"תראו את הדברים ממעוף הציפור", אמר לי פעם רופא הפריון שלי, וכבש אותי. הוא כבר מזמן לא רק "רופא הפריון", אלא אדם משמעותי שהפך לחלק גדול בחיינו. הוא ראה אותנו במשברים וברגעים שמחים, הוא הושיט יד ועזר לנו לקום, והוא אומר לנו רק את האמת, גם אם היא כואבת. רציתי לשמור אותו רק לעצמי, אבל אני ממש רוצה שתכירו אותו.
לטורים נוספים:
"כבחור צעיר לא חשבתי על רפואת נשים, אבל ככל שנחשפתי לתחום הזה התעניינתי בו יותר. בהמשך גיליתי שהמקצוע הזה מספק מאוד, הוא נותן המון בחזרה", אומר ד"ר ערן אלטמן (45), מומחה פריון ומנהל בנק הזרע בבית החולים בילינסון, וגם אב לשני ילדים ממרכז הארץ. "נחשפתי לכל הרבדים - להיריון, לטיפול באם, למעקב אחר העובר, וגם ללידות, שהן בכלל פלא מדהים. הטיפול, בעצם, הוא של משפחה שלמה. ברפואת נשים, כמו בכל תחום ברפואה, יש קושי אבל יש גם הרבה שמחה, והחיבור שלי לשמחה של אנשים מספק לי אושר שאי אפשר לתאר".
וכשהגעת לרפואת הנשים, למה התמחית דווקא בפריון?
"כשהפכתי למתמחה נחשפתי לכל ההיבטים ברפואת נשים, וכך גם יותר ויותר לפריון. כך התחלתי לטפל בנשים, בגברים, בזוגות, שהגיעו אליי משום שלא הצליחו להיכנס להיריון לבד. רבים מהם הגיעו במצוקה, עם חשש גדול שמא הם לא יהיו הורים. אני מתחבר לחשש הזה לחלוטין, כשרוצים מאוד להיכנס להיריון ולא מצליחים, זה מלחיץ מאוד.
"אני מרגיש שיש לי הזדמנות להעניק למטופלים ידע ותמיכה, וזה ממלא אותי. מהות המקצוע שלי היא לנסות לעזור לאנשים לממש את מה שהם הכי רוצים בעולם. כל בטא חיובית (בטא = בדיקת היריון. ל.ל), כל פידבק חיובי ממטופלת או מזוגות, ממלאים אותי. לעזור למטופלת להפוך לאימא, אחרי שאמרו לה שהיא לא תצליח, ואחרי שגם אני חשבתי שהסיכוי נמוך, אם כי קיים, זה מטורף".
ריגשת אותי. ומה קשה לך?
"קשה לי עם תוצאות בדיקות ההיריון השליליות, עם האכזבה של הנשים, של בני ובנות הזוג. זה כמו מים ששוחקים סלע, זה יכול קצת להתיש את הנפש. אפילו שאני רואה את התמונה הכללית, ואני יודע שלפעמים זה לוקח חצי שנה, שנה, או יותר, ושברוב המקרים יהיה בסדר, זה מרוקן. גם אם אני יודע בסבירות גבוהה שמטופלת עוד מעט תהיה בהיריון, עד אז היא עוברת זריקות, שאיבות, הרדמות, מתמודדת עם הורמונים. קשה לעבור את כל זה, ובסוף הבטא שלילית.
"בצד השני של המשוואה, יש מקרים שבהם הסיכוי להרות הוא אפסי. זה קורה למשל שבשאיבה יש לאישה ביצית אחת או שתיים, והן לא מופרות, ואז אין עובר להחזיר, או במקרים של רזרבה שחלתית מאוד נמוכה. יש שיטות שונות כדי לנסות להשיג היריון במקרים הללו, אבל אם הן נכשלות - אין לי הרבה מה לעשות. הכי קל לומר 'בואי ננסה שוב', כי באיזשהו מקום אני לא רוצה לאכזב. אבל צריך וחובה להגיד את האמת, וזה חלק מאוד קשה במקצוע הזה".
"גם אם אני יודע בסבירות גבוהה שמטופלת עוד מעט תהיה בהיריון, עד אז היא עוברת זריקות, שאיבות, הרדמות, מתמודדת עם הורמונים. קשה לעבור את כל זה, ובסוף הבטא שלילית"
לצד הקושי בטח יש סיפורי הצלחה. ספר על אחד שאתה זוכר.
"הייתה בחורה צעירה שהגיעה אליי כשלוש שנים אחרי שהחלימה מסרטן. היא ניסתה להיכנס להיריון ספונטני ולא הצליחה. היא ובעלה הלכו לכמה רופאים, ואחרי הרבה של ניסיונות, אמרו לה להפסיק ושאין סיכוי. רגע לפני שהם הרימו ידיים, הם הגיעו אליי. ראיתי את הנתונים, ובמקרים כמו שלה אני מסביר שאני יכול לבדוק אם לא ניסו עוד אפשרויות, ולעשות כל מה שאני יכול, אבל אני לא קוסם. אם אין יכולת לשחלות, אני לא יכול לעשות את זה. בכל מקרה, ראיתי שבכל שאיבה יוצאות שתי ביציות שאפשר להפרות אותן. למרות הקושי והסיכוי הנמוך להרות, הרגשתי שיש סיכוי. אמנם קטן, אבל קיים. ובאמת בסבב השלישי או הרביעי היא הרתה".
אמרת לנו "להסתכל על הדברים ממעוף הציפור". זה חיזק אותנו. תסביר את הכוונה?
"אני פוגש זוגות שמרגישים מוצפים רגשית, מבואסים ומאוכזבים, בלי ידע או ניסיון שיאפשרו להם לראות כמה צעדים קדימה. התפקיד שלי הוא לראות את כל שלבי התהליך, את ההתחלה והאמצע, ולהסיק את התוצאות הצפויות. זה אף פעם לא 100%, אבל סבירות הסקת התוצאה היא גבוהה. באמצע המסע הזה, הזוגות לא יודעים מה יהיה סופו. אם אני לא אגיד להם את זה, אני חושב שהרבה מהם יפסיקו את הטיפול.
"נשים וזוגות חווים קשיים ואכזבות, ואני מציע להם לראות את הדברים ממעוף הציפור, מלמעלה, כדי שלא יישברו. זה לא תהליך של שבוע, אלא של חודשים ארוכים, משום שבין בטא לבטא יש המתנה של חודש שלם. זה מסע שיכול לשבור גם את החזקים ביותר. התפקיד שלי הוא להצליח לעזור לזוגות להיכנס להיריון, אבל חלק עיקרי נוסף הוא להבהיר להם שיש להם סיכוי, שבסוף יהיה היריון. למנוע מהם להישבר ולוותר".
"נשים וזוגות חווים קשיים ואכזבות, ואני מציע להם לראות את הדברים ממעוף הציפור, מלמעלה, כדי שלא יישברו. זה לא תהליך של שבוע, אלא של חודשים ארוכים. זה מסע שיכול לשבור גם את החזקים ביותר"
שימור פריון חשוב?
"לתפיסתי הוא חשוב מאוד. יש לא מעט נשים בשנות ה-30 לחייהן, למשל, שלא נמצאות בשלב שבו הן רוצות להיכנס להיריון. אני מציע להן לעשות זאת, וחשוב גם שיהיה לזה מימון. היום יש קצת יותר מודעות לכך, והכניסו לסל הבריאות אפשרות לממן שימור פריון לנשים בנות 30-39 עם רזרבה שחלתית נמוכה, בהתאם לאחוזון. חשוב שנשים בגילים אלה תבדוקנה את זכאותן".
תגובות החברה יכולות לפעמים לשתק. נתקלת בזה?
"אני פחות נתקל בזה, אבל שומע על כך מזוגות וממטופלות. אין ספק שיש צורך גדול בשינוי ובהעלאת המודעות בחברה, שצריכה להיות רגישה יותר למי שעדיין אין לו ילדים. לא לשאול 'מתי תביאו ילד?', או 'מה עם ילדים?', כי אנשים צריכים לקחת בחשבון שאולי אותו זוג או אותה אישה נמצאים בטיפולי פוריות וחווים קשיים".
אתה עוזר לזוגות, הנשים בחזית ובני/בנות הזוג הם תומכי לחימה. יש לך עצה עבורם?
"עצתי היא לשמור על אורך רוח ולהבין שזה מסע. לא להילחץ מכל בדיקת היריון שלילית, אלא לדעת שזו רכבת הרים. מי שנמצאת בזוגיות, שתדע מראש שלאורך המסע הזה עלול להיווצר קושי גם בזוגיות, ויש פתרונות, כמו ייעוץ או טיפול זוגי. העיקר הוא שהמטופלת תבין את הקושי מראש ואז יהיה לה אולי יותר קל בהמשך. וכמובן, לא לשכוח לראות את הדברים ממעוף הציפור".
ליאת לפקוביץ' היא גננת, שחקנית קומית לילדים וכותבת תוכן
