ההרשמה לגני הילדים בעיצומה, ובמקביל - אנחנו נחשפים לעוד ועוד דיווחים על התעללויות של גננות וסייעות כלפי פעוטות, מה שמותיר את ההורים חרדים ומוטרדים. בגילי גן עירייה יש פיקוח, ואנחנו יכולים לשאול את הילדים איך עבר עליהם היום - אבל מה עובר על הקטנטנים שרק לומדים לדבר? איך אחרי הכותרות הקשות אפשר לבחור גן ולסמוך על הצוות? הורים מספרים: החרדה, הסימנים, ואיך בכל זאת נותנים אמון.
"אחד החששות שלי לפני הכניסה לגן, היה קשור בחלק של ההרדמה. הוא בגיל שבו הוא זקוק לתיווך ולתשומת לב, בבית אני מחבקת אותו, יש כדור פיזיו ומנשא. גננת וסייעת טובות ככל שיהיו, לא יוכלו לתת לו את זה, כי הרי היחס הוא של גננת אחת לגל חמישה ילדים", משתפת טל בראל מרמת גן, אמא לתינוק בן חמישה חודשים וחצי.
"חשבתי להכניס אותו לגן כשהוא יהיה בן חצי שנה, זה ממש קרוב ואני עדיין מתלבטת. האידיאלי לדעתי היה להתחיל את הגן בגיל שנה, אבל אני צריכה לחזור לעבוד במאי. אני חושבת על אימהות שצריכות לחזור מיד לעבוד, אחרי שלושה חודשים של חופשת הלידה. קשה מאוד להכניס לגן בגיל צעיר".
בראל מספרת כי אף הקימה קבוצה למען הארכת חופשת הלידה: "הגענו לכנסת, ובעקבותינו הוגשה הצעת חוק בנושא. בכל אופן, תמיד יש חשש. נולד לנו ילד פג, והוא יותר עטוף מהרגיל. אני מיניקה ואצטרך לשאוב בעבודה. אני מפחדת שלא תהיה סבלנות כלפיו, שהוא יבכה שעות ולא ייתנו לו מענה. הוא לא יכול לדבר ולספר לי מה עובר עליו".
איך חיפשתם גני ילדים?
"יש הרבה קבוצות וואטסאפ ופייסבוק של אימהות, שעוסקות גם בנושא הזה. לגן הזה הגעתי דרך המלצה אישית, שהחלטתי לבדוק. כמעט סגרתי בגן אחר".
מה היה לך חשוב בבחירת גן?
"הייתה לי חשובה האג'נדה - איך מתמודדת עם אתגרים ומשברים, וגם שקיפות. מי הסייעות, איפה הילדים ישנים, מה הם אוכלים, שישימו לב להתפתחות המוטורית שלו. היה לי חשוב שיהיו מצלמות, אפילו שהבנתי שזה לא תמיד מרתיע, ולא באמת רואים הכול".
בראל אומרת כי לכל גן היא הגיעה עם רשימת שאלות שהכינה מראש, כמו - איך נראה סדר היום? האם יש קודן או שומר? יש גמישות בהגעה לגן? ועוד. "בחרתי בגננת עם ערכים זהים לשלי, ובעיקר אני זוכרת שכשמתי את הילד עליה, הוא הסתכל וחייך. הוא לא מחייך לכולם".
מה היית מייעצת להורים?
"מעבר לחיבור לגננת, הייתי מציעה להורים לבוא לגן כשהוא פעיל. אני זוכרת שהלכתי לראות גן אחר, הגענו קצת לפני שהוא נסגר. אימא אחת יצאה ממנו ואמרה לי לא להיכנס, סיפרה שהיא בדיוק מוציאה את הילד שלה משם. היא לא פירטה, אבל זה הספיק לי. בגן הנוכחי התקשרתי להורים לשמוע חוות דעת, ואני מתכננת עוד שיחה עם הגננת, להיות יותר בטוחה".
"לפני הכניסה לגן קיבלנו רגליים קרות"
נופר ירון מפתח תקווה, אימא לבן שנה וחצי, מספרת על "רגליים קרות" שקיבלה כשרצתה להכניס את הילד לגן בספטמבר האחרון. "הוא עדיין בבית. ההורים שלי עוזרים, וכשאני חוזרת בצהריים מהעבודה אני אוספת אותו", היא אומרת."הסיבה היא שפשוט היינו חרדים. שמענו על המון מקרים בתקשורת והבנו שאנחנו לא מסוגלים. תכננו להכניס אותו לגן בגיל שנה, וזה הרגיש שהוא קטן מאוד. הסביבה שלנו דווקא לחצה, אמרה שהוא גדול וצריך חברים, שיהיה לו קשה להיכנס בגיל מאוחר, אבל בחרנו לחכות לגיל שנתיים. ההורים שלי מדהימים ומאפשרים לנו המון חופש פעולה. אני לא מקנאה באימהות שיש להן חופשת לידה כל כך קצרה, ואז הורים חייבים להירשם לגן".
ספרי על תהליך חיפוש גן הילדים.
"זה היה תהליך מאוד ארוך, וחיפשנו המון גנים. לא התמקדנו רק בעיר שלנו, אלא בכל האזור, גם במושבים הקרובים. שמעתי המלצות מקולגות, אבל היה לי חשוב לשמוע שכנים שגרים בקרבת הגן".
למה?
"באחד ממקרי ההתעללות האחרונים, התגלה כי השכנים שמעו את הנעשה בגן, את הצעקות ואת הבכי, וחוץ מאחת, אף אחד לא אמר כלום".
מה חווית בחיפושי הגן?
"היה מקום שהלכתי לראות, היו לו המון המלצות. פגשנו גננת שלא הסתכלה בכלל על הילדים, אלא רק על ההורים שבאו. זה היה לי מוזר. למה אני מעניינת אותה יותר מאשר הילדים? זה הרגיש שהיא מנסה 'למכור לי' ושהילד לא חשוב. היו גם גנים שהלכתי לראות ולא הרגשתי בהם חום ואהבה. גם, היה לי חשוב שהגן לא יהיה צפוף, אלא שיהיה בו מרחב לילדים לשחק".
איך בחרתם בסוף?
"חשוב לסמוך על עצות של הורים, אפילו שאין לאף אחד באמת יכולת לדעת. שמעתי על גנים שקיבלו המלצות טובות, ואז נחשפו בהם מקרים של התעללות. בדקתי עם שכנים שאני סומכת עליהם בקרבת הגן, שסיפרו הם שומעים ילדים שרים ורוקדים, ובעיקר - הרבה אינטואיציה. אני זוכרת שעוד מהשיחה הראשונה לא הרגשתי שהגננת מנסה למכור לנו משהו, הרגשתי שהיא חמה ומחבקת. נכנסתי לגן והרגשתי טוב. פחות עניין אותי הצד הדידקטי, שגם הוא חשוב, אלא רציתי שיאהבו אותו, שיראו אותו ושיעטפו אותו. שהוא לא ייעלם שם".
"באחד ממקרי ההתעללות האחרונים, התגלה כי השכנים שמעו את הנעשה בגן, את הצעקות ואת הבכי, וחוץ מאחת, אף אחד לא אמר כלום. זה מפחיד"
בעוד כמה חודשים, גם ירון תכניס את הבן שלה לגן. "זה לא פשוט, בייחוד לא כשמדובר בילד ראשון", היא משתפת, "מצד אחד צריך לסמוך על הצוות ולתת בו אמון, מצד שני - תמיד להיות חשדנים לבדוק הכול. להסתכל על הילד, לראות אם יש שינוי בהתנהגות, אפילו בדברים הקטנים - אם הוא חוזר עם בגדים נקיים ביום שבו אכל קציצה עם רוטב או פסטה. לשים לב שהוא לא 'מדוגם' מדי.
"אני עוסקת בחינוך, וגם לי לא היה קל אם היו מבקרים אותי כל היום", היא אומרת בכנות, "יש גננות טובות, אני בטוחה שהרוב הן כאלו. לא כולן מתעללות. הן עובדות קשה מאוד, בטח עם ילדים קטנים. אני רוצה להאמין בהן, וגם את הבן שלי אני מחנכת להאמין באנשים".
ויש לה גם מה לומר לגננות: "חשוב לי להגיד להן שיזכרו שאנחנו מפקידות בידיהן את הדבר הכי יקר לנו בעולם. תבינו את החשדנות ואת החששות שלנו. ולכל מי שחושבת להיות גננת או סייעת, ומתלבטת, הייתי אומרת לה שתעבוד מתוך שליחות ואהבה אמיתית לילדים. לממשלה חשוב לי להציע רפורמה, יותר פיקוח. כמו שהתחילו עכשיו בעיר שלי - לדאוג שישלמו לצוותים בהתאם, כדי שכל אחת תעבור הכשרה, פיקוח ורגולציה בהתאם".
קרן קורצמן מתל אביב, אימא לשלושה ילדים בני שנתיים עד שבע, מספרת על החוויה שלה: "את שני הילדים הגדולים הכנסתי לגן בגיל שנה. היה לי חשוב שהם יידעו כבר להסתדר עם אוכל מוצק, שיצליחו לתקשר עם הסביבה שלהם - כדי שאדע לקרוא אותם ולהבין מה עובר עליהם. הקטנה שלי נולדה בינואר, אז ידעתי שבספטמבר לא אשלח אותה - בטח עם כל מה שעברנו בתקופת הקורונה. ידעתי שאותה לא אצליח לשחרר בקלות. הרגשתי כמו אימא טרייה שלא יודעת מה נכון, שצריכה למצוא מחדש מסגרת שנהיה שלמים איתה, שמתלבטת מתי הזמן הנכון להירשם".
היה פשוט לבחור גן?
"לא. ידעתי שלתת ביטחון במישהו שהוא לא אני - יהיה מאתגר מאוד נפשית. למרות זאת, ידעתי שהילדים צריכים גן וחברים, שהמסגרת יכולה לתת להם המון. שני הגדולים הגיעו לגן שהיה כמו משפחה בשבילנו, שם ידעתי שהצלחנו, אבל לצערי הוא נסגר מסיבות טכניות, ולא יכולתי לרשום אליו את הקטנה. הרגשתי עוד יותר אובדת עצות מאשר הפעם הראשונה".
איך משחררים בסוף?
"הבת שלי נכנסה לגן בגיל שנה ושבעה חודשים, בספטמבר. ההתאקלמות הייתה קשה לי יותר. ידעתי שאתרגל בגלל ניסיון העבר, אבל בהחלט היה לא פשוט עם ילדה שצמודה אליי כל כך, ופתאום אין אותי לידה, ואני והיא צריכות לסמוך על אחרים, ואיך יודעים על איזו גננת לסמוך? לאיזו סייעת להאמין? בסופו של דבר מצאנו גן חדש, שהרגיש טוב, אבל אני לא חושבת שאפשר להיות באמת שלמה מראש, ובטח שלא בתקופה של היום.
"ביקרנו בו שוב, שמענו מכרים מדברים, ומשהו בפנים הרגיש שזה נכון", היא ממשיכה, "אחרי ניסיון של כמה חודשים אני יודעת שעשינו את הבחירה הנכונה - הגישה, הצוות המקצועי והעידוד לעצמאות שתואם מאוד את כל מה שאנחנו דוגלים בו בבית. יותר מזה, היא ממש מבקשת ללכת לגן, גם בשבת. הכי חשוב לי ששלחתי ילדה יחסית בוגרת, שיודעת לדבר ולתקשר לי כל מה שקורה במהלך היום - מה היא אכלה, אם קיבלה מכה ומי נתן לה חיבוק. אז התחושה אחרת ורגועה הרבה יותר".
"לא יודעים מה נכון ומה לא"
"את כבר לא יודעת מה נכון ומה לא, מה באמת הסימנים למשהו לא טוב שקורה, והמחשבה הזאת תמיד מהדהדת", אומרת קורצמן, "אבל, אני חושבת שצריך לשלב בהחלטה עם התחושה הפנימית, את הביקורת של הסביבה, את ההסתכלות על הצוות ועל הילדים, וכמובן תמיד לראות את הילד שלנו, תמיד להקשיב לסיפורים שלהם ולשאול הם מרגישים. חשוב מאוד עניין השיקוף והשקיפות, ולא רק של הטוב - אלא גם אם הילד לא אכל או נפל. כשמשתפים גם בדברים האלה, אני יודעת שיש שיקוף אמיתי.
"אנחנו בני אדם, ואני לא חושבת שאנחנו יכולים להיות ב-100% כשאנחנו מפקידים את האוצרות שלנו יום שלם רחוק מאיתנו", היא מוסיפה, "אבל אנחנו גם צריכים להבין שיש להם חיים משל עצמם - שגרה, חברים והתנהגות שכנראה שונה שם. אחרי כל הבדיקות שאנחנו ההורים עושים, ההמלצות והביקורים והשיחות עם צוותי הגנים, כדאי שנלמד לשחרר. אין מושלם".
