אסיפת הורים
למה כל המתבגרים משקרים? ואיך להתכונן לחופש הגדול #38
40:58
"היי, אני באה ממצב כלכלי לא טוב, בלשון המעטה. במשך השנה עבדתי לעזור בבית להורים בזמן המועט שהיה לי, ולא קניתי לעצמי כמעט כלום. מגיע נשף סיום עוד שבועיים ולא שילמתי כרטיס שזה 300 שקל, ואין סבסוד כי התלמידים מארגנים את זה ולא בית הספר".
"ועוד יש מסיבה אחרי הנשף שגם אליה צריך לשלם כסף", היא ממשיכה, "הבנות כבר שנה מחכות ומתכוננות. הן הלכו לתופרת, תפרו שמלה במיוחד, קבעו תור אצל ספר ומאפרת, ולי אפילו לקנות שמלת ערב פשוטה אין כסף. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, כי אני ממש עצובה שלא אהיה עם כולם. בגלל זה אל תגידו לי לבקש מההורים כסף, זה הרבה כסף ואין להם. מה לעשות? איך להתמודד?".
את המילים האלה כתבה "ענייה בת 18" באתר askpeople. כן, נשף סיום הוא עניין יקר. עלות של נשף בסיסי במועדון הוא 300-350 שקלים למוזמן, ויכול לטפס גם עד 450-550 שקלים למוזמן באולם. עיקר התקציב הולך על הלוקיישן - אולם אירועים/גן אירועים/מועדון אורבני/וילה/בריכה. ככל שבחרנו לוקיישן יוקרתי ונוצץ יותר, העלות הבסיסית גדלה יותר ויותר.
כמחנך, מעולם לא הבנתי את הצורך האובססיבי באירוע שכל תכליתו היא מי מוציא יותר כסף כדי לנפנף בשמלה או בחליפה השווה ביותר. מה בדיוק אמורה להרגיש תלמידה שלהורים שלה אפשרות לסבסד לה שמלה ב-500 שקל? מעניינת ומטרידה אותי השאלה: האם באמת בכל בתי הספר יש הורים בעלי מודעות חברתית שאמונים על כך שנער או נערה שאין להורים שלהם את התקציב הנדרש, לא יישארו מחוץ למסיבה? ועם איזה מסר אמורים בני ובנות הנוער לצאת מאותו נשף?
קראו עוד:
אגב, לאחר מכן 'הרגיעה' הנערה את קהל הגולשים וכתבה: "תודה רבה לכולם על התגובות, יש פה מישהי מדהימה בשם ann שהגיבה והתנדבה לשלם ולעזור לי, ממש תודה, אני בסוף כן הולכת לנשף". ומה היה קורה לדימוי העצמי, או לנשמה שלה, אם היא לא הייתה פוגשת באנשים טובים באמצע הדרך? האם אין לנו שום אינטרס שבוגרי מערכת החינוך ייפרדו מאיתנו באווירה שמעודדת יותר לצניעות חומרית, ולא לאווירה שמעמידה תג מחיר ברור מאוד לגבי הכניסה אליו?
איך בדיוק מרגישים השמיניסטים שתרמו להם כסף? האם נערות ונערים שסיימו 12 שנות לימוד במערכת החינוך, לא אמורים להבין כבר לבד שלפעמים לא צריך לקנות את החוויות והריגושים, אלא אפשר להשיג אותם גם באופן טבעי ופשוט? ואולי הגיע הזמן לומר את זה בפה מלא: לא כל מה שאנחנו רואים בתרבות של ארצות הברית, אנחנו צריכים לייבא לארץ.
וגם אם נדמה להם, למשתתפי נשפי הסיום הארציים, שישיבה מסביב למדורה זה כל כך אייטיז ופאסה, מה לגבי הרגישות והסולידריות החברתית כלפי החברים שאין להם? ואם אנחנו באמת חפצים לגדל כאן דור של בני אדם רגישים, שמקשיבים וחווים ומכילים אחד את השני, מוטב נעשה אם נציע חלופה לבוגרים שלנו. למשל, לינה משותפת במצדה ופעילות לקראת זריחה יכולים להיות יופי של התחלה.
אבינועם הרש הוא מחנך, חבר מערכת "הגיע זמן חינוך", יזם חינוכי ואב לארבעה ילדים
