בעוד רגע אתם, תלמידיי האהובים, תצאו מהכיתה בפעם האחרונה. אני אשאר שם לבד עם הלוח והטוש והמחשבות הטורדות שיצעקו לי בראש - כי יש עוד כל כך הרבה דברים שרציתי לומר לכם, עוד המון תובנות לחיים שחשבתי שאספיק לחלוק אתכם. אבל הזמן טס.
לא נותר לי אלא לחשוב מה היה אם הייתי מחשב את זמני אחרת, ובמקום לשרוף לנו את הזמן על דברים שוליים ולא חשובים בעליל, הייתי משכיל לדבר אתכם מדם ליבי וממרום שנותיי על הדברים האמיתיים שיהפכו לכם את העולם. אז רגע לפני שאתם הולכים רציתי לומר לכם כמה דברים.
קראו עוד:
תהיו בני אדם. הרבה לפני שחשבו לי שתצאו מהנדסים, הייטקיסטים, מתכנתים ורופאים, חשוב לי שתצאו בני אדם. אתם בטח חושבים שיש היום הרבה "בני אדם", אבל תאמינו לי שלפעמים זה ממש קשה למצוא אותם, בטח או דווקא במקום שיש בו כל כך הרבה אנשים.
מה זה בן אדם? לתפיסתי, זה אחד שהולך במסדרון ועל אף שכל האנשים שלפניו בחרו להתעלם מחתיכת הטישו ולא להרים אותה, הוא בכל זאת עוצר רגע ממרוצת חייו, מתכופף ומחליט להרים אוו כי הוא יודע שאם הוא לא ירים, מישהו אחר ירים. לפעמים מבוגר או מבוגרת ממנו עם חיים הרבה יותר קשים.
הדרך להפוך את העולם מתחילה בפרטים הקטנים שמצידם מאכסנים את אלוהים. כשאתם נכנסים לשירותים, אם תצליחו לחשוב על זה שמישהו אמור לנקות אותם אחריכם, ולאותו מישהו יש חיים ומשפחה, ולכן אתם נזהרים כל כך בניקיונם, אדע שהצלחתי בתפקידי כמחנך.
תעשו יותר מאשר לא להצטרף לחרם. אם אתם רואים שעושים חרם על חבר שלכם בכיתה, לא מספיק שאתם לא מצטרפים לנידוי הקשה הזה. נסו לאזור את האומץ, לשחות כנגד הזרם ולעמוד כנגד כולם. נכון, לא לכולם יש את היכולת הזו ובכל זאת השריר המתפתח הזה מתחיל מהמודעות שתלחש לכם במקרה הצורך לעשות את הדבר הנכון.
אל תקבלו שום דבר בחיים האלה כמובן מאליו. קמתם בבוקר? אתם בריאים? האנשים האהובים עליכם בריאים? שמחו ותודו על כך. בריאות ושלוות הנפש הן המתנות היקרות ביותר שתוכלו לקבל בשביל לצלוח את החיים האלה. שמרו עליהם ככל יכולתכם והיו אסירי תודה על המתנות האלה.
תביעו רגשות. אומרים שהגברים בוכים בלילה. אז אומרים. למדו להביע את הרגשות שלכם ואם יש לכם אדם שאתם מרגישים שאתם אוהבים אותו, פשוט תגידו לו שאתם אוהבים אותו. לפעמים זה לא נעים וגם מביך, אבל יותר מביך ולא נעים זה לקום יום אחד ולהבין שהאדם שהכי אהבת בעולם הזה כבר לא נמצא כאן יותר, ואפילו לא הספקת להגיד לו שלום.
תאמצו פרופורציות. נסו להסתכל על כל מכה שתחטפו בחיים בפרספקטיבה של 10 שנים. מה שהיום נראה לכם כמו סוף העולם, במבט של 10 ו20 שנה כדבר שולי וזניח.
ההורים שלכם הם מתנה. הם האנשים שהכי אוהבים אתכם בעולם, אז תאהבו אותם בחזרה. הם המשאב הכי יקר שאי פעם יהיה לכם. שמרו עליהם כמו שצוללן שומר על בלון החמצן שלו.
אל תהיו צודקים. היו חכמים. שמרו את החשבונות והפנקסנות לשיעורי המתמטיקה, כי החשבון של החיים בנוי ועובד אחרת. אז נסו לדון לכף זכות, כי בסופו של דבר רק אתם תרוויחו מכך.
תעשו טוב, כמה שאתם יכולים. גם הטייקונים הגדולים ביותר, ששוחים במיליארדי דולרים, ייפרדו מהעולם הזה ערומים כביום שבו הם נולדו. בלי כלום. זכרו שמה שנשאר מהאדם אחרי מותו אלו הם מה שהוא למד ומעשי החסד שהוא עשה, שממשיכים להדהד.
לאבד תקווה זו לא אפשרות. גם אם נדמה לכם שגורלכם נחרץ, תמיד שמורה לכם הזכות להמשיך ולהיות אופטימיים, ולקוות לטוב. אלוהים הוא הבמאי הטוב בהיסטוריה והסרטים שלו מופרעים יותר מאיזה סרט של מדע בדיוני שלא תכירו. או בשתי מילים: מדינת ישראל.
תעשו חשבון נפש. היכולת שלכם לחשב מסלול מחדש, ולהסיט את דרכיכם ממהמורות וכל מיני פגעים שאתם עומדים להתנגש בהם, היא אחד הכלים החשובים ביותר שיהיו לכם בחיים. חשבון נפש יעניק לכם את היכולת להתייחס לכל יום ויום כאל הזדמנות חדשה ונהדרת שמזדמנת לפתחם. מה שלא יהיה, נסו לא לוותר על האימון היומי הזה לנשמה שלכם.
יאללה, תפרשו כנפיים וצאו לטרוף את העולם. תבורכו בדרך למסע מלהיב לגילוי עולמות ופסגות חדשות. וכשתגיעו יום אחד לראשות הממשלה, זכרו מאין באתם ולאן אתם רוצים ללכת.
אבינועם הרש הוא מחנך, חבר מערכת "הגיע זמן חינוך", יזם חינוכי ואב לשלושה ילדים
