המאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית משתולל בחוץ, וילדים, אולי בעיקר בגילי בית הספר היסודי, רוצים לדעת על מה המבוגרים נאבקים. לצד זאת, שמתי לב שיש מעט מאוד טקסטים שיכולים לסייע להורים להסביר לילדים, בגובה העיניים, על מה כל המהומה.
הטקסט הבא מציע דרך להסביר לילדים מהי דמוקרטיה, ועל מה מפגינים המתנגדים למה שמכונה "ההפיכה המשטרית" או "הרפורמה המשפטית". צורת ההסבר, עם השימוש בדימויים הקשורים לחיי היום-יום של הילדים, יכולה לתת השראה אף לתומכים בה, בבואם להסביר לילדיהם את המאורעות המתחוללים סביבם.
אתגר ראשון: להסביר ד-מו-קרט-יה
האתגר הראשון הוא להסביר מה טוב בדמוקרטיה ומה חשיבותה. נדמה שאנחנו המבוגרים לוקחים כמובן מאליו את צורת המשטר הזאת. במובן הזה, ההסבר לילדים הוא גם הזדמנות עבורנו להיזכר מחדש בהקשר הבסיסי ביותר. כלומר, בכך שצורת המשטר הזאת היא צורה מיטבית לחיים משותפים. הנה הגרסה לילדים:
בהפגנות אנשים צועקים "ד-מו-קרט-יה". רציתי לספר לכם ממש בקיצור מה זה. אנחנו, בני האדם, לא מסוגלים לשרוד לבדנו. אם ישימו אחד מכם על אי בודד, יהיה לכם קשה מאוד לחיות. אפילו אם תמצאו אוכל, תחשבו כמה תתגעגעו לחברים שלכם ולהורים שלכם. כמה תרצו לדבר עם מישהו, לצחוק עם מישהו. כן, בני אדם חיים יחד.
קראו עוד:
אבל לפעמים, אנחנו מתקשים לחיות יחד. נכון שקורה לכם שאתם רבים עם החברים שלכם בחצר בהפסקה, או עם מי שהוא לא חבר שלכם? נכון שגם במשפחה אתם רבים לפעמים עם ההורים ועם האחים שלכם, אפילו שאתם ממש אוהבים אותם? ככה זה גם בקבוצה גדולה, בכיתה, בשכונה, בעיר ובמדינה. ומה הקשר לדמוקרטיה? דמוקרטיה היא הצורה הכי מתקדמת שהצלחנו לפתח עד היום לחיים יחד. בני אדם ניסו המון צורות שלטון, ולמדו בסוף שדמוקרטיה היא הצורה הכי טובה.
פעם, שליטים עשו מה שהם רוצים. חלק מהם דאגו לעצמם ולמי שקרוב אליהם, וצברו כסף וכוח. עד היום יש מדינות בעולם שבהן יש שלטון כזה, קוראים לזה "דיקטטורה". בדמוקרטיה האנשים קובעים מי השליט באמצעות הצבעה בבחירות. אבל, דמוקרטיה היא לא רק דרך לבחור את מי שבשלטון לפי מה שהרוב קובע, אלא התפקיד הראשון שלה הוא להגביל את הכוח של מי ששולט. גם בדמוקרטיה, למנהיגים של המדינה יש כוח מאוד גדול, וצריך להבטיח שהוא ינוצל לטובה ולא לרעה. לדוגמה, שהשליט לא ייקח מהכסף של כולנו לבית שלו, או שלא יחוקקו חוקים לא צודקים.
ד"ר אורי רוטלויצילום: איתן ידגראתגר שני: להסביר את המחלוקת
האתגר השני של ההסבר הוא סביב הפרדת הרשויות והאיזונים והבלמים הנדרשים בדמוקרטיה, שזה עניין שעומד בלב המחלוקת הנוכחית. קשה להסביר לילד את כל הפרטים בנוגע לחוק ההתגברות, או הגבלת הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד וכדומה, אבל בעזרת דימוי מהעולם הילדי אני מציע להסביר את העיקרון המרכזי:
בעצם, ההפגנות הן על זה. אנחנו רוצים דמוקרטיה, אנחנו רוצים מדינה שבה לא רק הרוב קובע מי ינהיג, אלא שלמנהיגים יש גבולות לכוח שלהם. בשביל לשמור על הגבולות, יש בית משפט שיפקח על מה שהמנהיגים עושים. אנשים נאבקים על זה שיהיה בית משפט עצמאי שיוכל להחליט החלטות בעצמו, לאזן ולפעמים לבלום את הכוח הגדול של הממשלה.
כמו באופניים - יש דוושות שמזיזות את הגלגלים, שבלעדיהם הרי לא נוכל לנסוע. יש כידון שנותן את הכיוון, כדי שנישאר במסלול הבכון, ויש בלמים שבזכותם נוכל תמיד לעצור, כדי לנסוע בבטחה.
המדינה היא כמו האופניים שכולנו רוכבים עליהם. הממשלה היא הגוף שיש לו את הכוח, כמו הדוושות. הכנסת, שמחוקקת את החוקים וקובעת מה מותר ואסור, היא כמו הכידון ששומר עלינו בדרך הנכונה. ובית המשפט, שיכול לעצור את הממשלה ואת הכנסת כשהן סוטות מהדרך, הוא הבלמים. הדוושות, הכידון והבלמים הם כמו שלוש הרשויות של המדינה. וכמו באופניים, כל אחד מהם חשוב, וחייבים את כולם כדי להתקדם בבטחה.
אתגר שלישי: ללמד על זכויות
ההסברים עד כה עסקו למעשה בהבדל בין הדמוקרטיה הפרוצדורלית לבין המהותית. כלומר, בכך שדמוקרטיה היא אינה רק הכרעת הרוב, אלא קשורה להגבלת כוח השלטון. כדי להשלים את ההסבר, יש להתמודד עם אתגר שלישי והוא הקישור בין דמוקרטיה לבין זכויות יסוד.
דמוקרטיה היא לא רק בחירות, וש"הרוב מחליט", והיא לא רק הגבלת הכוח של השלטון. בדמוקרטיה יש ערכים וזכויות שאסור לאף אחד לפגוע בהם. לדוגמה, חירות (שזה החופש לבטא את עצמי ולעשות את הבחירות שלי), כבוד (לקבל יחס שלא פוגע בי) ושוויון (יחס שווה לכולם). זה כולל גם זכויות של ילדים.
אתם יודעים שפעם היה באחת הערים במרכז הארץ גן ילדים שלא נתן לילד כהה-עור להיות בו, אלא רק לילדים בהירי-עור? זה נראה לכם בסדר? לא, זאת אפליה. זה יחס לא שווה בין ילד אחד לילד אחר. אז דמוקרטיה שומרת על שוויון בין כולם: על שוויון בין בנים לבין בנות, על שוויון בין כהי-עור לבין בהירי-עור, על שוויון בין יהודים לביו ערבים, על שוויון בין כל סוגי המשפחות, לא משנה כמה אבות ואימהות יש בהן.
אף אחד לא יודע איך המשבר הנוכחי יסתיים, אבל מה שבטוח, ולא משנה מה עמדתנו בנושא, זה שהוא מספק לנו ההורים הזדמנות מעולה לחינוך פוליטי לילדים. אם ננצל את ההזדמנות הזאת, זה יכול להיות שיעור האזרחות הכי טוב שהם יקבלו אי-פעם.
*בהשראת המבוא של תמיר ראונר לגיליון על דמוקרטיה של עיניים - עיתון לילדים
ד״ר אורי רוטלוי הוא מומחה לאתיקה ופילוסופיה פוליטית. הוא מלמד באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת רייכמן, ואבא של נעם, תמר ומאיה
