הבן הגדול שלי נסע עם חברים לטיול בבודפשט, וקנה לי שם מחברת קטנה עם כריכה קשיחה. מחברת עם אופי. דפיה הישנים והמצהיבים קשורים בחוט עור, וניכר שהיא טיילה בהרבה יעדים מעניינים לפני שהגיעה לחיקי. מחברת עם ניסיון חיים עשיר. הוא קנה אותה בחנות יד שנייה, והורה לי לשמור אותה בתיק שלי ולכתוב בה רעיונות ומחשבות. הוא מכיר אותי כל כך טוב, הילד, ויודע שיש לי בראש הרבה רעיונות, ושאם אני לא רושמת אותם הם בורחים ומתבזבזים.
קראו עוד:
כשפתחתי את המחברת כדי לרשום בה רעיון, שמתי לב שמישהו תלש את הדפים הראשונים וזה הצית את דמיוני. אני די בטוחה שהדפים שנתלשו הכילו מילות אהבה שכתבה אישה צעירה שעזבה את מולדתה ונסעה לבודפשט כדי לכתוב ספר, מכתב שממוען לאהוב ליבה שנשאר בארץ מולדתה שבו היא מספרת לו שהיא בהריון ממנו, שהיא אוהבת אותו ורוצה שיבוא לגור איתה בדירה הקטנה בבודפשט, מעל החנות יד שנייה ובית הקפה הקטן והמתוק שברחוב הציורי.
אני משערת, ברמת ודאות גבוהה מאוד, שאהובה הגיע אליה אחרי כמה שבועות של געגוע, בתיקו רק מברשת שיניים וכמה סוודרים חמים, ושהוא גר איתה בדירה הקטנה עד שהיא סיימה לכתוב את הספר שלה. התינוק שלהם נולד שם בבודפשט, כי לוקח די הרבה זמן לכתוב ספר, וכשהיא הייתה כותבת, אהובה טייל עם התינוק בעגלה ברחובות. בין לבין הוא מלצר בבית הקפה הקטן למטה, ואשתו והתינוק היו מבקרים אותו בזמן המשמרות.
הם נשארו בבודפשט כמה שנים, מנותקים ממשפחות המוצא שלהם וחוגגים את קיומה של המשפחה הקטנה שלהם ואת אהבתם הצעירה. ואז הם חזרו למולדתם, זוכרים תמיד את השנים המתוקות שלהם שם מעבר לים.
הכתיבה היא מגרש המשחקים שלי. לפעמים אני מנסה לאתגר את עצמי ולהמציא סיפורים משום דבר, כמו מהמחברת הישנה והמסתורית שקיבלתי. אני נותנת לדמיון שלי להפליג למחוזות רחוקים ולהפתיע אותי. אני משחקת במילים ואורגת אותן לשטיחים קטנים, צבעוניים, מבולגנים ולפעמים פרומים, ולא ממהרת לחזור למציאות.
כאימא וכאישה עובדת, מאתגר אותי למצוא זמן "משחק" לכתיבה ולפעילות יצירתית לעצמי, במציאות היומית העמוסה של עבודה, בישולים, הסעות לחוגים, הורות לילדים ועוד משימות ואתגרים - ואני לא תמיד מצליחה לעשות זאת כמו שהייתי רוצה.
ויניקוט, שנחשב לתיאורטיקן ופסיכואנליטיקאי מוערך במיוחד עם מבט עמוק ויצירתי על נפש האדם, נתן מקום מאוד חשוב למשחקיות, ליצירתיות ולדמיון ככוח מניע שמצביע על חיות ובריאות. לפיו, היכולת לשחק אצל ילדים ומבוגרים היא בסיסית וכזאת שמצביעה על בריאות נפשית.
המשחק הוא דרך לחוש חיות, ולתקשר עם הסביבה. למשחק יש כוח מרפא ומטפל, וכדי לממש את עצמינו עלינו להיות יצירתיים, כאשר היצירתיות מתרחשת בתנאים של דמיון ומשחק. לפי ויניקוט, חשוב לתת לילדים שלנו ולעצמינו לשחק בחופשיות בלי לנסות לשלוט במשחק ולסדר אותו, לארגן אותו או לתת לו שם וצורה. ככל שהמשחק יהיה יצירתי, חושי וגולמי, כך הוא יבטא טוב יותר את העצמי האמיתי שלהם.
"ויניקוט, תיאורטיקן ופסיכואנליטיקאי מוערך, נתן מקום חשוב למשחקיות, ליצירתיות ולדמיון ככוח מניע שמצביע על חיות ובריאות. לפיו, היכולת לשחק אצל ילדים ומבוגרים היא בסיסית וכזאת שמצביעה על בריאות נפשית"
המשחק מתרחש במרחב הפוטנציאלי, שעל פי ויניקוט הוא מרחב בפני עצמו שקשור גם לעולם החיצוני וגם לעולם הפנימי. הוא יוצא מתוך הנפש של האדם אל החוץ, ולכן לאדם יש שליטה עליו, והוא יכול לעצב ולנהל אותו בחופשיות מלאה ועל פי רצונו - מה שמהווה כוח מטפח ומרפא לנפש.
איך נעודד את הילדים שלנו "לשחק" עם כל דבר שבסביבתם, להשתעשע ברעיונות ובהתנסויות, ליצור מתוכם ולהרגיש חופש לבטא את עצמם באופן חי ומלא? הילדים שלנו אוהבים את החיים. הם סקרנים מטבעם, אוהבים להרגיש את העולם בחושים שלהם, אוהבים חוויות חדשות. רובם מחפשים לגעת, להריח, להתלכלך ולהתרגש, ורובם גם אוהבים את הטבע. לרוב, הילדים שלנו אוהבים לנוע, אוהבים הומור וצחוק, מגיבים לצלילים נעימים ולמגע.
"המשחק הוא דרך לחוש חיות ולתקשר עם הסביבה. יש לו כוח מרפא ומטפל. חשוב לתת לילדים לשחק בחופשיות בלי לנסות לשלוט במשחק, לסדר, לארגן או לתת שם וצורה. ככל שהמשחק יהיה יצירתי, חושי וגולמי, כך הוא יבטא טוב יותר את העצמי האמיתי"
יחסית, קל ופשוט ליצור להם סביבה שתפתח בהם את היצירתיות ותעורר את התיאבון שלהם לשאול, לחקור ולהתנסות. אם תחשבו על כל אחד מהילדים שלכם, ודאי תדעו מיד לומר מה הוא הכי אוהב לעשות, מה מרגש אותו, מה כיף לו ומה תוכלו לעשות איתו יחד.
ציידו את הבית בחומרי יצירה, צאו עם הילדים לטבע, תקשיבו לשאלות החכמות שלהם, נסו "להיכנס" לראש שלהם וליצור עבורם באמצעים פשוטים "עולמות" שיסקרנו אותם. שחקו עם ילדיכם הקטנים משחקי "כאילו" שבהם הם המוכר בחנות, או הספרית שלכם. הביאו הביתה חיית מחמד מתוקה, אם זה אפשרי.
קראו איתם יחד ספרים מעניינים, תנו להם עיסוי או תנו להם לעשות לכם. התנסו בבית ניסויים פשוטים, או במלחמת בלוני מים. קנו להם מנורת כוכבים שתצבע להם את השמיים של החדר. בנו איתם אוהל קטן משמיכות ישנות בסלון.
טוב, אבל אל תגזימו עם זה, וגם אל תרגישו אשמים על כל הדברים שאתם (וגם אני) לא עושים בשגרה בגלל עומסי החיים. הכוונה היא רק להכניס הביתה כיוונים ורעיונות כאלה, כשיש לכם את האנרגיה, הפנאי והכוח, עניין של מודעות הורית לחשיבות של יצירתיות ומשחק בחיי היום יום.
מותר כמובן להרגיש מדי פעם שאין לכם כוח אליהם, וגם לומר להם את זה. מותר לפעמים לדרוש מהם להעסיק את עצמם, ואז לישון שנת צהריים בנחת, ומותר בימים קשים במיוחד גם לאפשר להם לבהות כל אחר הצהריים במסכים. התנהגויות הוריות בלתי-מעשירות בעליל נחוצות וחשובות גם הן, ולו רק משום שהן עוזרות לנו לשרוד ימים ארוכים ולא קלים, לקום כל בוקר מחדש ולהיות ההורים שלהם.
