"עכשיו כולם איתנו. מה יהיה בעוד חודש?" - אלה היו מילותיה של האלמנה הכואבת שזה עתה איבדה את בן זוגה, אבי ילדיה, בפיגוע אכזר. היא שאלה זאת בדאגה ובחשש מפני מה שצופן העתיד, ובתחושת מצוקה אמיתית מכך שכעת, בימי השבעה כולם סביבה - אבל מה יהיה אחר כך?
אנחנו נמצאים בתקופה שבה אירוע רודף אירוע. והוא מכה ומכאיב כאן, שם, ובכל מקום. ליבנו עם המשפחות הכואבות שחוו אובדן כה קשה. וגם בהמשך, יש לנו חובה מוסרית להמשיך ולתמוך, להיות קשובים וללוות - לא רק בהלוויות ובשבעה, אלא גם מעתה ואילך.
קראו עוד:
שמירה על החוסן הנפשי, חיזוק האמונה, וחיזוק תחושת הביטחון האישי של כל אחד, אינן משימות פשוטות, ועם זאת מחייבות את כולנו. לפעמים זה קשה מאוד, כי הזעקה עולה ובוקעת, הזעם גואה והעצב מציף. לעיתים אני תוהה אם ניתן להתאחד, להכיר בכוחותינו המשותפים כעם וקהילה על מנת שלא תיפול רוחנו, ועם זאת להשאיר מרחב מספיק לעצב, לאבל, לקושי ולחולשה. השילוב מורכב, אבל אולי דווקא המודעות לכך תאפשר לכל אחד להתבונן באופן שבו הוא מאפשר זאת.
אלמנתו של יונתן חבקוק ז"ל, שנרצח בפיגוע באלעד
(צילום: שמוליק דודפור)
הפיגוע האחרון התרחש באלעד, עיר המנהלת אורח חיים דתי. נדמה שמי שחי בקהילה מאמינה ובעלת מסורת של דרכי תמיכה, עידוד וחיזוק האמונה, תפילות בציבור ואחריות מנהיגותית, יוכל להיעזר גם בסביבתו ולהתחזק. אך לא רק תמיכה פיזית ונפשית, גם אחריות אישית היא כלי מסייע.
על כל אחד מאיתנו חלה חובה להימנע מהפצת שמועות, לשלוט על הפצת מידע ועל תגובות שמעוררות פאניקה, ולחשוב שוב ושוב על האחריות שלנו כלפי הילדים הצעירים סביבנו, כדי להקנות להם תחושות של אמונה, תקווה וחוסן.
אני זוכרת שכיישובי הצפון גידלו דור שלם במקלטים מדי לילה, מצאנו כי מי שחי בקהילה, קיבל מכך חוסן והיטיב להתמודד. היום, כל אחד רשאי ויכול להביע את זעקתו ברשתות, ולמצוא תמיכה, ומאידך - על הפעילים ברשתות חלה האחריות להימנע מפרסום תמונות ומידע כוזב, מבלי לתת את הדעת על תוצאות המעשים.
אני פונה כאן למי שיקרא את דבריי: אנא גלו אחריות אישית וציבורית. דברו על האירוע בשפה שקולה ועניינית, העסיקו את עצמכם ואת הקרובים אליכם בפעילות מחזקת. בין אם זה בתפילות ובעזרה מתמשכת לנפגעים ומשפחותיהם, ובין אם בכל פעילות המוכרת לכם כמסייעת להתמודד. כל תפקיד, גם לילדים קטנים, ממתן את החרדה ומגביר את תחושת השליטה. וכאשר צפים ועולים הרגשות של חרדה, פחד, כאב ועצב - אפשרו שיתוף.
מי שחווה אובדן כה כבד, מן הראוי שיהיה לו מקום להביע את מה שעובר עליו ואת חששותיו. השיתוף אינו מחליש, ההיפך. אנחנו ב"למענכם" כאן כאוזן קשבת, כדי לסייע במה שניתן ולחזק את הרוח החיובית שלנו כעם שידע לא מעט סבל, ובכל אופן גבר כוחו.
נעמי יואלי היא פסיכולוגית קלינית ורפואית בכירה, מומחית בהתמודדות במצבי משבר ופוסט טראומה.
