כדורגל שולחן, אופנועים ואפילו ברידג': ביקרנו באולימפיאדת הילדים של ישראל | קלוז אפ
(צילום: מתן טורקיה, עריכה: תמר אברם)
בעוד קצת יותר משנה כולנו שוב ניצמד לטלוויזיה ונצפה באולימפיאדה, אבל אם אין לכם סבלנות לחכות לפריז 2024 תוכלו להסתפק בינתיים בנתניה 2023: אולימפיאדת הילדים והילדות ה-15, שאותה מובילה התאחדות הספורט לבתי הספר בישראל יחד עם משרד התרבות והספורט, התרחשה בשבוע שעבר במכון וינגייט, ונרשמה כאירוע הספורט הגדול ביותר בישראל לילדים ונוער.
אסיפת הורים
מ-9 עד 40: גיל ההתבגרות החדש | #5
50:58
5,500 ספורטאים וספורטאיות מכ-110 רשויות ברחבי הארץ, ואפילו ממשלחות מיוון ומסלובניה, התחרו ביניהם ב-24 ענפי ספורט שונים, רובם כאלה שנוכל למצוא באולימפיאדה של הגדולים: ג'ודו, טניס, התעמלות אמנותית, כדורסל, כדורעף חופים וטקוואנדו. אבל לא רק, כי בלטו במגניבותם ארבעה ענפי ספורט שעדיין לא הצליחו להשתחל לתחרות הרגילה, אבל כן ללבבות הילדים בארץ: מוטוקרוס, ברידג', כדורגל שולחן ולקרוס.
בני שמונה על אופנוע
המוטוקרוס הוא ספורט אתגרי ומאתגר, ולכן הוא מצריך רישיון מתאים. מדובר בספורט מוטורי דו-גלגלי, או במילים פשוטות: ילדים על אופנועים. כדי להתחרות יש להנפיק רישיון מרוצים, שניתן להוציא החל מגיל שמונה, ללא קשר לרישיון התעבורתי שעדיין לא קיים בגיל הזה. טוהר ספורן (15) אפילו הקדים את זמנו ועלה על האופנוע בגיל ארבע.
קראו עוד:
לפני שתבררו איך מוציאים רישיון לילד, כדאי לזכור שזה ספורט מסוכן יחסית, גם לבוגרים. "אני שברתי את הירך ואת הרגל עצמה. קרו הרבה דברים", ספורן מספר, "אתה צריך לדעת מה אתה עושה". במוטוקרוס נמצא גם נשים וילדות, "אבל אין הרבה בנות שמתחרות", מספרת הילי ספורן (10) שהלכה בעקבות אחיה.
כדורגל שולחן הוא לא ענף ספורט קונבנציונלי, אבל הוא הרכש החדש של אולימפיאדת הילדים. זו הפעם הראשונה שהוא הפך לענף ספורט באולימפיאדה הזו, והילדים שהתחרו בו השנה לראשונה הם החלוצים. ולמי שטוען אחרת, שירז יוסופוב (10) מבהירה שמדובר בספורט לכל דבר: "גם בכדורגל שולחן אפשר להתחרות ויש הרבה שטובים בזה מאוד". רום לוי (9) מספר שזה אפילו מעייף: "בכדורגל מתעייפים מהריצות, ובכדורגל שולחן הידיים מתעייפות".
ברידג' בלי סבא וסבתא
ברידג׳ הוא לא בדיוק ההגדרה לספורט הטבעי לילדים - הוא משחק קלפים לזוגות שדורש הרבה חשיבה, ואולי הדבר היחיד שאנשים יודעים להגיד עליו זה שהוא משחק לבני הגיל השלישי. אבל מסקרן לגלות שהגיל הממוצע של השחקנים מסביב לשולחן הוא 10 ולא 70. יובל מאור (10) מסבירה את האהדה לתחום גיל השלישי: "לסבים ולסבתות, כשהם בפנסיה, אין מה לעשות כל כך וברידג' ממלא את הזמן". ואם חשבתם שהילדים משחקים ברידג׳ עם סבא וסבתא כל שבת, חשבו שוב, כי בינתיים הברידג׳ השתלט רק על הזמן של יובל: "סבתא שלי לא יודעת לשחק", היא מודה.
כדי להיות מסוגלים לשחק במשחק, או לפחות להבין את החוקים, דרושה לפחות חצי שנה של למידה ותרגול אם לא יותר, תלוי את מי שואלים. יובל מאור (10) היא מהמחמירים: "בעיקרון את צריכה ללמוד את זה שנה-שנתיים. אבל זה שווה את זה".
יש לציין שיש גם לא מעט בנים בתחום, אך המין הנשי שלט בתחרות. אם תשאלו את הבנות, זה ספורט שפשוט נועד למין הנשי. "לדעתי הבנות יותר טובות, כי לבנים אין את החשיבה שיש לבנות", מצהירה יובל מאור (10). עמית כץ (10) תומכת בה סטטיסטית: "הבנות מנצחות יותר".
לקרוס הוא ספורט קבוצתי, שבו השחקנים נעזרים במקל כדי להכניס את הכדור לתוך השער של הקבוצה היריבה. ממש כמו כדורגל רק עם מקל, כאילו זה לא קשה לרוץ גם ככה. "במשחק המקל הוא חלק מהגוף שלך", מסביר הראל לבטון (15). "זה ממש הרגל, אתה כבר לא מרגיש את המקל ומתרכז בריצה לשער", מוסיפה אור לוי (14.5).
במגרש של הגדולים, הלקרוס שרד שתי אולימפיאדות ומוסמס מהמפה האולימפית אחרי אולימפיאדת לונדון בתחילת המאה ה-19, למעט כמה משחקי ראווה. המשחק הגיע מצפון אמריקה, והוא ספורט הקיץ הלאומי של קנדה, אבל בישראל הוא עדיין בחיתוליו - רובנו פשוט לא מכירים אותו.
"הרבה מסתלבטים כי לא מכירים את זה, זה לא כמו כדורגל", מסביר הראל לבטון (15). "הרבה חושבים שאנחנו צדים פרפרים בגלל הרשת", צוחקת אור לוי (14.5). כמו בכל ענפי הספורט האולימפיים - גם בלקרוס, גברים ונשים מתחרים בנפרד. רק שבניגוד לשאר, לקרוס נשים ולקרוס גברים הם שני סוגי ספורט שונים לגמרי. בעוד שהבנים חובשים קסדה, הבנות עונדות רק מגן עיניים, המקלות שלהן שונים, וההבדל העיקרי טמון ברמת האגרסיביות.
"החוקים אצל הבנים ואצל הבנות קצת שונים", מסבירה יהלי תם (15), "אצל הבנים זה קצת יותר אגרסיבי, אלה דברים שלנו בעיקרון אסור לעשות. אצל הבנות זה יותר אסטרטגיה".
