"בחצי השנה האחרונה עמדה בפני משפחתו וחבריו של בראל מטרה אחת - והיא המשכיות של בראל", כתבה בשבוע שעבר בפוסט בפייסבוק ניצה שמואלי, אמו של לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי שנהרג בגבול רצועת עזה באוגוסט האחרון. "אני מחפשת אישה אשר יכולה לתת מעצמה עבור המטרה המשפחתית שלנו - לגדל את נכדי ולהיות אחת מבני משפחתנו החמה והאוהבת".
קראו עוד:
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה שמואלי ביטאה את רעיון שאיבת הזרע מגופו של בנה המנוח לצורך הפרייה עתידית. בפגישת הפיוס בינה לבין ראש הממשלה נפתלי בנט באוקטובר האחרון, היא גם ביקשה ממנו לקדם את החקיקה בנושא.
"בנט מאוד תומך בחקיקה", שמואלי אמרה לשומרים, "בפגישות אישיות, גם שר המשפטים גדעון סער ושרת הפנים איילת שקד אמרו לי שהם בעד". האם הייתה זו התחייבות רצינית או גמגום מנחם מול אם שכולה? ימים יגידו. ההערכה בקרב משפטנים היא שרק הצעת חוק ממשלתית תצליח באמת להתגבר על תפוח האדמה הלוהט הזה, אלא שגם זו מתמהמהת.
"מאוד עצוב שאחרי שנתנו ילד למדינה, היא גם זו שמחליטה על הזרע שלו", אומרת שמואלי. "אני עוד לא יודעת אם בכלל יאפשרו לנו, ואיך זה עובד. מי שהמליץ לנו להתעקש היה הספר של בראל, שהכיר אותו כילד. הוא בא לבית החולים ואמר לנו שכדאי לבקש אישור מבית משפט. עשינו את זה. לא הייתה לנו שום התלבטות".
מאז שפורסם שדיברת עם בנט בנושא, פנו אליך בחורות שמעוניינות להרות?
"המון. אמרתי להן שנדבר בהמשך. לא הייתי אז במקום של לעסוק בזה".
לשמואלי, כמו לאימהות נוספות במצבה, עוד מצפה דרך ארוכה אל הנכד שייוולד מהמטען הגנטי של הבן המנוח, כיון שאל הקשיים האובייקטיבים שמלווים טיפולי הפריה חוץ-גופית, מצטרפים במקרים האלה גם הליכים משפטיים. "קצירת הזרע", כפי שהיא מכונה בז'רגון הרפואי, אחסונו והפרייתו בביצית - אינם יכולים להיעשות מבלי שבתי המשפט יאשרו לבתי החולים כל צעד. מדובר, לא פעם, במאבקים משפטיים שנמשכים שנים ארוכות. בשני מקרים שבהם נולדו ילדים, היה זה 11 ו-15 שנים אחרי מותו של החייל שממנו נלקח הזרע.
כמה ילדים נולדו בסך הכול בישראל בפרוצדורה של הולדה לאחר המוות? התופעה הזו קיימת מאז שנות ה-90, אבל נתונים רשמיים אין. לא ברשות האוכלוסין ולא במשרד המשפטים שאליהם פנו בשומרים, ובעוד שטווח ההערכות נע בין 20 ל-100 ילדים.
כמה מהם קשורים בזרעו של חייל שמת, וכמה מהם ביקשו הכרה כיתומי צה"ל? שומרים פנו אל משרד הביטחון, אולם גם שם בחרו שלא למסור נתונים. כן ציין המשרד בתשובה לשאלה האם מכיר המשרד בילדים שנוצרו מזרע של חייל מת, כי "במקרה של חלל צה"ל, שימוש בזרע יתאפשר על ידי אלמנתו בלבד. במקרה זה יוכר היתום כילדו של החלל על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה". המשמעות: ילד שנולד לאישה, שלא הייתה בת הזוג הקבועה, לא יוכר בעיני המדינה כיתום צה"ל.
"כמה ילדים נולדו בסך הכול בישראל בפרוצדורה של הולדה לאחר המוות? התופעה קיימת משנות ה-90, אבל נתונים רשמיים אין. לא ברשות האוכלוסין ולא במשרד המשפטים שאליהם פנו בשומרים. ההערכות נעות בין 20 ל-100 ילדים"
"למי מפריעה הילדה הזו שבאה לעולם?"
מי שניהלה מאבק ארוך-שנים שהסתיים בהצלחה, היא רחל כהן, אמו של סמל קיוון כהן בן ה-19, שנהרג ב-2002 מירי צלף פלסטיני, שב-2014 נולדה נכדתה אושר. "קיוון היה במדים כשהוא נהרג", אומרת האם לשומרים, "אין דבר כזה שאושר תגדל ולא תהיה חלק מהצבא. מזמינים את הילדים לימי כיף, עומדים לרשותם מטפלים. גם אני רוצה שאושר תשתתף באירועים האלה ותקבל מהם כוח. כמו שהילדים שלי קיבלו כוח ממפגשים עם אחים שכולים, וכמו שאני התחזקתי כשהכרתי אימהות שכולות אחרות. זה עוזר לנפש של הילד, שלא מרגיש לבד".
3 צפייה בגלריה
קיוון וכהן ואימו רחל. "נשברתי, כעסתי ששמים לנו כל כך הרבה מכשולים"
(צילום: אלבום פרטי)
פנית למשרד הביטחון?
"כן, התיק שלנו יושב שם מולם ואין תשובה. אושר יודעת שיש לה אבא לוחם שנפל למען המדינה. עצוב שמודדים אותו ואת הבת שלו בכסף".
מאיפה בא הרעיון לשאוב זרע מקיוון?
"הבן שלי היה טיפוס משפחתי, הוא רצה להתחתן ולהביא ילדים. אחרי שאמרו לי שהוא נהרג, שמעתי אותו אומר לי 'אימא, עדיין לא מאוחר'. חשבתי שהזיתי. שאלתי אותו 'מה יש לי לקחת ממך?', הוא אמר 'ילדים' ונעלם. פניתי לקצינים וביקשתי את הזרע שלו, הם היו בשוק, לא הבינו מאיפה הבאתי את זה".
אימהות פוטנציאליות התדפקו על הדלת?
"מאתיים ביום אחד, וראיינתי חמישים. חיפשתי מישהי בריאה בנפשה, שרוצה להיות אימא ולגדל ילדים. הגיעו בחורות שחשבו שתהיה פרנסה וגב כלכלי, שמשרד הביטחון יתקצב אותן כי הוא חייל. לא הסכמתי. לא באתי למכור זרע. רציתי אישה שתדע לקבל עליה את האחריות. כל בחורה שמצאה חן בעיניי הגיעה כמה פעמים אלינו הביתה. לא למסעדות ולא לבתי קפה. רציתי שתבוא להרגיש אותנו, כי אנחנו משפחה שאיבדה. הייתה בחורה אחת שהייתה גיבורה בטלפון, אבל כשראתה את התמונה הגדולה של קיוון בסלון, בכתה ואמרה 'אני לא מסוגלת'. 11 שנים זה הרבה סבל והיו רגעים שנשברתי. חזרתי מבית המשפט ולא יכולתי לקום. כעסתי ששמים לי כל כך הרבה מכשולים. למי מפריעה הילדה הזו שבאה לעולם? את המקום של מי היא תופסת?".
לאירית, אימא של אושר, יש בן זוג והנכדה קוראת לו אבא. זה מפריע לך?
"לא. הם בזוגיות, היא הכירה אותו שנתיים לפני שאושר נולדה. ואני מסתכלת על טובת הילדה - לאושר יש דמות אב. ואם הוא איש טוב, אז למה לא? היא יודעת שיש לה גם אבא חייל. היא גם מאוד דומה לו. בהטיה של הרגל פנימה כשהיא הולכת, בחיוך, בשינה. אנחנו מבינים שאף אחד לא יהיה במקום קיוון ושהוא נשאר רק בלב שלנו, אבל אושר מביאה לנו הרבה אושר. אני מבקרת אותה פעם בשבוע ומדברת איתה בטלפון כל יום, פעם בשבועיים הם באים אלי לערב שבת. הכיסא של קיוון כבר לא ריק".
"בחורה אחת הייתה גיבורה בטלפון, אבל כשראתה את התמונה של קיוון בסלון בכתה ואמרה 'אני לא מסוגלת'. 11 שנים זה הרבה סבל, היו רגעים שנשברתי. חזרתי מבית המשפט ולא יכולתי לקום. כעסתי ששמים לי כל כך הרבה מכשולים. למי מפריעה הילדה הזו שבאה לעולם? את המקום של מי היא תופסת?"
איך עובדת קצירת הזרע, ומה קורה בעולם?
להשיג צו בית משפט שיאפשר קצירה של הזרע, זה החלק הקל יחסית בסיפור. השופט התורן מוקפץ, ואנשי בנק הזרע יעבדו גם באמצע הלילה אם צריך. מכיוון שחלון ההזדמנויות קצר, ההמלצה היא להספיק לנתח תוך 24 שעות ממועד הפטירה. למשפחה גם חשוב להביא לקבורה, והגישה באותו מעמד לא נוברת יותר מדי. השאלה היא מה קורה אחר כך בבתי המשפט למשפחה, שכן הערכאות הדנות במקרים הללו מתנהלות תמיד בדלתיים סגורות.
"הכול קורה במחשכים ובלי הסתמכות על חקיקה, ולא מן הנמנע שמתרחש שם כאוס - כי כל שופט מביא את השקפת עולמו ואין עקביות בפסיקה", אומר פרופ' צבי טריגר, מומחה לדיני משפחה מהפקולטה למשפטים במכללה למנהל, שחוקר את הנושא. לדבריו, מילות המפתח בהבנת הנושא מבחינה מוסרית, ערכית ומכאן גם משפטית, טמונות במונח "הרצון המשוער", כשההנחה הבסיסית שעומדת מאחוריהן מבקשת לכבד את האוטונומיה של האדם על גופו. אם הנפטר כתב צוואה או הודיע לפני מותו לצוות הרפואי, שהוא מתיר שימוש כזה בזרעו, המדיניות היא לאפשר את הפרוצדורה, תוך כיבוד הדגשים, אם היו לו כאלה, לגבי האישה שתשמש כאם ילדיו.
"ישראל היא מהמדינות שמפגינות את הפתיחות הכי גדולה לרעיון ההולדה לאחר המוות", אומר פרופ' טריגר, "אבל גם היא בוררת בין בקשות ראויות, על-פי האידיאולוגיה של קובעי המדיניות, לבין בקשות שאינן ראויות". מרבית המדינות אוסרות לחלוטין שימוש בזרע לאחר המוות, גם במצבים שבהם המת הותיר אחריו "צוואה ביולוגית" המנחה להשתמש בזרעו לצורך הבאת ילד לעולם. עם המדינות האוסרות נמנות גרמניה, שוודיה, איטליה, צרפת, קנדה, הונגריה, סלובניה, נורבגיה, מלזיה וטייוואן. לעומתן, אנגליה, בלגיה ואוסטרליה מתירות בכפוף לצוואה מפורשת של הנפטר. ישראל, על חיבתה המוצהרת לעידוד הילודה, נחשבת למתירנית במיוחד יחד עם כמה מדינות בארצות הברית.
"ישראל היא מהמדינות שמפגינות את הפתיחות הכי גדולה לרעיון ההולדה לאחר המוות, אבל גם היא בוררת בין בקשות ראויות, על-פי האידיאולוגיה של קובעי המדיניות, לבין בקשות שאינן ראויות"
בהנחיות היועמ"ש מ-2003 נקבע כי כשהמת לא הביע עמדה מפורשת, וזה המצב ברוב המקרים, יש להתייחס לרצון המשוער. רצון כזה רלוונטי רק אם מתקיימים שלושה תנאים: למת יש בת זוג קבועה, היא מצהירה בפני בית המשפט שבן זוגה היה מעוניין בהפריה של זרעו לאחר מותו, והיא מעוניינת לעבור את התהליך הזה בעצמה. ההערכה היא שבמסגרת מערכת היחסים האינטימית בין השניים, האישה יודעת אם בן זוגה היה מסכים לרעיון, ובתי המשפט למשפחה, שם נידונים התיקים הללו, יכבדו את רצונה להרות ממנו.
שומרים פנה להנהלת בתי המשפט בבקשה לקבל נתונים אודות הפסיקה לאורך השנים, חלוקתה בין בקשות שנגעו לאזרחים לעומת חיילים, ובין התביעות שנדחו לאלה שהתקבלו. אולם, גם הפעם נבחר שם להצניע מידע ולא לחלוק אותו עם הציבור. "לא ניתן לעשות פילוח כמבוקש", מסרה דוברות הנהלת בתי המשפט.
מדוע זה כך? "מאחר שאין חוק, בתי המשפט למשפחה לא פעם 'התפרעו' ואישרו למשפחות הפריה, תוך התעלמות מההנחיות שקבע היועמ"ש", מציין שופט בכיר בדימוס. "לעתים פסקי הדין הללו הגיעו לערעור ואז הם בוטלו, והיו גם מקרים שלא הוגש ערעור, על אף שפסק הדין היה בניגוד לכללים, ואותן משפחות הרוויחו מן ההפקר".
גורמים שהיו בסוד העניינים מסבירים: "ההנחה שהוביל משרד המשפטים, באמצעות הנחיות היועץ, היא - למה שחייל בן 19 ירצה שיסתובבו בעולם ילדים שהוא לעולם לא יכיר מאישה שמעולם לא פגש? הופכים אדם לבית חרושת לילדים, ללא ידיעתו והסכמתו המפורשת. זה לא מקרה שרוב המדינות אינן מתירות זאת. אם הכנסת חושבת שצריך להתיר את זה, שתחוקק. ההנחיות נועדו להנחות את נציגי המדינה, שיציגו עמדה אחידה בבואם לטעון בבית המשפט, אין להן תוקף מחייב מבחינת השופטים. ועדיין, התעלמות מהם על ידי בית המשפט והיעדר מדיניות אחידה מצד בתי המשפט, יכולות להביך את המערכת".
"משרד הביטחון חשש מהמשמעויות הכלכליות"
החודש אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית שהגיש ח"כ צבי האוזר (תקווה חדשה), שמבקשת להסדיר את אופני השימוש בזרע של חיילים בלבד. פריצת דרך? לא בטוח. הצעת החוק של האוזר דומה מאוד לזו שהגישה ב-2019 חברת הכנסת לשעבר רויטל סוויד. שתיהן מתייחסות לחיילים בלבד, ומבקשות להסדיר את רצון החייל בטופס מסודר. אם יש למת ילדים - לא יאפשרו לאישה אחרת שהיא אינה אם ילדיו להרות מזרעו. אם בת הזוג אינה מעוניינת להרות, ואין לשניים ילדים - שיקול הדעת עובר להוריו של המת.
ח"כ צבי האוזרצילום: קובי קואנקס"התמקדתי בחיילים, כי הבנתי שאני מייצרת כאן תרבות חדשה שלא קל לעכל", מסבירה סוויד בשיחה עם שומרים. "היה לי חשוב להצליח ולו עם חלק מהאנשים שזקוקים לפתרון, מתוך הנחה, שכמו בכרטיס אדי, זה יעלה את המודעות בהמשך. חיילי צה"ל והמשפחות השכולות הן קונצנזוס, הציבור אומר שמי ששלח את הבן שלו להילחם למען המדינה, זכאי להמשכיות כחלק מהפיצוי וההתמודדות עם האובדן, ולכן קל להתחיל מהם. רציתי שבאותו שלב, בתהליך החיול שבו כל חייל כותב מי היורשים שלו ומה יעשו בחפצים שלו, יהיה גם טופס שמתייחס לזרע שלו".
ועם כל הקונצנזוס, גם זה לא עבר.
"יש פה עוד רגישויות. משרד הביטחון חשש מהמשמעויות הכלכליות של הולדת ילדים כאלה, שיוכרו כיתומי צה"ל ויבקשו תמיכה מהמדינה. לכן הדגשתי בהצעת החוק שהילד שייוולד לא יהיה מוכר כיתום צה"ל, שלא יהיה פתחון פה".
ח"כ רויטל סוויד צילום: מוטי קמחילשאלת שומרים אם משרד הביטחון הביע עמדה בנושא, כשעלתה הצעת החוק של סוויד ב-2019, השיב הדובר: "החלטה על שימוש בזרע של כל נפטר נתונה למשרדי הבריאות והמשפטים בלבד, ומחייבת אישור בית משפט בכל מקרה".
למה עדיין אין חקיקה ממשלתית בנושא? משרד הבריאות ביקש להסדיר את שאלת ההולדה לאחר המוות במסגרת תזכיר חוק בנקי זרע, הצעת חוק מקיפה שנועדה להסדיר מגוון שימושים בתרומות זרע, ופורסמה ב-2016 להערות לציבור. פרק נכבד בה מתייחס לשאיבה לאחר המוות. עיקריו: כיבוד רצונו המפורש של הנפטר, אם היה כזה, ואחריו את רצונה של בת הזוג הקבועה. קרובי משפחה אחרים יישמעו רק אם יתקיימו שני תנאים: לנפטר לא הייתה בת זוג קבועה, והוא הסמיך אותם בכתב לטפל בנושא. הילד שייוולד, לפי אותו תזכיר, יהיה ילדו של הנפטר לכל דבר ועניין, ואף יירשם כבנו במרשם האוכלוסין.
יעקב ליצמן, שר הבריאות דאז, סירב להתייחס לפניית שומרים בנוגע לנסיבות שגרמו לתזכיר להעלות אבק. דוברת משרד הבריאות, שנשאלה על הסיבות להשתהות, מסרה בתגובה: "הצעת החוק כוללת תחומי הסדרה שונים וצפויה לתכלל את כל נושא הרגולציה של בנקי הזרע, ולא רק את נושא השימוש בזרע של נפטר. היא נמצאת בעבודה גם בימים אלה".
עו"ד מירה היבנר-הראל, היועצת המשפטית של המשרד ומי שנחשבה עד יציאתה לגמלאות לפני שלוש שנים לאורים והתומים בכל הקשור למשפט ופריון, שופכת עוד אור: "חשבנו שאנחנו יודעים איך ניכנס לזה, אבל לא יודעים איך נצא. זו חקיקה עדינה וסבוכה עם המון שאלות אתיות, וגם אין לגמרי הסכמה הלכתית". לשאלה אם להצעות החוק הפרטיות שמוגשות בנושא ההולדה לאחר המוות יצליחו היכן שבמשרד לא, היא משיבה: "אני מתקשה להאמין שאחת מהן תעבור, זה נושא מורכב שמצריך הצעת חוק ממשלתית".
עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת משפחה חדשה, שחיה את הנושא שנים רבות, מסכמת: "עוד אין בשלות בישראל לחקיקה כזו. זרקו עלי ביצים ועגבניות כשהתחלתי לעסוק בהולדה לאחר המוות. בכל דיון משפטי, שמעתי מהפרקליטות את אותן מנטרות: 'זה נושא רגיש, בעל משמעות חברתית, אתית ופסיכולוגית'. לא בוער למדינה לטפל בזה".
עו"ד אירית רוזנבלוםצילום: אביגיל עוזיועדיין יש את הח"כ התורן שיעלה הצעת חוק פרטית, שתמיד תעסוק רק בחיילים.
"זה ברור, לא? לחיילים יש יותר אמפתיה בציבור".
רוזנבלום, שייצגה משפחות רבות שטענו בשם הרצון המשוער, כועסת על עצם הדיון הזה שנתפס בעיניה כהתחסדות. "נאלצתי כל כך הרבה פעמים לסנגר על שאלת הכן רצה או לא רצה, אף שחשבתי שזה מיותר. זה לא כל כך חשוב מה המת רצה. הוא איננו. מי שחשובים הם הנותרים שאיבדו את המשמעות לחיים בגלל האובדן. אם זה יחזיר להם מעט מטעם החיים, אז למה לא? למה כל ההתחסדות הזו של הרגולציה? הנחת היסוד בעיניי היא שאנשים ירצו בזה, בטח ובטח אם הקפיאו זרע מאיזושהי סיבה. ואם חשוב להם שלא ישתמשו בו אחרי מותם, אז שיכתבו במפורש".
