"אחד הדברים הקשים ביותר בטיפולי פוריות הוא ההמתנה", אומרת בפודקאסט "אסיפת הורים" ליאת לפקוביץ', גננת, יוצרת תוכן ומנחת סדנאות הומור, שעוברת בשנתיים האחרונות טיפולים, וסיימה עד כה 11 שאיבות של ביציות ו-14 החזרות של עוברים. האזינו:
אסיפת הורים
האזינו: המסע לאימהות - מה עובר על מטופלות פוריות? #45
39:50
"בכלל, כל התהליך הזה הוא שיעור בדחיית סיפוקים. יש המון שלבים בדרך - שאיבת ביציות, הפריה במעבדה, החזרת עוברים לרחם, עוד שבועיים של המתנה לבדיקת הבטא. אגב, בשבועיים האלה שבין ההחזרה לבין הבדיקה, החוויה היא שאת כבר לגמרי בהיריון. אני לא אוכלת סושי, לא שותה יין. מה זאת אומרת, אני כבר בהיריון".
איך נראית השגרה בימי הטיפולים? תארי לי יום, או שבוע בתהליך.
"קודם כל, בואי נדבר על לוחות הזמנים, הכול סביבם. לפני שאיבת ביציות יש את הזריקות, והן חייבות קירור. אם אני נוסעת לחופשה, אני צריכה להיערך מראש עם צידנית ועם כמות קרח גדולה מאוד, לבדוק כמה שעות נהיה בחוץ ולוודא שהמזרקים ושהתמיסות נמצאים בקירור מרבי. להיסחב עם צידנית לטיולים זה לא כיף. גם ביומיום, בבית, הכול מחושב ומתוכנן. אם אנחנו מוזמנים לארוחת ערב בשעה 20:00, אבל אני צריכה להזריק בשעה הזו, אני מזיזה תוכניות ומתאמת מחדש.
"אחרי החזרת עוברים, יש גם 'כדורי תמיכה' שאני מקבלת דרך הפה וגם דרך הנרתיק. מצאתי את עצמי בהמון מקומות הזויים מפשקת רגליים, כולל להזריק לעצמי באמצע איילון. אין ברירה. החיים נמשכים, ואני צריכה לקבל את התרופות שלי בזמן כדי שזה יצליח. אני מנוהלת על ידי הטיפול".
(
)
"מצאתי את עצמי בהמון מקומות הזויים מפשקת רגליים, כולל להזריק באמצע איילון. אין ברירה, החיים נמשכים ואני צריכה לקבל את התרופות שלי בזמן כדי שזה יצליח. אני מנוהלת על ידי הטיפול"
היה רגע שאמרת - "די, אני לא יכולה יותר?"
"היו רגעים קשים, אבל לא כאלה שבהם הרמתי ידיים. וחשוב לתת את המקום לאותם רגעים קשים, היו ימים למשל שבהם הודעתי מראש לכל האנשים הקרובים אליי שאני צריכה 24 שעות כדי להתאבל. מה זה אומר? זה אומר לאכול עד אינסוף, ולצפות בסדרות ובסרטים עצובים שיגרמו לי לבכות. לאחרונה הרגשתי שאין לי כוח יותר להמשיך לנסות להביא ילד לעולם מביצית שלי, שאפסו כוחותיי מלנסות שוב ושוב. עברתי איזושהי השלמה עם הרעיון שכנראה עדיף ורצוי שאני אלד ילד מתרומת ביצית. אחרי ההבנה הזו הרגשתי הקלה. אז כן, זה היה רגע שבו אמרתי 'די', אבל לא 'די, אני מפסיקה את הטיפולים', אלא 'די, אני מנסה משהו חדש'.
"בעצם, נפרדתי מרעיון מסוים והתאבלתי עליו מאוד. בכלל, בתהליך הזה יש המון פרידות. בהתחלה את נפרדת מהרעיון שתביאי ילד לעולם בדרך טבעית, ואז עוברים ל-IVF וכשזה לא מצליח את נפרדת מזה, עכשיו אני נפרדת מהמחשבה שאלד תינוק מביצית שלי. בכל פעם את נפרדת מעוד חלום, ועוד אחד. חשוב להתאבל, לבכות ולהיות עצובים".
המוטיבציה ברורה, והיא הכמיהה להיות אימא. משם גם כל הכוחות?
"הכמיהה לאימהות היא מאוד גדולה כמובן, הכוח מגיע משם אבל גם מהדרך שבה בחרתי להסתכל על הדברים. אני טיפוס אופטימי, תמיד הייתי כזאת, גם כילדה, אבל העוצמה של האופטימיות רק התגברה בתהליך הזה. אני הבנתי שאם אני לא אצחק על המסע הזה ועל עצמי בתוכו, אני לא אמצא כוחות. וגם, יש לי זכות לכתוב, ליצור ולהשפיע. לא הייתי מגיעה לדברים האלה אחרת".
"יש המון פרידות בתהליך. את נפרדת מהרעיון שתביאי ילד לעולם בדרך טבעית, ואז נפרדת מ-IVF, ואז נפרדת מהמחשבה שתלדי תינוק מביצית שלך. בכל פעם את נפרדת מעוד חלום, ועוד אחד"
ליאת, את גננת, עובדת בגן ילדים. איך זה מסתדר יחד?
"זה לא קל. מצד אחד הילדים ממלאים את הלב שלי בהמון שמחה וסיפוק, אני מאוד אוהבת אותם, כל כך כיף לקבל מהם את החיבוק ואת החיוך, ולראות את החיים מנקודת המבט שלהם. מצד שני, זה גם מאוד קשה. הם ילדים של הורים אחרים. אני מקבלת אותם לשעות מסוימות ביום, ואז הם חוזרים להורים שלהם. לפעמים אני מרגישה, בעיקר בתחילת השנה כשהורים עדיין לא מכירים אותי כגננת, שהם מרימים גבה. 'איך את גננת ואין לך ילדים? איך את יודעת לחנך את הילדים שלי אם לך אין? איך את נותנת לנו בכלל עצות לשינה? את לא יודעת מה אנחנו עוברים'.
"אז אני כן יודעת. לא חווייתי את זה כאם, אבל אני יודעת כי אני שם באהבה גדולה. זה גם לא קל לראות אימהות בהיריון. השנים חולפות, ועוד אימא נכנסת להיריון ועוד אימא יולדת. אני מאוד שמחה אבל אין ספק שזה צובט בלב. אני חושבת שהתקופה הכי קשה היא סביב יום המשפחה. אני מדברת על סוגי משפחות, על איך מגיע ילד לעולם, ושם זה קשה. זה רגע שחונק אותי תמיד".
איך הטיפולים משפיעים על קשרים עם חברות, למשל?
"זה תלוי מי החברה, מה היכולות שלה. יש לי חברות שהן מטופלות פוריות והן התרחקו מחברות אחרות שלהן, כי החברות נכנסו להיריון, וזה הקשה עליהן וזה בסדר גמור, או בגלל חברות שלא גילו רגישות כלפי הקושי שהן עוברות. זה נושא שצריך לפתוח, בכלל, את ההערות מהחברה. המון פעמים חברות שרוצות לעודד חברות שעוברות טיפולים, אומרות דווקא את הדברים שלא צריך להגיד".
קדימה, תני לי את זה.
"המילה 'תירגעי', למשל, או, 'את צריכה להירגע וזה יגיע, בסוף זה יגיע'. אני לא רואה את הסוף, על מה אתם מדברים? וגם 'תשחררי'. מה זה בכלל אומר? או כאלה שקובעות מראש שהבעיה הרפואית שלי היא לחץ, כלומר זה לא שהביציות שלי לא איכותיות, זה לא הגיל, זה הלחץ. תודה באמת שאמרתן לי... אלה כל מיני משפטים שבאמת לא צריך להגיד. לפעמים מטופלת פוריות שמקבלת תשובה שלילית בבדיקת היריון רק צריכה חיבוק. שישתקו יחד איתה, שיישבו לידה וישאלו אותה - 'מה את צריכה? איך לעזור לך?'. תקשיבו, אל תרוצו לתת פתרונות".
קראו עוד:
בטורים שכתבת כאן בערוץ הורים דיברת על תחושות של כישלון, של בושה.
"נכון. בחברה שלנו תפקידה של אישה מוגדר מאוד, עוד כשאנחנו ילדות מאוד ברור שלאישה יש רחם והיא צריכה להביא ילדים לעולם. יש נשים שבוחרות שלא, וזה גם בסדר, אבל זו הציפייה בחברה. כשאני בוחרת להיכנס להיריון ואני לא מצליחה, אני חווה כישלון כאישה. אני לא מצליחה למלא את התפקיד שלי כאישה. יש לי רחם, יש לי שחלות, יש לי ביציות, אבל שום דבר לא קורה. מה דפוק בגוף שלי? מה לא עובד בו?
"מעבר לזה, יש את ההלקאה העצמית - למה חיכיתי? אבל אני לא באמת חיכיתי, כי מעולם לא רציתי להביא ילד לבד, ולקח זמן עד שהכרתי את בן הזוג שלי. דברים קרו בדרך מסוימת. כאישה שלא מצליחה להיות אימא, שלא מצליחה לשאת ברחם עובר ולהגיע לחדר לידה וללדת תינוק בריא, את מרגישה תחושת כישלון מאוד קשה. אני חושבת שגם גברים שמתמודדים עם בעיות פוריות חווים את זה, הם פשוט לא מדברים על זה".
"כשאני בוחרת להיכנס להיריון ולא מצליחה, אני חווה כישלון כאישה. אני לא מצליחה למלא את 'התפקיד' שלי. יש לי רחם, יש לי שחלות, יש לי ביציות, אבל שום דבר לא קורה. מה דפוק בגוף שלי? מה לא עובד בו?"
מה לדעתך אנחנו לא יודעים על מה שעוברות מטופלות פוריות?
"אתם לא יודעים שיש המון מטופלות בארון, שלא חושפות את מה שהן עוברות. הרבה נשים כותבות לי, למשל, 'תודה שאמרת את מה שאני לא העזתי להגיד בקול', או, 'אני מספרת רק לך, אף אחד במשפחה לא יודע שאני בטיפולים חוץ מבן הזוג'. כלומר, הן מרגישות כישלון ובושה, ואז הן מעזות לספר, ואז יש את הרחמים, את המבטים המרחמים, או שיש כל מיני 'טיפים ועצות', ויש את התגובות שהזכרנו, אז מהר מאוד הן מעדיפות לחזור אחורה ולא להגיד כלום, לא להתמודד עם העולם בחוץ.
"פעם רופא שאל אותי, 'למה חיכית עד עכשיו?', ואני שואלת - איך אתה מעז? מה אתה יודע עליי? הציפייה בחברה היא שנשים ייכנסו להיריון ויילדו. ואם זה לא קורה, משהו לא בסדר בהן. נכון, יש יותר שוויון, נשים קרייריסטיות, והגיל שבו נשים נכנסות להיריון עולה, אבל למרות הקדמה, אנחנו עדיין חיים בחברה ש'נכנסת' לנו לרחם. אני דווקארציתי לדבר על זה, לשים את זה על השולחן כדי לתת כוח לאחרות, או להגיד מה שאחרות לא אומרות. ובכלל, לצחוק על זה ולהקליל את זה. חייבים".
"אתם לא יודעים שיש המון מטופלות בארון, שלא חושפות את מה שהן עוברות. נשים כותבות לי, 'תודה שאמרת את מה שאני לא העזתי להגיד בקול', 'אני מספרת רק לך, אף אחד במשפחה לא יודע חוץ מבן הזוג'. חשוב להיות גם גאות במה שאנחנו עוברות"
איך? איך מקלילים?
"אני מציעה לכל אחת לחפש מישהו או מישהי לדבר איתו, וזה לא חשוב מי, רק מישהו שיקשיב להן בלי שיפוטיות. וגם למצוא מישהו שיצחיק אותן. זה כל כך חשוב".
כתבת פעם, "אני לא רוצה שהוא ייגע בי, כי נגעו בי יותר מדי". בואי נדבר על ההיבט הפיזי.
"כן, הוא מורכב מאוד. אני כמו רכב במוסך, וכבר לא יד שנייה אלא עשירית. אבל ברצינות, תראי, זה לעבור מבדיקה לבדיקה, מרופא לרופא. זה הגוף שלי והוא עובר טלטלה. נוגעים ומחטטים במקום הכי מיני ואינטימי שלי. והוא כבר מזמן לא מקום של עונג, אלא המקום שממנו אפשר ליצור ילדים. הייתה תקופה שאמרתי - 'די, כמה ידיים, מספיק. תפסיקו'. נוסיף לזה את המתח, כשאת מחכה לתוצאות של בדיקה, ואז מגיע בן הזוג החמוד שלי, שאני מאוד אוהבת, וגם הוא רוצה מגע ויחס, ואני לא מסוגלת. אני אוהבת אותו, נמשכת אליו, אבל לא מסוגלת. נגעו בי כל כך הרבה, אני מרגישה מנותקת מהחוויה הזאת.
"בכלל, המסע הזה הוא סטירת לחי לזוגיות, אבל הוא גם יכול לתת המון כוח. אנחנו למדנו להכיר צדדים אחרים זה בזה, ובכלל, לפתח בעצמנו יכולות חדשות. מתומכת אני הופכת לנתמכת, למשל. לקח לנו זמן להגיע לאיזונים האלה, ואני באמת מבינה זוגות שמתפרקים. העומס הוא קשה, צריך לקבל המון החלטות משותפות, יש כל כך הרבה שלבים בדרך. לכל מי שמתחיל את התהליך, אני יכולה רק להמליץ לפנות לייעוץ זוגי, כבר בהתחלה, כי חשוב שיהיה מקום לפרוק ולדבר. צריך לומר: גם להיות זה שמלווה את המטופלת זה לא דבר קל בכלל".
"אסיפת הורים" הוא פודקאסט ההורות של ynet שבו הגר כוכבי, עורכת ערוץ הורים באתר, מדברת עם מיטב המומחים ואנשי המקצוע על כל מה שמעסיק הורים לילדים.
האזינו בספוטיפיי, באפל או בגוגל, או צפו בפרקים המלאים >>
