בכל הדרכת הורים יאמרו לכם שצריך לחזק ולעודד את הילדים - "זה מחולל פלאים" מבטיחים לנו, "משפיע על מערכת היחסים ביניכם ובין הילדים". וכל אלה כמובן נכונים, אבל מה עושים כשהילדים שאנחנו כל כך אוהבים - כל כך מכעיסים אותנו?
לא מעט הורים מספרים על הרגשה של "שדה קרב" בבית. מהרגע שהם מתעוררים הם חשים שכל דבר הוא מאבק - שיחות רגילות הופכות לאיומים ולצעקות, בקשות פשוטות הופכות לריבים של ממש, וכך זה נמשך עד שנרדמים. התחושה של כדור שלג שמתגלגל, ואתם מוצאים את עצמכם מתגלגלים יחד איתם.
קראו עוד:
יש להניח גם שרובנו חווינו את התחושה שלפיה אנחנו לא מרוצים - לא מעצמנו ולא ממה שגידלנו. אם הילדה "דבוקה" כל היום למסך, והעזנו לבקש ממנה לפנות את המדיח, במקום שהיא תעשה זאת בשמחה ובששון היא מבקשת בקול רם "עוד 5 דקות", ואנחנו יודעים שחמש הדקות האלה ייהפכו לחמש שעות במקרה הטוב. אנחנו חשים שהם לא עוזרים מספיק בבית, מבלים כל היום רק עם חברים או מול המסך, רבים עם האחים, מתבכיינים ורוטנים. ואנחנו? אנחנו מתקשים למצוא את הרגע הקטן הזה שבו אפשר לעצור ולומר מילה טובה. נדמה לנו שאין על מה. למה זה קורה ומה עושים?
מחליפים משקפיים
אנחנו לא תמיד שמים לב, אבל לא אחת אנחנו ביקורתיים מדי כלפי עצמנו וכלפי הילדים שלנו. לביקורת יש מין תכונה כזאת, שהיא מערפלת את הראייה ומלבישה לנו משקפיים שגורמים לנו להתמקד במה שלא עובד, בכל מה שתקוע ובכל מה שמכעיס אותנו. בראייה שכזאת, כל מה שנראה בהתנהגות הילד או הילדה יהיה שלילי. בהתנהלות שכזאת אנחנו גם מהווים מודל הורי שמתמקד בדברים השליליים ולא החיוביים.
- רוצים לשתף אותנו בסיפור שלכם? כתבו לנו
ציפיות גבוהות מדי
כהורים אנחנו מצפים שהכול יתנהל בהרמוניה - הילד יחייך, הילדה תשתף פעולה, הם יכינו שיעורים וישחקו עם האחים שלהם. אנחנו לא תמיד לוקחים בחשבון שלילדים מותר גם לריב עם האחים שלהם, מותר להם להיות בלי מצב רוח או לסרב לבקשה מסוימת. אנחנו מתקשים לקבל את זה ומתמקדים שוב בדברים השליליים - וזה גורם לנו לכעוס, לנזוף, לצעוק ולאיים, מה שבסופו של דבר מייצר אוירה לא טובה בבית ושוב מאלץ אותנו להתמקד בשלילי.
"ילד ששומע כל היום שהוא מעצבן, מכעיס, עצלן ולא עוזר, לומד שזה מה שההורים חושבים עליו. מבחינתו כך מצופה ממנו להתנהג - והוא מתנהג בהתאם לציפייה. השינוי דורש מאמץ רב יותר, וכאן דרושה העזרה שלכם שתסייע לילד לייצר התנהגות אחרת"
מילה טובה - איך נצליח לומר?
אם אתם מרגישים שנשאבתם לכדור השלג הזה, וכל מה שאתם רואים הוא אותה התנהגות שלילית של הילד או הילדה - אתם צריכים להיות המבוגר האחראי שייקח את המושכות לידיים וייצר כדור חדש.
ילד ששומע כל היום שהוא מעצבן, מכעיס, עצלן ולא עוזר, לומד שזה מה שההורים חושבים עליו. מבחינתו כך מצופה ממנו להתנהג - והוא מתנהג בהתאם לציפייה. שינוי ההתנהגות דורש מאמץ רב יותר, וכאן דרושה העזרה שלכם שתסייע לילד לייצר התנהגות אחרת. כדי לייצר מציאות של התנהגויות חיוביות, עליכם להסתובב עם פנס בכיס (פנס דמיוני) ולהאיר כל התנהגות חיובית שתראו. התמקדו בה, תנו לה במה, וראו זה פלא - פתאום יצוצו עוד ועוד התנהגויות חיוביות סביבכם.
הילדים מבחינתם ייהנו מהמילה הטובה ומהחיזוקים החיוביים, והם ירצו לקבל עוד ממה שיעודד אותם להמשיך בהתנהגות חיובית. זכרו, מה שמתמקדים בו גדל ומתעצם - ולכם יש את הבחירה לבחור במה להתמקד.
"מילה טובה אמיתית בונה דימוי עצמי - היא תתמקד במאמץ של הילדים, בהתנהגות, בפעולה שהם עשו, אם הצליחו להתגבר ולא בכו, אם עזרו לאחים, אם השקיעו מחשבה בבחירת הצבעים בציור"
האם יש נזק בלומר לילד יותר מידי מילים טובות?
כשהורים אומרים לי שקשה להם לומר מילה טובה לילדים שלהם, אני יודעת בוודאות שתמיד יש על מה לפרגן. אך האם יש נזק בלומר יותר מדי מילים טובות? כאשר המילים הטובות הן כאלה שמעלות חיוך רגעי, כמו - "מהמם, הכי חכם, יפה, הכי מוכשרת..." הילדים יגלו מהר מאוד שיש חכמים, יפים או מוכשרים מהם. מלבד שמחה רגעית - אין בכך עומק.
מילה טובה אמיתית היא כזו שבונה דימוי עצמי: היא תתמקד במאמץ של הילד, בהתנהגות, בפעולה שהוא עשה, אם הוא הצליח להתגבר ולא בכה, אם היא עזרה לאח שלה, תכננה והשקיעה מחשבה בבחירת הצבעים בציור.
מילים טובות אלה יעזרו לילדים לראות מי הם ובמה הם טובים, יעלו את הערך שלהם בפני עצמם, וישקפו אילו תכונות נפלאות יש להם. לכן, הרבו במילים טובות והתמקדו בהתנהגויות החיוביות - והילדים כבר ידאגו לספק לכם סיבות לפרגן להם.
תמר כהן לביא היא מדריכת הורים ומנתחת התנהגות וצוותי חינוך
