אכילה רגשית היא תופעה שבה אנשים, מבוגרים וילדים, אוכלים ממניעים שונים שאינם רעב. נהוג לחשוב שאכילה רגשית היא תופעה שמאפיינת מבוגרים בלבד, אך למעשה אוכל וכל הקשור בו מלווים אותנו מרגע הולדתנו. כבר מינקותינו אכילה והאכלה הן אמצעי לתקשורת, למגע ולוויסות. בשנים הראשונות, אצל חלק מהילדים, האכילה הופכת לאמצעי להשגת שליטה או ריצוי אחרים. תפקיד האוכל והאכילה בחיינו מקבל משמעויות שונות לאורך התקופות השונות בהתפתחות ובוודאי בחיינו כבוגרים.
במצב של לחץ מתמשך, כמו שאנחנו חווים בימים אלו, יש שירגישו צורך מוגבר לאכול. ילדים, לרוב, יחפשו מזונות עתירים בקלוריות, המכילים יותר סוכרים ושומנים כמו חטיפים וממתקים. הסיבה לכך היא שאכילה נחשבת לפעולה מרגיעה: היא מחייבת עיסוק במשהו אחר, וכך יוצרת הסחה של הדעת ממחשבות. במקביל יש גירוי תחושתי של טעמים ומרקמים, ותחושת המלאות בקיבה מאותתת למוח "לנוח". אחרים ירגישו ירידה משמעותית בתאבון ואפילו תחושת בחילה. יש תינוקות שירצו לינוק פחות או יזדקקו לפחות תמ"ל, או ילדים שיאכלו פחות בארוחה או בכלל יסרבו לשבת לאכול.
חשוב שנדע ששני המצבים האלה נורמליים. כולנו מתמודדים עם אי-ודאות ברמה מסוימת. חלקנו עוברים בין בתים, רובנו חשופים לאזעקות, ומי שאין לו ממ"ד בבית רץ למרחבים מוגנים בשיתוף עם שכנים או זרים גמורים, שם אין לנו שליטה על התכנים שמביאים איתם. חלקנו נשארנו בלי בני/בנות זוג בבית, חלקנו איתם אבל צריכים לאפשר להם לעבוד, וכולנו צריכים לג'נגל בין כל העולמות.
איך למנוע התפתחות של אכילה רגשית
חשוב להבדיל בין שינויים שמתרחשים עכשיו לאור מצב החירום המתמשך, לבין התנהגויות שהתחילו לפני והן מוקצנות עכשיו – ביתר או בחסר שיתוף פעולה באכילה.
יש מי שחושב שהתפקיד ההורי הוא לוודא שהילדים אכלו, אולם הוא דווקא לתת מענים רגשיים שלא תלויים באכילה, כדי שכשההורים יציעו לאכול, התיאבון יהיה מספק ויבטיח גדילה תקינה. הדרך לייצר יותר ביטחון ורוגע בתקופות מאתגרות היא על ידי פעילויות משותפות הכוללות שימוש בידיים ובחומר כדרך לוויסות והרגעה, לדבר, לנוע או לרקוד ביחד. בתוך חוסר השגרה, הניסיון לייצר עוגנים לילדים, קצת סדר בתוך אי הסדר מקנה ביטחון.
"יש מי שחושב שהתפקיד ההורי הוא לוודא שהילדים אכלו, אולם הוא לתת מענים רגשיים שלא תלויים באכילה, כדי שכשההורים יציעו לאכול, התיאבון יהיה מספק ויבטיח גדילה תקינה"
המלצה לפעילות כזו היא להתארגן יחד לארוחה משפחתית פעם ביום ללא מסכים ואוזניות. בזמן האוכל אפשר להטמיע את ערך השיתוף – כל ילד יכול לשתף במשהו מצחיק או שמח שקרה לו היום, לשאול שאלה שמסקרנת אותו, ואתם תהיו שם לתווך את המידע. מי שלא מעוניין לשתף יוכל לצייר ציור שיונח בשולחן האוכל למשל. זכרו, גם אתם יכולים לתת דוגמה אישית ולשתף במשהו נעים שהיה לכם היום.
לפני הארוחה, כל ילד יכול לתרום ולהועיל בדרכו, בהתאם לגילו, לטובת האכילה המשותפת, וכך הילדים ירגישו שתחושת הערך שלהם עולה בעיניי עצמם: אני חזק, אני יכול, אני מסוגל, יש לי תפקיד ומשמעות. יש ילדים שיבחרו למזוג מים. אחרים ירצו לערבל, לבשל, לשטוף ירקות. מה שחשוב זה לתת לכל ילד לתרום במקום שנעים לו בעת הזו. ילדים שהם פחות ורבליים יכולים ליהנות מפעילות מרגיעה שכוללת תנועה, ציור, פלסטלינה או בישול - העבודה עם הגוף, הידיים וחומרי מטבח תורמת לשחרור של הורמונים מרגיעים על ידי ויסות תחושתי שמסייע לוויסות הרגשי והתזונתי.
קראו עוד:
"רעב" במרחב המוגן
בעת שמיעת האזעקה וההליכה למרחב המוגן, סביר שתרגישו תחושות שונות בגוף שהן תוצר של מתח רגשי. חלקנו יכולים להרגיש תחושה בחזה כאילו "הלב קופץ" או מחנק. חלקנו פחות נרגיש את הגוף, אבל נמצא את עצמנו מזנקים לפני שהבנו מה קורה. יש ילדים שהעוררות הזו בתגובה לאזעקה תוביל אותם לחפש אוכל כדרך לוויסות הרגשות שעלו בבת-אחת בעוצמות מפתיעות ומציפות. חשוב שנזהה שמה שאנחנו מרגישים עם הכניסה למרחב המוגן כתגובה לאזעקה הוא לא רעב, אלא תגובה רגשית שלנו שמחפשת ויסות.
לפיכך, כדאי שיהיו לנו מבעוד מועד פתרונות אחרים לוויסות, למשל באמצעות הסחת דעת. אפשר להכין בממ"ד משחק קלפים או פאזל שהילדים אוהבים. אפשר להביא איתנו דפי צביעה, פלסטלינה או סליים שהמגע איתם יכול לייצר ויסות והרגעה. לפעמים אפילו חיבוק טוב עושה את העבודה.
מחקרים הראו שחיבוק שנמשך יותר מ-45 שניות מאפשר שחרור של הורמון אוקסיטוצין שמחזק קשר ומשרה רגיעה, גם עבור המחבק וגם עבור המחובק. אם הילד בכל זאת מחפש משהו לאכול במרחב המוגן אפשר להגיד: "אנחנו מרגישים עכשיו כל מיני תחושות שייתכן שחלקן מזכירות לנו רעב אבל זה לא בטוח זה. אז בוא ננסה בינתיים לשחק ב... (המשחק שהכנו) ותיכף כשנוכל לצאת מהמרחב המוגן, אם עדיין תהיה רעב, אכין לך כריך או נחתוך יחד פרי".
מה ניקח למרחב המוגן לשהייה ארוכה?
אפשר לארגן "תיק לשעת חירום" שיכלול מוצרים בסיסיים חיוניים עבורכם כמו משחק, מים מינרליים, מזון יבש ומשומר, מטען וכדומה. אנחנו לא ממליצות להצטייד בממתקים וחטיפים באופן יזום, אבל אם כבר יש לכם בבית ממתקים וחטיפים, זכרו שזו לא תקופה שכדאי להיכנס בה לעימותים.
מה כן אפשר לעשות? לבחור ממתק או חטיף שאתם מרגישים איתו יותר בנוח מבחינת גודל האריזה או הסוג, ולהסביר שאנחנו יכולים פעם אחת ביום לאכול ממתק או חטיף במרחב המוגן. גם אם בתקופה הזו תצטרכו להתגמש ליותר מממתק אחד או חטיף אחד, זכרו שזה נורמלי. כולנו זקוקים עכשיו למעט גמישות.
נטעלי קירשטיין, שרון כספי וגל רוב הן תזונאיות קליניות במכון לבריאות הנפש לילדים ונוער, נתניה והוד השרון, מחוז שרון, מכבי שירותי בריאות
