נזקי הקורונה בבתי הספר, צפו בריאיון באולפן ynet
(צילום: נויל האריס)
לפי כל הדיווחים ואירועי האלימות שעולים לכותרות, התלמידים מתקשים לחזור לשגרה אחרי שנה וחצי של למידה בזום, ריחוק חברתי ופיזי וסגרים לסירוגין. בתי הספר מדווחים על תופעות קשות של אלימות בקרב תלמידים, ונדליזם, עישון סיגריות וסמים, ושתייה מופרזת של אלכוהול. המורים מדווחים על התרופפות במשמעת והפרעות בשיעורים, וההורים - מתמודדים ומתוסכלים.
קראו עוד:
על רקע המצב המדאיג, שרת החינוך יפעת שאשא ביטון קיימה דיון עם אנשי מקצוע, בהם פסיכולוגים ואנשי חינוך, במטרה לגבש תוכנית לטיפול בתופעות האלימות. לאחרונה גם התקיים בדיון חירום בנושא בהשתתפות השרה. בדיון הוצגו בפניה כמה מאירועי האלימות שהתרחשו לאחרונה, הכוללים אלימות פיזית קשה, בעיות של ויסות רגשי ומעשים קשים של ונדליזם.
לצד השמחה שבחזרה לשגרה, אפקט הקורונה נותן את אותותיו בהקשר של בעיות התנהגות, תסכול, קשיי ויסות. הילדים, שלא זכו לשגרת למידה בשנה וחצי, נדרשים להתמודד שוב עם החיים בצוותא, עם למידה רציפה ודרישות. היחלשות שרירי המאמץ, אחרי תקופה ארוכה שלא זכו לאינטראקציות חברתיות סדירות, ניכרות"
בשבוע האחרון למשל דווח כי 20 תלמידים תקפו תלמיד אחד ליד ברזיית המים, בזמן שהוא שתה. במקרה אחר, תלמידים חפרו גומחה בתוך קיר של כיתה, ובמקרה נוסף - תלמידים השליכו שולחנות מחלון הכיתה. יש לציין כי מקרי האלימות מתרחשים בבתי ספר במקומות שונים בארץ, במוסדות לימוד שנחשבים חלשים וחזקים כאחד.
לצד העלייה הדרמטית בתופעות אלימות של תלמידים כלפי תלמידים, מורים ומנהלים מדווחים גם על התרופפות במשמעת ופגיעה בסמכות הצוותים החינוכיים. בין היתר, הם מציינים הפרעות בשיעורים בהיקפים שאינם זכורים להם מהעבר, תלמידים שמתקשים לשבת ולהקשיב ועוד. לדבריהם, החזרה לשגרת למידה בבתי הספר הקלה עם תלמידים מסוימים ויצרה אצלם רמה מסוימת של ביטחון - אך תלמידים רבים מתקשים לחזור לשגרה ולהרגלי הלמידה.
"לא היה לילדים איפה לשים את עצמם"
"לא הייתה לילדים מסגרת, בעצם לא היה להם מקום להניח את עצמם בתוך כל הכאוס הזה שהם עברו בשנתיים האחרונות", אומרת בריאיון לאולפן ynet שלהבת כספי, אם לשלושה ילדים הלומדים בכיתות ז', ו' ו-א' מבאר שבע. "תקופת הקורונה הייתה נוראית עבורנו, והלמידה בזום הייתה מאוד קשה. הרגשתי שאין להם יחס אישי, הם לא במסגרות, הגבולות היטשטשו. כל סדר היום שלהם התערער, והרגשתי שהם מאבדים את האחיזה במציאות.
"אני יכולה להעיד שהמצב היום הוא קשה וחמור, בעיקר בגלל חוסר היכולת של הילדים לתקשר עם הסביבה בימי הקורונה, לרדת למטה או לשחק עם חברים", היא ממשיכה, "במערכת החינוך לא ממש יודעים איך להתנהל מול זה, בעוד שכמובן שבתקופה הזאת הם כמעט שלא למדו. לא הייתה שגרה, לא הייתה שליטה. כאוס".
גילה ציטרון, מנהלת בית חינוך אזורי "בית יצחק" בעמק חפר, מוסיפה: "לצד השמחה וההתרגשות לאור החזרה לשגרה, נוכחנו לראות שאפקט הקורונה החל לתת את אותותיו - במיוחד בהקשר של בעיות התנהגות, תסכול, קשיי ויסות בקרב חלק מהתלמידים. הילדים, שלא זכו לשגרת למידה בשנה וחצי, מצאו את עצמם נדרשים להתמודד שוב עם החיים בצוותא, עם למידה רציפה ועם דרישות שמעלות את רמת התסכול. היחלשות שרירי המאמץ שלהם, אחרי תקופה ארוכה שבה הם לא זכו לאינטראקציות חברתיות סדירות - ניכרות. ברור לנו שמדובר בתקופת הסתגלות מחודשת. בית הספר מכוון מאוד למענים רגשיים, חברתיים ולימודיים הן ברמה הבית ספרית, הן ברמה הכיתתית וברמת הפרט".
ציטרון מספרת עוד על מה שעובר על הצוותים החינוכיים: "הם עובדים מאוד קשה, והם במקום שבו הם צריכים להכיר את הילדים מחדש. גם הילדים צריכים להכיר את עצמם מחדש. הם צריכים בכלל להבין מה זה אומר פתאום להיות בכיתה עם עוד ילדים, או מה זה לצאת בהפסקה ולשחק בכדור עם עוד ילדים אחרי שתקופה ארוכה הם למדו, אם למדו, בקבוצות מאוד קטנות. חלק מהזמן הרי הם למדו בקפסולות, היו 20 ילדים בכיתה, לא 34. הצוותים עכשיו מקדישים את הזמן בעיקר לתהליכים הרגשיים והחברתיים, כי זה הבסיס.
"בסוף יש לילדים יכולת להסתגל לכל מצב", היא אומרת, "בתקופת הקורונה אמרנו - 'וואו, הם מסתגלים מדהים, הם נכנסים לסגר, יוצאים מסגר, מגיעים לביה"ס, מסתגלים לכל השינויים, גם הם וגם הצוותים', ופתאום הם התעייפו. אנחנו צריכים להחזיר להם את היכולת לאמן את השריר הזה. אנחנו, אנשי חינוך, בחרנו במקצוע הזה כי אנחנו אופטימיים ומאמינים בילדים. זה ייקח זמן, אבל אנחנו על זה, עובדים בזה ימים ולילות. זה הפתרון".
"לילדים לא הייתה מסגרת, בעצם לא היה להם מקום לשים את עצמם בכאוס הזה שהם עברו בשנתיים האחרונות. תקופת הקורונה הייתה נוראית, והלמידה בזום הייתה מאוד קשה. לא היה להם יחס אישי, הם לא היו במסגרות, הגבולות היטשטשו. כל סדר היום התערער, הרגשתי שהם מאבדים את האחיזה במציאות"
מנהלת השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך, עינב לוק, אומרת כי פסיכולוגים, פסיכיאטרים, יועצים חינוכיים ואנשי חינוך צפו את התופעות שנגרמו כתוצאה מתקופת החירום. "חזינו את העלייה בהתנהגויות סיכון של תלמידים ועלייה באלימות, צפינו שהם יגיעו לבתי הספר עם מצבור חוויות רגשיות, חשיפה לתכנים לא מתאימים שיבואו לידי ביטוי באלימות, התפרצויות זעם וחוסר יכולת לווסת ולנהל סיטואציות חברתיות מורכבות", היא אומרת.
"הילדים נמצאים כל הזמן במצבים חברתיים מורכבים - אם הזמינו אותם או לא הזמינו, וכשאין בעצם חיי חברה - התגובה אינה מידתית. אנחנו רואים את חוסר השקט, התסכול והמצוקה הרגשית שמובילים אותם להתפרצויות כעס אלימות", היא מוסיפה, "עלייה בהתנהגויות סיכון אחרי מצבי חירום היא טבעית ומוכרת, אולם בשעה שיש ילדים שכעבור פרק זמן ישובו לשגרה - אחרים יתקשו בכך ויזדקקו לסיוע ולטיפול. מצב החירום המתמשך, כפי שחווינו בשיאי המגפה, הביא איתו תופעות והשלכות שלא נראו בעבר".
לדבריה, שנת הלימודים שהתחלנו - כלל לא רגילה. "אנחנו מרגישים את התופעות הללו, שבאות לידי בבתי הספר. השנה נפתחה אחרי תקופה ממושכת ללא שגרה וללא סדר יום, בעוד שהילדים למדו מרחוק, ללא מפגשים חברתיים וללא נוכחות של צוותים. בלי מיומנויות חברתיות, לאחר שנה וחצי של ריחוק, הם צריכים ללמוד מחדש איך פונים, איך מזמינים לקבוצה, איך מתנהגים. ברגע שמיומנויות חברתיות אינן מתורגלות ולא יודעים לפנות ולתקשר, אז מגיבים באלימות, בכעס, בדרישה ובחוצפה כלפי האחר, וכשלא - נענים מגיבים באלימות.
"במפגשים פנים מול פנים, המורים מזהים מצבי מצוקה בקרב תלמידים ומסייעים, אך בסגרים ובלמידה בזום לא ניתן היה לעשות זאת ולאתר קשיים", היא ממשיכה, "כעת הצוותים מזהים חרדות ומצוקות. חלק מהתלמידים מגיבים בהסתגרות, חלקם מגיבים בחוסר שיתוף פעולה, ואחרים בהתפרצויות ואלימות. חלק מהם גם חשופים לתכנים לא מתאימים לגילם - וכל זה מתנקז לאירועי אלימות, בשעות הלימודים וגם בשעות אחר הצהריים. יש ילדים שאפילו לא הכירו את הילדים האחרים בכיתה, ומבחינתם הגיעו בתחילת השנה לכיתה חדשה לגמרי.
"הילדים צריכים בכלל להבין שוב את המשמעות של להיות בכיתה עם עוד ילדים, או של לצאת בהפסקה ולשחק בכדור עם חברים אחרי שתקופה ארוכה הם למדו, אם למדו, בקבוצות מאוד קטנות", היא מסכמת, "צוותי החינוך עובדים קשה, הם צריכים להכיר את הילדים מחדש. גם הילדים צריכים להכיר את עצמם מחדש".
