היציאה מהשגרה, ההיעדרות מהמסגרות החינוכיות, והמתיחות הכללית שהקורונה מביאה איתה, מרחיקה את הילדים שלנו מהמוכר ומהבטוח להם. הם מקשים עליהם לפתח חוסן נפשי ומנטלי שנדרש מהם בהתמודדות עם אתגרי התקופה, ולכן עכשיו יותר מתמיד חשוב שניקח על עצמנו משימה חשובה: לעזור לילדינו לבנות ביטחון עצמי.
קראו עוד:
כשאני שואלת הורים על התכונה האחת שבה הם רוצים לצייד את ילדיהם, כמעט כולם משיבים - "ביטחון עצמי". אבל כשאני שואלת מה זה בדיוק ביטחון עצמי, אני מקבלת שונות ומבינה שההגדרה משתנה בין הורים ומשפחות. אז כדאי לדעת שביטחון עצמי הוא עמוד השדרה של האדם. זו היכולת להישען על הכוחות הפנימיים, לחשוב ולהאמין שכוחות אלה יסייעו לנו להתמודד עם מצבים שונים. ביטחון עצמי הוא לא היכולת להצליח - אלא הוא היכולת להתמודד עם כישלון או קושי.
ובימים אלה, הביטחון העצמי של ילדים ובני נוער רבים מתערער. ההסתגרות בבתים מפגישה אותם עם שאלות על מהות, משמעות וזהות אישית. רבים מהם מוטרדים מההשוואות שנעשות ברשתות החברתיות, ואחרים -מחוויות לימודיות או חברתיות. היכולת להתמודד עם קושי היא משמעותית, והיא זו שתכריע אם הילד יקרוס מהאתגר - או יילחם ויתמודד, יצליח להתגבר ולהמשיך הלאה.
ילד נחוץ שלי
לנו ההורים יש תפקיד חשוב בחיי ילדינו, בעיקר בעיצוב החוסן הנפשי של הילד, בבניית הביטחון העצמי שלו, ובהתאמה - יש לנו גם חלק בהריסה שלו, גם אם לא בכוונה.כולנו כבר יודעים שבחיים יש המון אתגרים, ולא תמיד יש לנו שליטה עליהם. אבל היכולת להתמודד איתם ולא לקרוס, היא זו שמעידה על ביטחון עצמי ועל חוסן נפשי. ילד שגדל בתחושה שהוא אהוב, נחוץ ויכול - יהיה מסוגל להתמודד עם משימות החיים המאתגרות.
איך אדע אם לילד שלי יש בטחון עצמי גבוה?
ניתן לענות על השאלה הזאת דרך התבוננות על הילדים במצבים שונים. בדקו כיצד הילד שלכם מגיב כשהוא מפסיד, או כשהילדה לא מצליחה לעשות פעולה מסוימת. כהורים, כולנו רוצים שהילדים יהיו מאושרים, והילדים מצידם - לומדים על עצמם ממה שהם שומעים מאיתנו. אנחנו המראה שלהם. מצד אחד, אנחנו רוצים שהם יידעו שהם שווים ובעלי ערך, שיידעו במה הם טובים ושיאמינו ביכולות שלהם, ומצד שני - שלא יעופו על עצמם.
כבר בגילים צעירים מאוד, אנחנו ההורים מתפעלים מכל דבר שהילדים הקטנים שלנו עושים. אנחנו מחייכים אליהם הרבה, צוחקים ומשחקים, ומספרים להם שהם מוכשרים וטובים - ובכך אנחנו למעשה מתדלקים אותם, והם סופגים אמונה וביטחון.
אנחנו נהנים להחמיא ולפרגן לילדים, וזה כמובן תורם מאוד לחיזוק הביטחון העצמי שלהם, אך לעיתים אנחנו גם משתמשים בהגזמות. "אתה הכי חכם", "את הרקדנית הכי טובה", "אתה הכדורגלן הכי טוב שיש" - ילד ששומע מהוריו שהוא הכי מוכשר, הכי חכם או הכי יפה, יוצא לעולם ושם הוא פוגש ילד יפה ממנו, ילדה חכמה יותר או מוכשרת יותר, ואז יש אכזבה. זה הרגע שבו נוצר פער בין מה שההורים סיפרו לו על עצמו, לבין מה שקורה באמת. וברגע שהפער נוצר, אתם לא שם לידם ככדי לפרגן, להזכיר או לתמוך. והפער הזה הוא מערער, מטלטל ומוריד את הביטחון העצמי ברגע. אז המשיכו לחזק את הילדים ולהחמיא להם, אבל הימנעו מהגזמות. תנו לילדים להיות הם, ואל תשוו אותם לאחרים.
כישלון כהזדמנות ללמידה
"אתה כל הזמן מתבכיין, לא משנה מה אני עושה בשבילך - אתה תמיד מתלונן ומרגיש מקופח. איך יכול להיות שאתה לא מעריך את כל מה שעושים עבורך? שאתה לא אומר תודה? למה אתה מתמקד רק בדברים הרעים?".
גם אם החמאנו לילדים, ייתכן שאחרי כמה דקות יגיע רגע שבו נכעס עליהם. דקות, וברגע הספציפי שבו אנחנו כועסים, ייתכן גם שנאמר משהו מעליב או פוגע, והנה המחמאה נמחקה לה, ואיתה בטח גם תחושת הביטחון העצמי. אני רוצה להציע אפשרות להסתכל על אותו מצב אחרת, ממקום חיובי. הילד לא מרוצה כרגע, אוקיי, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים למהר ולגרום לו להיות מרוצה. תנו לו לפגוש את התסכול, לפגוש את החיים. תשמחו - כי ברגע הזה הילד שלכם מתאמן על משימות החיים. בינינו, גם כשאנחנו מתוסכלים ממשהו, לוקח לנו זמן לראות את התמונה השלמה, להסתכל על חצי הכוס המלאה. אז מדוע אנחנו מצפים מהילד שבדיוק ברגע שהוא מאוכזב, מבואס ומתוסכל הוא יחייך ויהיה שמח?
"הילד לא מרוצה כרגע, אוקיי, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים למהר ולגרום לו להיות מרוצה. תנו לו לפגוש את התסכול, לפגוש את החיים. תשמחו - כי ברגע הזה הילד שלכם מתאמן על משימות החיים"
להתמודד עם התסכול
חשוב שלא ניבהל מכישלון, אלא נראה בו הזדמנות ללמידה. מתוך אמונה זו, תנו לילד להתמודד ואל תמהרו לפתור לו את הבעיות. זה מתחיל מגיל צעיר כשהוא מגיע עצוב כי המורה כעסה עליו, וממשיך ומסתעף עם חוויות החיים שונות. במצב שכזה אפשר כמובן להתקשר למורה ולהסדיר את העניין, אבל אפשר גם לתת לו להתמודד עם הרגש. למשל, לומר לו לגשת אליה ולומר לה מה מפריע לו.
ויש בלבול בין הרצון שלנו שהילדים שלנו יהיו מאושרים, ובכך נרגיש שאנחנו מבצעים את תפקידנו בהצלחה, לבין הרגע שבו הילדה שלנו מסתובבת בבית עם פרצוף עצוב ומאוכזב. אז, אנחנו מיד נמלאים רחמים ורצון לתקן, לסדר ולרומם את מצב הרוח. אז חשוב שנזכור שהמטרה שלנו ההורים היא לסייע להם לראות את התמונה הגדולה, לעשות ZOOM OUT ולהתבונן על הדברים מרחוק. זה יקרה רק אחר כך, בהמשך, בזמן רגוע. וכדי שזה יקרה, עלינו להבין את הקושי של הילדים. לתת להם הרגשה שזה בסדר שהם לא מרוצים עכשיו, או מתוסכלים או מאוכזבים. אל תיבהלו מהרגשות האלה.
איך נחזק את הביטחון העצמי?
דימוי עצמי נבנה כשאדם מאמין ויודע שיש לו משאבים, תכונות וחלקים שבהם הוא מוצלח וטוב, וכך הוא יכול להתמודד גם עם החלקים הפחות טובים. הנה כמה עצות לבניית תחושת הביטחון:
1. הקפידו לחזק ולשים דגש על הדרך ועל המאמץ, ולא רק על התוצאה, בין אם הילדים הצליחו או לא. העצימו אותם על ההתמדה שלהם, ושקפו להם אילו תכונות טובות יש בהם.
2. תנו לילדים משימות בבית. ילד שיודע שסומכים עליו, יגדל באמונה כזאת - שאפשר לסמוך עליו, שהוא אחראי ונחוץ.
3. תתייעצו עם הילדים. תשאלו לדעתם בנושאים שונים, תנו להם תחושה שהדעה שלהם משמעותית לכם, כדי שהם ירגישו חשובים ובעלי ערך.
4. חפשו את תחומי החוזק ותעצימו אותם. תנו לילדים מקום לבטא את הצדדים החזקים שבהם.
5. קבלו תכונות פחות "טובות". שמשהו לא עובד, כשקופצת מולכם תכונה פחות מוצלחת, נסו לקבל אותה ולהראות לילדים שזה בסדר שיש בהם גם תכונות פחות טובות, כי תמיד אפשר לסמוך על הצדדים הטובים שיעצימו אותם מהצד השני.
כללית, כדאי לנו מאוד להתמקד בתכונות החיוביות של הילדים, ובמעשים הטובים שלהם, ולהעצים אותם. כדאי גם ותמנעו מלהיות סיירת פגמים ולחפש רק את מה שלא עובד אצל הילד. למשל אם הילד ביישן וכל הזמן תעירו לו שהוא צריך להתגבר ולהתאמץ כדי לרכוש חברים זה לא יעודד אותו אלא יעצים את הביישנות שלו. וזכרו שילדים לא משתפרים מהערות שליליות.
הכותבת היא מנתחת התנהגות, מדריכת הורים וצוותי חינוך
