זהו סוף השבוע האחרון של החופש הגדול, ממש רגע לפני שהתקופה המאתגרת הזו מגיעה לקצה ושנת הלימודים מתחילה. בשלב הזה רוב ההורים מותשים לחלוטין, אחרי חודשיים שכללו לא רק את הצורך לטפל בילדים, לשלם על מסגרות חלופיות, להתווכח על שעות מסך ולהציב גבולות אלא גם את הצורך להתמודד עם חדשות גרועות מדי יום, הסלמה ביטחונית ומתח נפשי בלתי נגמר. במצב הזה ובתקווה ששנת הלימודים תפתח כסדרה, ה-1 לספטמבר נתפס כאור המבצבץ מקצה המנהרה עבור הורים.
אבל לא עבור כל ההורים.
יש כאלה שעבורם יום פתיחת שנת הלימודים לא מהווה שינוי בשגרת חייהם. הורים שמגדלים את ילדיהם בחינוך ביתי מייצרים להם שגרה משל עצמם, כזו שבינה ובין המערכת החינוך כמעט ואין קשר. בשנים האחרונות חל זינוק דרמטי של 110% במספר הילדים שלומדים בחינוך ביתי, ומספרם קפץ מ-1,150 ל-2,418. לפני עשור למדו בחינוך ביתי 316 תלמידים בלבד. מספרם גדל בהדרגה משנה לשנה, אולם בתקופת הקורונה נוצרה גדילה משמעותית.
"היה לנו ברור שנרצה שהילדים יגדלו בבית בשנים הראשונות אבל לא חשבנו על חינוך ביתי", מספר ברק פימה, אב לשניים (6,4) ממודיעין. "בשנה הראשונה ללידת בננו הבכור, עידן, שנינו נשארנו בבית. בתקופה ההיא הייתי עצמאי ופשוט הפסקתי לעבוד, ומור כמובן הייתה בחופשת הלידה. בהמשך, ראינו שזה עובד לנו ומתאים לנו והחלטנו להמשיך עם זה כל עוד זה מפתח את הילדים ועושה להם טוב".
מה זה אומר "עושה להם טוב"?
"בעינינו, למידה מהחיים עצמם זו הדרך הטובה ביותר לספק לילדים שלנו חינוך מותאם אישית שמתאים לצרכים ולכישורים שלהם. בנוסף, מכיוון שאין לחץ של לימודים פורמליים עם ציונים ועם מספר ילדים גבוהה בכיתה, זה מאפשר לילדים ללמוד בצורה יצירתית ופתוחה יותר".
איך מתבצע תהליך הלמידה של הילדים?
"הילדים סקרניים בצורה בלתי רגילה. הם רוצים ונהנים מהלמידה והיא מגיעה מתוך מוטיבציה פנימית, ולא כי אנחנו מכריחים אותם. ה"לימודים" משתנים ומותאמים לרצון שלהם. לדוגמה, כשעידן החליט שמעניין אותו מספרים, יצאנו לטייל ברחוב ולמדנו מספרים באמצעות מספרי הבניינים ומספרי רכב. כך הוא למד באופן כמעט עצמאי את המספרים בתוך שבוע-שבועיים. הלמידה מתקיימת על ידי החיים עצמם, תוך שיתוף שלהם בקבלת החלטות, דילמות, אתגרים וחוויות החיים. הילדים מגיעים איתנו לכל מקום – סופר, בנק, רואה חשבון או עו"ד".
כיצד נראה היומיום שלכם?
"הרעיון הוא לשמור על שגרה גמישה ומותאמת לצרכי הילדים. מצד אחד, הם קמים ביקיצה טבעית עם מלא אנרגיה. מצד שני, הם קמים ברגיעה ובקצב נעים. יש ימים קבועים במהלך השבוע - ימי ראשון, שני, רביעי וחמישי – שבהם נפגשים עם חברים. המפגשים הם חברתיים וכוללים גם למידה. יום שלישי הוא יום סבתא. אנחנו משתדלים לגוון בפעילויות שונות – טיולים בטבע, סדנאות, ביקור במוזיאונים, יצירה ועוד".
האם משהו השתנה בעקבות המלחמה?
"רוב המפגשים החברתיים מתקיימים בחוץ וחלקם בוטלו, או שנדרשנו למצוא מקומות ולשכור בתשלום כדי שנרגיש בטוחים. נקודת האור היא שבגלל שהילדים כל הזמן בבית, יש לנו את היכולת להגביל את המידע שהם חשופים אליו, לתווך אותו כשנדרש ולהיות איתם רגשית כל הזמן".
האתגר המרכזי, לדברי פימה, הוא תפקידו ומקומו של ההורה במערך המשפחתי: "חינוך ביתי דורש 100% מתשומת הלב של ההורה. כל האנרגיה והמשאבים מוקדשים לנוכחות עם הילדים. אצלנו, למשל, מור, אשתי נמצאת עם הילדים בבקרים, ואני נמצא איתם אחה"צ. החינוך הביתי דורש כל הזמן התאמות, במיוחד כאשר יש יותר מילד אחד ובגילים שונים – חברים שונים, פעילויות שונות, מפגשים עם משפחות והתאמת השיח לכל אחד".
איך משלבים עם זה קריירה ואיך שומרים על הזוגיות?
"למעשה, אנחנו חיים על משכורת מרכזית אחת שלי, בעוד שמור עובדת בעבודות גמישות שאפשר לבצע בשעות הצהריים או בערב. תמיד חיפשתי עבודה שתאפשר גמישות בשני היבטים: שעות הגעה סבירות הביתה ויום או יומיים עבודה מהבית.
מבחינת זוגיות, אנחנו משקיעים מאוד בזמן שלנו יחד אחרי שהילדים ישנים. כמעט כל יום יש לנו שעה-שעתיים ביחד לפני השינה. פעם בחודש אנחנו יוצאים לדייט ומשאירים את הילדים אצל הסבתא. זוגיות טובה מבחינתנו היא גם הביחד שלנו כמשפחה, לא רק האחד עם השנייה. בילויים משפחתיים הם חלק חשוב מהקשר שלנו. בכלל, מבחינתנו, הכוח שמאחד אותנו הוא השותפות בקבלת ההחלטות לגבי החינוך הביתי, התפיסות והבחירות שלנו בנוגע לעבודה. כשהבחירה היא משותפת, הרבה יותר קל להתמודד עם הקשיים ולחיות עם ההשלכות".
למידה מתוך סקרנות
"הורים בוחרים בחינוך ביתי משלל סיבות, כאשר הבולטת מבניהן היא הרצון לגדל את הילדים לצידם", מסבירה ד"ר ענבל כהן מידן, אמא לשלושה (16,13,10) מפרדסיה, מומחית בתחום החינוך. "יש שבוחרים בחינוך ביתי מתוך רצון לאורח חיים אחר, וכאלה שמגיעים לזה מתוך אכזבה או חוסר שביעות רצון מהמערכת החינוכית הקיימת".
היא עצמה, גידלה את שלושת ילדיה בחינוך ביתי, כאשר שניים מהם עברו למסגרות חינוכיות, ואילו הצעיר שבהם עדיין לומד בחינוך ביתי: "בתחילת הדרך לא בחרתי בחינוך ביתי באופן מודע, כהחלטה", היא מסבירה. "לא ידעתי על האפשרות הזאת. חשבתי שאיפרד מרומי, בתי, לאחר מספר חודשים, ואחזור לעבודה. אולם הרצון להישאר קרובה אליה ולגדל אותה בעצמי היה מאוד חזק וכך בעצם התחיל החינוך הביתי שלנו. היום, אני יכולה לומר ששלושת ילדיי גדלו בחינוך ביתי, וכל אחד מהם נכנס למסגרת חינוכית בשלב אחר בחייו, לפי רצונו. כך יצא שרומי נכנסה למסגרת חינוכית בכיתה א׳, יותם בכיתה ו׳, ושי בן ה-10 עדיין גדל ומתחנך בבית, עד שיבקש אחרת".
איך נראה היומיום של שי?
"יש הרבה מחויבויות כמו אימונים, חוגים ושיעורים פרטיים לצד המון זמן חופשי שאליו אנחנו יוצקים עשייה. אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואני חייבת לציין שזה לא בגלל שאנחנו בחינוך ביתי. יש משפחות בחינוך ביתי שכמעט לא נמצאות בבית.
לשי יש כמה תחביבים והדומיננטי שבהם הוא בישול. הוא מאוד אוהב את המטבח, ולומד המון על התחום: מחפש מתכונים, קורא אותם, מתנסה באפייה ובישול של מנות מורכבות וזוכה להצלחה. בקיץ שעבר הוא פתח עסק קטן ביישוב שלנו והציע למכירה דברים שהוא מכין כמו: קוסקוס, עלי גפן ופאי רועים. סביב העסק הוא למד גם המון דברים חדשים בתחום הפיננסי כמו הכנסות, הוצאות, מיסים וכו׳. חוץ מבישול, הוא גם מנגן על תופים, משחק גיימינג ושחקן טניס מעולה. יש לו גם כמה חברים טובים שהוא אוהב להיפגש איתם. בסך הכול, השבוע שלו מלא ועשיר".
שי מכין מפרום
(קרדיט צילום: ענבל כהן-מידן)
האם יש בלו"ז גם למידה מסודרת?
"שי לומד המון וכל הזמן. זו למידה ספונטנית שנובעת מתוך סקרנות, כאשר כל עניין שהוא מביע בכל תחום שהוא, אנחנו ממנפים ללמידה. לגבי למידה דידקטית: יש לו מורה פרטי שעה בשבוע והם לומדים יחד בעיקר מתמטיקה. רכישת שפה הוא רכש בהכוונה שלי ואז שיפר ודייק עם המורה הפרטי. אנגלית הוא לומד עם אבא שלו, והרבה מהחיים עצמם".
אבל בואו לא נתבלבל, למרות שזה נשמע אוטופי הרי שהבחירה לגדל את הילדים בחינוך ביתי יוצרת אתגרים לא פשוטים. "אתגר מרכזי הוא למצוא לשי תעסוקה (חוגים ופעילויות) עם ילדים בני גילו, ובסביבה הקרובה שלנו. האתגר מספר אחד של הורים בחינוך הביתי הוא לייצר עבור הילדים מעטפת חברתית מותאמת למידותיהם. היו שנים שזה היה פשוט יותר וככל שעוברות השנים זה הופך למורכב. גם בשל ההעדפות שלו שמתעצבות ונהיות יותר ויותר ספציפיות וגם כי היצע הילדים בחינוך ביתי, בגילים הגדולים, מצטמצם."
האם המלחמה שינתה את המצב מבחינתכם?
"בעקבות המלחמה הופסקו מספר פעילויות של החינוך הביתי, הייתה הסתגרות בבתים ופחות תנועה בין יישובים. תחילת המלחמה נראתה כמו הקורונה - היינו כולנו יחד בבית. בהמשך, הדברים התפתחו באופן מעניין. עבדתי עם ילדים מפונים מהעוטף, שי הגיע איתי להרבה פעילויות שהיו יחד איתם, הכיר ושמע על המלחמה ממקור ראשון, בתיווך שלי. הייתה לנו שנה טעונה ומורכבת אך מלאה בעשייה משמעותית".
"בעבר אנשים הרימו גבה, היום מעריכים אותנו"
ואכן, אחת השאלות שעולות בכל הקשור לחינוך ביתי היא מה קורה כשהילדים מתבגרים? ד"ר דורית שלו, אמא לשניים (13,11) מעמק חפר, מספרת שהאתגרים שאיתם מתמודדת המשפחה משתנים: "קודם כל מבינים שזו לא רק גישה חינוכית אלא ממש בחירה בדרך חיים. האתגר המרכזי הוא בעיקר חברתי. יש הרבה משפחות בחינוך ביתי אבל אתה צריך להכיר אנשים שהם באזור שלך, ובקבוצת הגיל שלך וזה לא פשוט. לילדים שלי יש חברים שגדלים יחד מגיל 4. אנחנו קצת מפוזרים אבל עדיין מצליחים לייצר מפגשים. אתה כל הזמן מחפש אופציות להכיר ילדים חדשים, חוגים חדשים ותחומי עניין חדשים. ככל שהם מתבגרים, כך החשיבות של קבוצת השווים עולה.
מה קורה מבחינה לימודית? מה עושים אם אתה כבר לא מצליח לעזור לילד שלך?
"בעיקרון, הרמה הלימודית הנדרשת ע"י משרד החינוך לא גבוהה במיוחד, ואם אתה לא יודע להנגיש לילדים את החומר בעצמך אז יש היום הרבה מורים ומסגרות פרטיות שמיועדות לכך. בעצם, כל משפחה בחינוך ביתי נמצאת על איזשהו רצף בין למידה בבית (Homeschooling) למצב שבו אין למידה מובנית (Unschooling). אנחנו משתייכים ל"הום סקולינג" בכל מה שקשור למתמטיקה, אנגלית, שפה ומדעים כי אלה דברים שחשוב לנו שהם ידעו. ביתר התחומים אנחנו "אנסקולרים" ומתאימים את הלמידה לעניין של הילד".
יש סדר יום קבוע?
"לא. יש סדר שבועי עם כל מיני עוגנים כמו חוגים ומפגשים. מעבר לזה אנחנו זורמים עם מה שנוח. לפעמים, אנחנו לומדים בבוקר, ולפעמים אחה"צ, וגם זה משתנה. לאחרונה גיליתי שהם לומדים יותר טוב אחה"צ ולא בבוקר. מתמטיקה הם לומדים בשיטה שונה, ומה שעובד לאחד לא יעבוד לאחרת".
גם מבחינתה, הבחירה בחינוך ביתי לא הייתה החלטה חינוכית מודעת בתחילתה: "זו לא הייתה ממש בחירה, זה פשוט קרה. לא ראינו צורך להכניס את הילדים למסגרות לפני שהם היו בני שלוש. ההפרש ביניהם היה קטן, ולאחר שהילדה נולדה שאלנו את עצמנו למה בעצם למהר לשלוח את הבן. מצאנו כל מיני פעילויות, חוגים לילדים, ולאט לאט הבנו גם את המשמעויות הנלוות לכך. לתפיסתנו, המקום הכי נכון לגדול זה בבית".
האם את מרגישה שדברים השתנו במהלך השנים בכל הנוגע לחינוך ביתי?
"היחס של הסביבה מאד השתנה. בעבר היו הרבה הרמות גבה, שאלות וביקורת. כשהם היו קטנים כולם שאלו אותנו איך אנחנו לא מכניסים אותם למסגרת, ומה יהיה ואיך הם ילמדו. היו כאלו שהתייחסו אלינו כאל "פריבילגיים". אמרו פעם שרמת החיים בחינוך ביתי יורדת אבל איכות החיים עולה, וזה נכון, וככל שהילדים גדלים, כך אנחנו יותר בטוחים בבחירות שלנו. היום, לאור המצב במערכת החינוך, יותר אנשים מעריכים את הבחירה שלנו, ויש הרבה התעניינות בנושא גם מצד אנשי הוראה. אנחנו כבר לא המוזרים האלו שמחבקים עצים והולכים יחפים, אנשים מעריכים את החינוך הביתי".
