להיות מתבגר: פרויקט מיוחד
(צילום: אסף מגל, שמוליק דודפור, עריכה: אורי סתו)
לחיות בקצב מהיר, לתקשר דרך משחקים ומסכים, להיות חשופים ולפעמים גם בודדים - כל זה ועוד הרבה יותר הם מנת חלקם של המתבגרים והמתבגרות בעידן המהפכה הדיגיטלית.
איך הגילויים היומיים משפיעים עליהם? איך הם נוגעים באופן שבו הם תופסים את עצמם, מול שלל דימויים ושינויים קיצוניים? אחרי ששוחחנו עם שלוש נערות על משמעות ההתבגרות עבורן, על דימוי הגוף ועל הנפש. הפעם, הגיע תורם של הבנים.
נבו גרטלר בן ה-14, תלמיד כיתה ט' מזכרון יעקב, כמותו גם יהונתן אופיר בן ה- 14.5, וטוהר וולצקי בן ה 16.5 מפרדס חנה, חווים בימים אלה שגרה של לימודים, פעילויות, וגם סערות המאפיינות את השלב הזה בחיים.
"גיל ההתבגרות הוא תקופה כזאת שיש בה הרבה טלטלות. ריבים עם ההורים לפעמים, מצבי רוח שמשתנים בשנייה", מספר נבו, "יום אחד אני עצבני, יום אחד שמח. ביום אחר לא בא לי ללכת לבית הספר. חיצונית, אני מרגיש שמתחילים שינויים, גם אצל אחרים. שפם, למשל, ויש עכשיו גם קטע עם טיפולי שיניים. כשחזרנו ללמוד אחרי הקורונה, פתאום כל הכיתה עם גשר. זה גיל שמתחילים לצמוח בו, ומרגישים את ההבדלים. לא שאני מאוד נמוך, אבל אני לא גבוה. חוץ מזה, זה לא שיום אחד אני פתאום יכול לגבוה יותר.
"יש לי גם משקפיים. אצל ילדים קטנים יש קטע כזה, שמשקפיים זה משהו לצחוק עליו", הוא אומר, "אבל כבר לא אומרים לי דברים על זה, גם כי יש כבר להרבה, ובכל אופן תמיד אמרתי שיש לי בעיה בראייה. נולדתי ככה ואני שלם עם זה".
"אף אחת לא מושלמת": להתבגר, גרסת הבנות
(צילום: ירון שרון, ירון ברנר)
"בלי פילטר שיהפוך אותי למשהו שאני לא"
אם בשיחה עם הבנות עלה השימוש התדיר ברשתות החברתיות, והפילטרים שמלווים את התמונות, הרי שבקרב הבנים הדפוסים האלה מעט שונים. "אני כמעט שלא מעלה דברים ברשתות חברתיות, ולא עם פילטרים שיהפכו אותי למישהו שהוא לא אני", מכריז נבו, "מקסימום, אני סתם מנסה פילטרים מצחיקים. זה גם לא שאני רואה מישהו מפורסם אז אני רוצה להראות כמותו. כשאני מסתכל על עצמי בראי, תמיד אפשר לרצות לשנות משהו או להיות מישהו אחר, אבל צריך ללמוד להיות שלם עם עצמך".
טוהר וולצקי, הלומד בכיתה י"א, מספר: "אני בטלפון, באינסטגרם וברשתות החברתיות, אבל לא נכנס לזה עד הסוף. לא מכור ולא מעלה תמונות סלפי, אין לי את הרצון הזה. את השימוש בפילטרים כל הזמן - אני שונא. זה מרגיש מזויף, אז יאללה די". כמי שבשנות ילדותו שמע בבית את המוזיקה של דוד שלו, אברהם טל, עסוק גם הוא רוב היום - באימוני נגינה על גיטרה, או בהרכבים. בחדר שלו מתנגן פלייליסט של אגדות רוק מכל הזמנים - מפינק פלויד ולד זפלין, ועד רוק ישראלי, ג'אז וקלאסי.
"מקסימום, אני סתם מנסה פילטרים מצחיקים. זה גם לא שאני רואה מישהו מפורסם אז אני רוצה להראות כמותו. כשאני מסתכל על עצמי בראי, תמיד אפשר לרצות לשנות משהו או להיות מישהו אחר, אבל צריך ללמוד להיות שלם עם עצמך"
"מתחילות בעיות של אדם בוגר. מפחיד"
"גיל ההתבגרות זו תקופה שהבעיות שלי מתחילות לגדול, ואני מתחיל לגדול איתן", הוא אומר, "כשהייתי קטן זה היה 'הוא לקח לי', 'היא אמרה לי', פתאום הבעיות הן שאני צריך כסף, וחייב ללכת לעבוד. לאט לאט מתחילות בעיות של אדם בוגר, וזה מאוד מפחיד בהתחלה. כשהייתי ילד בכלל לא הסתכלתי על הדברים האלה. היה אז את כל הבלגן של בנים ובנות, היינו הולכים למסיבות ויש עניינים. אבל היום אני מרגיש בוגר בחופש שלי לקחת החלטות, כי באמת ההורים מבינים, סומכים ומשחררים".
ואיך הוא חווה את את שלל שינויי התקופה? "גבהתי בטירוף, שמנתי בטירוף ואז התכווצתי בטירוף. בגיל 13 הייתי שמנמן, דובון קטן, קראו לי 'יא שמן' וזה שרט אותי. בגיל 15 פתאום גבהתי 10 ס"מ. עכשיו אני מרגיש שאני מתחיל לקבל צורה. זה ממש הפריע לי בזמנו, הייתי מסתכל במראה ולא מרוצה, וממש מתבאס על זה. עכשיו אני קם בבוקר וסבבה לי, לא הייתי משנה כלום".
את המעבר לתיכון יהונתן אופיר עשה השנה, ואיתו עלו גם חששות לקראת הבגרויות הצפויות והאתגרים החברתיים. הוא משחק כדורסל, כדורגל ופלייסטיישן, יש לו חגורה שחורה בקראטה, ואפילו אוסף מרשים של בובות פופ. בחבורת הבנים שבה הוא מסתובב אין התייחסות גדולה למותגים, אבל לא תתפסו אותם נועלים סנדלים - וגם לא מצטלמים לטיק טוק.
"ראיתי תמונות שלי מכיתות ד'-ה', והייתי שם הרבה יותר מלא", הוא מעיד, "מאז גבהתי והיום כבר לא מציקים על זה, אבל כשאני הולך לים אני לובש חולצה. אני חושב שאם אתה לא אוהב את עצמך ורוצה לשנות את עצמך, אז תשנה מה שאתה יכול. ועם מה שלא אפשרי, צריך לדעת להשלים. אני מקווה שעוד כמה שנים אני אגיע למקום הזה".
