נערה אחת חסרת אונים מול ארבעה אנסים וקבוצת נערים שמצחקקים ומתעדים את הפשעים שהם מבצעים בגופה. ביישוב הדרומי שבו מתגוררים ולומדים בני הנוער שהשתתפו באונס הקבוצתי המחריד, הוכו התושבים בהלם.
איך דבר כל כך מחריד מתרחש אצלם? מה גורם לנערים ממשפחות נורמטיביות להיגרר למעשה קבוצתי כל כך נוראי? האונס הקבוצתי של הנערה בת ה-16 באילת העלה את כל הפחדים כולם. הורים לבנות חוששים שהילדות שלהם ייפלו קורבן לתקיפה איומה שכזאת. הורים לבנים חוששים שמא הילדים שלהם עלולים להיגרר אחרי קבוצה של חברים.
"אונס קבוצתי הוא לא כמו אונס של יחיד. נער שבעצמו מעולם לא היה חושב לבצע עבירת מין, יכול להיגרר ולהשתתף בתקיפה מינית קבוצתית", אומרת ליאת שוסטרי־זיני, קרימינולוגית שיקומית, ראש תחום נוער וצעירים ברשות לשיקום האסיר.
"זה לא כמו אנס שפועל לבד מתוך הסטייה. יש אלמנט קבוצתי שלא ניתן להתעלם ממנו. הקבוצה נותנת כוח ולגיטימציה למעשים. זה יכול להיות גם הנער מהבית הכי 'נורמטיבי', מהשכונה הכי טובה, וזה יכול להיות גם הילד שלנו - אם לא נפקח עיניים".
מה הדינמיקה של אונס קבוצתי?
"התסריט בדרך כלל הוא של קבוצת נערים או גברים צעירים שמעודדת צעירה לשתות, או שהיא צורכת בעצמה כמויות גדולות של אלכוהול או סמים. בגיל הזה, הם לא שותים באופן מפוקח. בשלב שהיא מעורפלת הם משכנעים או מפתים אותה לבוא איתם למקום מוסתר.
"אותם נערים מתנהלים באירוע תוך שימוש בעיוותי חשיבה"
"היא לא יודעת בשלב הזה שפגיעה ממתינה לה בפתח. זה הדבר הנורא בסיפור. כשזה מתגלה לה היא בפאניקה, היא לא מסוגלת לברוח ולסכל את הפגיעה. לפעמים היא גם תחת השפעה של סם אונס. כל אלה מחלישים את האפשרות שלה להתנגד לסיטואציה.
"אותם נערים מתנהלים באירוע תוך רציונליזציה סדורה, תוך שימוש בעיוותי חשיבה. מבחינתם הם עוסקים כחברים או אפילו כ'אחים לנשק', בפעילות מינית עם נערה מעוניינת, זורמת, שמחפשת את זה. אם הלבוש שלה פרובוקטיבי, זה מעיד מבחינתם על ניסיון מיני, על מופקרות.
"אנחנו יודעים שיש המון סימנים שהיא למעשה מבוהלת, מבועתת, מתנגדת, לא רוצה, אבל הם לא יפרשו את זה כך. הם מרחיקים מעצמם את הידיעה שמדובר בפשע. הם לא רואים את הנפגעת ולא את השלכות המעשים".
קראו עוד:
אחד קורא לשני
בטיפול בדיעבד, שהוא תחום ההתמחות של שוסטרי־זיני, היא תתמקד בדיוק באלמנטים האלה - בעיוותי החשיבה, באמפתיה ובראיית האחר, בלקיחת אחריות אישית על העבירה.
"חלק מהם יצפו, יצלמו, יעודדו, וכל זאת רק בשביל להיות חלק מהחבורה הזאת. וכמובן שאלכוהול ברוב המקרים הוא שחקן מאוד משמעותי בהצגה. הוא מהווה טריגר להתנהגויות פוגעניות. גם לפורנוגרפיה שאנחנו יודעים שבני נוער נחשפים מגילים מאוד צעירים - יש השפעה. הפורנוגרפיה מציגה מיתוסים על אונס. הם מציגים נשים כמחפשות מין אלים ותוקפני".
שוסטרי־זיני מציירת תסריט שנתקלה בו, לצערה, פעמים רבות. "תתארי סיטואציה שכמה חברים שותים יחד, מעשנים, הראש טוב, אולי צופים בפורנו, יש הורמונים, יש דיבור גברי על הבנות. ואז יוצאים לבר, פוגשים קבוצת בנות. יש אחת שמתחילה להיות מעט בסוג של קשר, שותים יחד, נותנים לה לשתות ומתחיל התכנון.
"לפעמים אין ביניהם דיבור, יש סוג של פיתוי ידידותי. זורמים איתה, 'עוזרים' לה. פתאום היא שיכורה, אומרים לה 'בואי איתנו, נדאג לך', בהדרגה הם מבינים שיש פה קורבן קל. השתייה היא זרז רציני. היא באה איתם. יכול להיות שהיא גם נדלקת על אחד הבחורים ומבחינתם זה אור ירוק.
"אני לא מדברת כמובן על מישהי ששמו לה מראש סם אונס, שזה הרבה יותר מורכב כי יש תכנון מוקדם. אגב, המנהיג לא חייב להיות הראשון שפוגע, אבל הוא יתדלק את האווירה. הם ימצאו מקום 'בטוח', אולי יהיה מישהו שישמור.
"האווירה של 'צחוקים'. אחד פוגע בה וקורא לשני. הם לא רואים אותה ברגע הזה. והיא לא יכולה להתנגד, היא כבויה לחלוטין. וזאת הצגה מבחינתם. הם משתתפים בהצגה. בתוך הקבוצה יש תפקידים: המנהיג שכולם רוצים להידמות לו, יש את מי שצופה ומתעד, ומי שמעודד ויש את מי שנגרר ומי ששומר".
למה זה קורה? מה גורם לנערים צעירים להשתתף באירוע אלים ואכזרי כל כך?
"קראתי פרוטוקולים מזעזעים של נערים שהיו תחת השפעת אלכוהול והביאו למותו של נער. הם לא התכוונו לרצוח. קראתי איך הם רוצצו לו את הגולגולת על המדרכה עם אבנים, ואז אני יושבת מול נער בן 15, וזה לא מתחבר לי שהוא רוצץ למישהו את הגולגולת.
"ברגע שנערים קלטו והבינו מה הם עשו, חלקם נזקקו לטיפול תרופתי כדי לישון בלילה"
"זה מדהים כמה כוח הם יכולים לקבל בתוך קבוצה, וכמה הם יכולים להרחיק את עצמם מהאירוע. ברגע שהם קלטו והבינו מה הם עשו - חלקם נזקקו לטיפול תרופתי כדי לישון בלילה.
"טיפלתי בנער ממשפחה מקסימה, ערכית. הוא היה הבן המוצלח של המשפחה, בנו עליו הרים וגבעות. הוא לא עבר טראומות, לא היכו אותו, לא מנעו ממנו דבר ובכל זאת הוא היה מעורב בעבירה מזעזעת. יש משהו שישב על הגיל, עם הסקרנות ועם הכוח של הקבוצה שגרמו לו לבצע את העבירה".
ובכל זאת? יש כאלה שמועדים יותר להשתתפות באונס קבוצתי?
"יש כמה גישות שמסבירות אונס קבוצתי. הגישה הפסיכופתולוגית מדברת על אונס קבוצתי כגורם לביסוס זהות מינית גברית באמצעות מעשים מיניים אלימים ואגרסיביים כלפי אישה". תחת גישה זאת, לדברי שוסטרי־זיני נכנסת גם תת-קבוצה של צעירים עם אישיות עבריינית, שאלימות ותוקפנות היא דרך חיים, כדוגמת שני הנאשמים הראשיים באונס הקבוצתי באילת.
"גישה סוציולוגית תדבר על השפעת הסביבה. על לחץ חברתי. על הליכה עיוורת כלפי מנהיג נערץ. הוא יכול להיות הבן הכי מקובל בשכבה שכולם רוצים להיות כמוהו. טיפלתי בלא מעט נערים, שברור שלבד לא היו מבצעים מעשה פוגעני אבל בלחץ הקבוצה הם ביצעו.
"הרבה פעמים הם יבחרו קורבן חלש. זאת יכולה להיות נערה שתויה או תחת השפעת סם או שהמעמד החברתי שלה לא גבוה. היא יכולה להיות נערה דחויה שמתאהבת בנער החזק של השכבה.
"באחד המקרים שטיפלתי בהם, הנערה רצתה בחברתו של אותו נער. הוא התחיל איתה קשר, נפגש איתה בפינות נסתרות, והיא אמרה לעצמה שבזכות זה המעמד החברתי שלה יעלה, ולשם כך היא הייתה מוכנה לעשות הכול.
"יום אחד הוא סיפר עליה לחברים שלו, קבע אצלה בבית ההורים שלה, קרא לחבר שלו שהיה חלש חברתית. הילד היה שקט, מופנם, ממשפחה טובה, שני ההורים משכילים. החבר המקובל קרא לו, 'בוא, יש פה עניין'.
"לילדה הוא אמר שהוא מביא חבר. היא לא ממש רצתה אבל הלכה אחריו. הם ירדו יחד למרתף, הוא התחיל לנשק ולחבק אותה, בשלב מסוים הנער החלש צילם את האירוע ולאחר מכן הם ביקשו שהיא תרד לו. היא לא רצתה, וגם אמרה 'לא', אבל היה לה ברור שבשביל לרצות את החבר שלה היא חייבת לעשות את זה. בהמשך הצטרפו עוד ועוד חברים".
מצלמים ומפיצים סרטונים
הנערים שמגיעים לרשות לשיקום האסיר, הם עבריינים בגילים 21-14 שסיימו לרצות את מאסרם בבית הסוהר לנוער "אופק" ובבתי סוהר אחרים, לאחר שהורשעו בביצוע עבירות.
על מה נער כזה צריך לעבוד בטיפול?
"תקופה ארוכה הוא לא מבין איפה הוא שגה. הוא היה עסוק מאוד בקורבנות של עצמו. בטיפול עימתנו אותו עם האירוע. לקח לו זמן לראות את עצמו כפוגע, ככזה שהלך אחרי חבר חזק ופגע. הם צילמו את הפגיעה והפיצו את הסרטונים. זה אירוע שלקחתי איתי הביתה, הוא מלווה אותי עד היום.
"בעצם מה שקורה בעבירה קבוצתית זה שיש פיזור של אחריות. זה אלמנט שחשוב להבין. הם לוקחים סיכון רב כי בהרגשה האחריות מתחלקת בין כמה חברים ולא נופלת על אדם אחד.
"תראי את האלימות בפאבים, במועדונים שיכולה להגיע עד לכדי רצח. חלקם לא היו מבצעים עבירה כזו לבד. הכוח והתעוזה ניתנים להם באמצעות הקבוצה. טיפלתי בלא מעט נערים שבעצם איבדו את הבתולים באותו אונס קבוצתי".
אמרת שלקחת את המקרה הביתה.
"אני אמא לילדים. את הבן שלי אני מחנכת. דיברתי איתו על המקרה של האונס באילת. עם המודעות מגיע גם הפחד שכל הערכים הטובים שנטעת בילד שלך, את ראיית האחר, את האמפתיה, הוא יאבד בתוך קבוצה. זה הפחד הכי גדול שלי כאמא מודעת.
"חלק מהנערים שטיפלנו בהם במהלך השנים הגיעו ממשפחות שאין בהן עבריינות, שכן מספקות את הצרכים של הילד. הרבה פעמים המשפחות האלה יכולות להעביר ערכים לנער שהוא במרכז. פינוק שמוביל לתחושת 'מגיע לי'. לא תמיד מעבירים מספיק חמלה וערכים של ראיית האחר".
אבל יש גם כמובן הרבה מקרים אחרים.
"חשוב לומר שלכל פוגע יש סיפור חיים. לעיתים מדובר בסיפורים קשים, שמעידים על אובדן דרך, על אובדן דמות משמעותית בגיל צעיר. צפייה לא מבוקרת בפורנוגרפיה, לעיתים מגיעים מחינוך שמרני, מהחברה החרדית או מחינוך פרוץ.
"היה לי מטופל שכשהגעתי לביקור בית מצאתי שלא היו בבית דלתות. לא בחדר ההורים ולא בחדר הילד. חלק מהטיפול היה עם המשפחה, להסביר שדלת זה גבול. הבית נורמטיבי אבל ללא גבולות וללא פרטיות. הנערים יכולים להיות יהודים, מוסלמים, נוצרים, חרדים, מכל הקשת של החברה הישראלית. הם יכולים להיות השכנים שלי או שלך".
קשה לנו להאמין כהורים שזה יכול לקרות גם לילדים שלנו. בתפיסה שלנו זה קורה במשפחות אחרות, אצל הורים שלא חינכו את הילדים שלהם להבחין בין טוב לרע.
"כן, אנחנו אומרים שזה קרה שם, זה קרה להם במשפחה ההיא. אצלנו זה לא יקרה. ה'הם', זה אנחנו. זאת החברה שלנו. זה קורה אצלנו, וחשוב שכולנו נבין את זה.
"חשוב ללמד מיניות בריאה בכל הגילים, באופן מותאם. יש בתי ספר שעדיין חוששים לדבר על זה. חשוב הפיקוח ההורי. ההסתכלות על הילדים שלנו. בקרה על מה הם צופים. חשובה ההסברה בבית הספר - חשוב לדבר על הסכמה, חשוב לדבר על מה זה אומר להיות גבר. אילו התנהגויות מקובלות ואילו לא. אם אני מדבר על רגשות אני לא גבר? חייב להיות שיח של חמלה.
"בטיפול ייעודי נעבוד על עיוותי החשיבה שהנער השתמש בהם כלפי הנפגעת. נכוון אותו לאמפתיה כלפי הקורבן, לראות אותה כאדם. להבין את השלכות המעשים. להבין שהוא פגע.
"כמובן שאנחנו לא מדברים על מקרים של סטיות מאוד קשות, ולרוב גם לא על כאלה עם דפוסים עברייניים כדרך חיים, אבל אנחנו רוצים שחלק גדול מהצעירים האלה ישתקמו. הם חוזרים בסוף לחברה והמטרה שיחזרו אחרים. עם נוער זה אפשרי".
