחה שעוסקת בנושאים שמבחינתנו הם לא מתאימים ולא הולמים. שיחה שבה ניתן ללמד קוראות צעירות לזהות את הגבולות שלהן, לדעת להניח בצד או לבדוק דברים שמטרידים אותן. אני חושבת שילדים ונוער נחשפים היום להמון מידע שחלקים גדולים ממנו בעייתיים, וחלקו אינו מתאים כלל לעולם הערכים שלנו. ודווקא כאן יש להורים דרך די פשוטה לזהות: אפשר להסתכל על גב הספר, לקרוא ביקורות ברשת, ומעל הכול, לדבר עם הילדות שלנו".
לפעמים על כריכת הספר לא תמיד מצוינת ההתאמה לגיל.
"ענייני התאמת הגיל נהיו יותר ברורים לאחרונה, ואני מקווה שיותר הוצאות יסמנו את הספרים באופן כזה או אחר - אף שכולנו יודעות שמה שאומרים לנו שלא מתאים לנו, הוא הרבה יותר מושך. אני מסתכלת על הספרים שאנחנו קראנו, 'שבט דב המערות' לדוגמה הרבה יותר מטריד - זה ממש בוטה ואלים. היום אנחנו בתרבות שפע, יש המון מהמון וכן, יש דברים שלא מתאימים לנערות. אחת הדרכים להבין אם זה מתאים או לא, היא לבחור לפי ההוצאות או להתייעץ ולשאול במפורש האם זה מתאים לגיל הילדה. יש גם כמויות מידע באינטרנט".
כנס הפנקס ה-10 לילדים ולנוער בשיתוף ספריית בית אריאלה של עיריית ת"א-יפו ייערך ב–30.5 במרכז קהילתי מגיד בתל אביב
