כשח.ח נולדה (כך השם שלה נכתב בכתב האישום - "מדינת ישראל נ' מעודה") היא הכניסה אור לחיי, הביאה איתה תקווה ואושר. את כרמל מעודה הכרתי כשהיא גדלה מעט וחיפשתי עבורה גן ילדים קרוב לבית, כזה שיכיל אותה ויעניק לה חום ואהבה. כמובן שלא ידעתי מה יוליד המפגש עם הגננת שקיבלה אותנו בשפע של נעימות, חום ואהבה.
קראו עוד:
כן, הגיעו אליי הרבה המלצות לגביה, מחברות וגם מהסביבה. בפייסבוק כתבו עליה רק דברים טובים, והחלטתי להגיע בעצמי לגן ולהכיר אותה ואת המקום. נכנסתי למבנה, האווירה הייתה נעימה. הגן היה מאובזר, נקי ויפה, וכרמל קיבלה אותנו בחום ואהבה. הרגשתי בטוחה - מצאתי את מה שחיפשתי לבת שלי.
בניגוד למה שאחרים אולי חושבים, לא היו סימנים מקדימים. הילדה שלי לא חוותה "רגרסיה", לא הייתה אלימה או התנהגה באופן שונה. היא הייתה ילדה רגילה לחלוטין - הלכה בבוקר לגן בשמחה, לא עשתה "סצנות", וכשהייתי מגיעה לאסוף אותה - היא הייתה שמחה גם כן, אחרי עוד יום שגרתי בגן הילדים.
"שואלים אותי הרבה שאלות כמו 'איך לא ראית?', 'לא היה שום סימן?', ולצערי אין לי תשובה מעודדת. כרמל שחקנית מצוינת"
ככה לפחות חשבתי. כי כשהדלת נסגרה, זה לא מה שקרה. כל החום, האהבה והחמלה נעלמו והתחלפו בזוועות - טרור, משטר, הרעבה, האבסה, קשירות, עונשים שהמוח האנושי לא יכול לתפוס.
עברו כבר שנתיים מאז שהכול התפוצץ. זה קרה כשקיבלתי את שיחת הטלפון המצמררת מאחת האימהות בגן. היא פרצה בבכי, אני מצדי לא עיכלתי את מה שהיא אמרה. סגרתי את השיחה. הסתובבתי כמה ימים כמו רוח רפאים ממש. הלב נקרע והדמעות זרמו. התחלתי להבין את הדברים, אבל אני לא חושבת שהבנתי את העוצמות, את הסיפור כולו. ואז התפרסמו הסרטונים, והשאר ידוע.
מהר מאוד הבנתי שעליי לטפל בילדה שלי, לשקם ולהילחם. היה צריך לקום על הרגליים ולהתאושש - כי אנחנו חזקות. והילדה שלי? כשהיא יצאה מהגן והבינה שאין יותר כרמל, אז היא החלה לגלות סימנים של התנהגות אלימה. בהמשך צפו עוד בעיות - מוטוריות, שפתיות ורגשיות. בגן אחר, רגיל, היא לא השתלבה. נאלצתי להעביר אותה למסגרת של חינוך מיוחד, וגם שם היא התקשתה ולקח זמן להסתגל.
"הנאשמת העמידה את ח.ח. כשפניה אל הקיר"
משפט אחד שהופיע בכתב האישום ריסק אותי לגמרי. הוא התייחס לילדה שלי: "בשעות 11:54-11:39 העמידה הנאשמת את ח.ח. כשפניה אל הקיר מבלי שתוכל להישען או להיתמך בדבר". כן, הבת שלי נאלצה לראות את חבריה אוכלים, משחקים, והיא - היא עומדת.
שואלים אותי הרבה שאלות כמו "איך לא ראית?", "לא היה שום סימן?", ולצערי אין לי תשובה מעודדת. כרמל שחקנית מצוינת, היא נהגה לשלוח אינספור סרטונים ותמונות מהגן, הקפידה למסור תשובות עוד לפני ששאלנו שאלות.
כבר שנתיים שאני מחכה לסגירת מעגל. שנתיים של טיפולים, שיחות ואנשי מקצוע. שנתיים שאנחנו לא ישנות כמו שצריך. והנה, ביום חמישי האחרון נגזרו על כרמל תשע שנות מאסר וחצי - העונש החמור ביותר שהוטל עד כה בסעיפי העבירה הללו. נכון, לא קיים עונש שיחזיר את הגלגל אחורנית. ההשלכות של המעשים שלה יורגשו פה לתקופה ארוכה, ובכנות - אני לא יודעת איך וכמה תצליח בתי להשתקם. עדיין, זה עונש מרתיע ושאליו ייחלנו.
אנאבל דוד, זהו שמה. בשבילי היא לא ח.ח. ועכשיו אפשר לומר את השם. עכשיו גם אולי נצליח קצת לישון.
