בשיתוף תלמה
סילבי ז'אן ורוני אוחיון
(כתבתה של ירדן שקד, צילום: ירון ברנר)
שתיהן כוכבות במשחקי כדור, שתיהן פורצות דרך בתחומן. האחת הפכה לחלוצה, תרתי משמע, של כדורגל הנשים, ומי ששמה אותו על המפה בישראל. השנייה היא שחקנית זוכת פרסים, חברת נבחרת ישראל בכדור שער – קבוצה של לקויות ראייה ועיוורות, שכל מהותה הוא שבירת תקרות זכוכית.
לקראת המשחקים הפראלימפיים הפגשנו על המגרש את שתי הספורטאיות המיוחדות הללו. מן הצד האחד, סילבי ז'אן (47), מי שנחשבת לכדורגלנית הישראלית הגדולה בכל הזמנים. לצידה – רוני אוחיון (22), שחקנית כדור שער מחוננת אשר תשתתף במשחקים הפראלימפיים הקרובים בטוקיו.
"עברתי תקופה לא קלה כדי להגשים את החלומות שלי. אפשר לומר שעשיתי זאת כנגד כל הסיכויים", שיתפה סילבי בתחילת המפגש בין השתיים, "בזמני לא היה כדורגל נשים בישראל, אז אני הראשונה שהביאה את הספורט הזה לישראל. למען האמת, התחלתי את דרכי כשחקנית טניס, אבל בגלל שתמיד שאפתי וחלמתי בגדול, וידעתי שלטופ אוכל להגיע רק דרך הכדורגל, החלטתי לעשות את זה דרכו".
מהו היו התגובות בבית לבחירה שעשית?
"בבית בכלל לא תמכו. הוריי התנגדו לכך שאהיה שחקנית כדורגל. אבל התשוקה שלי להיות ספורטאית, ובין הטובות ביותר בעולם בתחומי, גרמה לי פשוט לקחת את המזוודות, לטוס לשחק כדורגל בנורבגיה ולהצליח בגדול. משם נפתחו כל השערים. הפכתי בהמשך הדרך לסגנית מלכת השערים בליגה הנורבגית, שהיא ליגת כדורגל הנשים הטובה בעולם".
אצל רוני, מטבע הדברים, ההתחלה הייתה קשורה למגבלה שממנה היא סובלת. "הגעתי לכדור שער בזכות זה שאני לקוית ראייה", היא מספרת, "התחלתי בגיל עשר בערך, כשהייתי בכיתה ד'. רז, שהוא המאמן שלי כיום בנבחרת ישראל, הגיע להציג את המשחק לכמה בנות שהשתתפו בחוגים שונים במרכז לעיוור בבאר-שבע. הצטרפתי, לאט-לאט התגבשנו כקבוצה והתפתחנו, וב־2015 כבר שיחקנו במשחקי העולם בסיאול, בירת דרום קוריאה, וזכינו שם בכרטיס כניסה לאולימפיאדת ריו 2016. זה אחד הדברים הכי מדהימים שיכולתי לחוות בתור ספורטאית צעירה. בסוף החודש נשחק גם בטוקיו 2020, כך שאזכה לחוויה המרגשת הזו בפעם השנייה".
אוחיון מסבירה כי "כדור שער הוא ספורט ייחודי ללקויי ראיה ועיוורים. בכל שלב משחקים שלושה שחקנים על המגרש מול שלושה שחקנים בקבוצה השנייה, כשהמטרה היא להבקיע גול. כולם עוטים על ראשם כיסויי עיניים ושומעים את הכדור עף באוויר או מתגלגל על הקרקע באמצעות פעמונים. המשחק הזה דורש הרבה תקשורת בין השחקנים והפעלה רבה של חוש השמיעה. כיום אני יכולה באמצעות חוש השמיעה שלי להגיד איפה הכדור נחת במגרש, אבל זה היה כרוך בהרבה תרגול וזה מצריך טקטיקות מיוחדות".
מה ההישגים הכי זכורים שלכן?
סילבי: "היו לי הרבה הישגים במהלך הקריירה אבל ההישג שאותו לא אשכח היה הגול האלף שכבשתי. כשזה קרה התפרצו ממני כל כך הרבה רגשות כי זה היה משהו שתמיד חלמתי עליו. כיוונתי את עצמי כבר מגיל קטן להגיע למקום הזה, שאכבוש כמות עצומה של אלף שערים, וכשהגעתי ליעד הזה זה היה מאוד עוצמתי עבורי".
רוני: "כל ספורטאי הישגי שרוצה להגיע להישגים הגדולים ביותר ולהשיג את הטייטלים, חייב להיות עם אמונה כמו זו של סילבי, להאמין שיום אחד הוא יבקיע את 'הגול האלף'. אנחנו קבוצת הנשים היחידה בספורט כדור פראלימפי שמביאה הישגים. ב־2019 הצלחנו להפוך לסגניות אלופות אירופה וכמעט ניצחנו את האלופה האולימפית. לכן, הייתי שמחה שתהיה בישראל הכרה בכדור שער כמו שיש הכרה במשחק הזה במדינות כמו בריטניה, ארה"ב, סין וטורקיה. הספורטאיות האלו מביאות תארים ומדליות אולימפיות למדינות שלהן ואנחנו רוצות את זה גם".
סילבי: "עצם העובדה שרוני הגיעה לאולימפיאדה השנייה שלה היא כבר הישג בפני עצמו. ספורטאים חולמים להגיע לאולימפיאדה אחת, אז על אחת כמה וכמה כשמגיעים לשם פעם נוספת".
אחת הסוגיות הכואבות שנוגעות לרוב הספורטאים היא עניין המימון הכספי, שיכול במקרים רבים להיות ההבדל בין קריירה מפוארת לבינוניות, במקרה הטוב. "הפן הכלכלי מאוד עצוב, במיוחד בספורט הנשי, כי שם אין אף ספורט שמכניס כסף", מצהירה סילבי, "למעשה, חוץ מענפים בודדים כמו כדורגל וכדורסל לגברים, אין ענפים שבהם אפשר לחיות ברווחה כלכלית רק מהספורט. אם ניקח ספורטאים ברמות הגבוהות ביותר, כמו לינוי אשרם או שגיא מוקי, הם יכולים להתפרנס היום מקמפיינים ופרסום, אבל צריך לזכור שהם היו צריכים לעבוד מאוד קשה בשביל להגיע לרמות האלו. למזלי האישי הצלחתי להשתכר מהכדורגל בצורה מכובדת, אבל בנות אחרות שמשחקות כדורגל צריכות לעבוד בעוד עבודה. יש לזה מחיר כמובן: זה הופך את הספורט בישראל לפחות מקצועי".
החלום של כל ספורטאי אולימפי הוא פראלימפי הוא למצוא ספונסר שיאפשר לו להתרכז באימונים בלי דאגות כלכליות. לרוני היה מזל כזה: היא נבחרה להיות אחת מהפרזנטוריות של תלמה לקראת המשחקים הפראלימפיים, וסיפורה כאלופה מופיע בימים אלו על אריזות דגני הבוקר של המותג. "במסגרת הקמפיין קיבלתי מענק כספי מכובד מאוד, שעוזר לי גם לצלוח את לימודי התואר הראשון שלי בתזונה וגם לממן את ציוד הספורט והטיפולים שמעבר למעטפת הרגילה. הסיוע אמור לתת לי ראש שקט לקראת אולימפיאדת פריז 2024", היא מספרת, "אבל בלי קשר אלי אישית: זה קמפיין מבורך ופורץ דרך. לא היו אף פעם ספורטאים פראלימפיים בפלטפורמה פרסומית כזו. הרבה אנשים נתקלים בפנים שלי בסופר ומתלהבים אחרי זה לפגוש אותי. זה מדהים".
ולבסוף, מה מניע אתכן בחיים ובספורט?
סילבי: "אני מאמינה שבכל דבר שאנו עושים בחיים אסור להרים ידיים. צריך תמיד לחלום בגדול, זה היה המוטו שלי לאורך כל הדרך".
רוני: "מה שמניע אותי היא התשוקה להצליח לעשות כל דבר שרק ארצה. חושבים שאנשים עם מוגבלות לא יכולים לעשות הרבה דברים אבל אני וספורטאים פראלימפיים אחרים יכולים להעיד שדווקא כן אפשר, ואפילו לעשות זאת ברמות הגבוהות ביותר. ידעתי מראש שאני הולכת לשבור כל תקרת זכוכית שתעמוד בדרכי ואני עושה את זה מדי יום".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
