כמעט בכל בית מסתתר לו ילד שאנחנו מרגישים שהוא מעסיק אותנו יותר משאר הילדים. הילד המאתגר הוא ילד שמצריך מאיתנו התעסקות בלתי נגמרת. לפעמים מדובר בילד עם הפרעת קשב, לעיתים זה הילד האמצעי ("הסנדוויץ'") ולפעמים זה פשוט ילד שההתנהגות שלו כל הזמן מאתגרת אותנו.
מדובר בילד שמכתיב את האווירה בבית. כשהוא רגוע ונינוח אז הבית זורם ונעים, אך אם הוא לא מרוצה כי לא קיבל מה שהוא רוצה או שדרשנו ממנו לעשות משהו שהוא לא מעוניין לעשות (גם אם מדובר במשהו שהוא צריך או חייב כמו למשל להתלבש וללכת לבית הספר) כל הבית משלם מחיר.
האוירה בבית משתנה, ברקע צעקות, אולי גם איומים, ומילים פוגעות כמו "נמאס לי ממך". לפעמים אפילו התוכניות המשפחתיות משתנות כי אם למשל תכננו לצאת לטיול ולאחר התעסקות בלתי פוסקת בילד הרגשנו שאין לנו כבר חשק לצאת מהבית.
בדרך כלל הילד המאתגר שואב סביבו התעסקות לא נעימה ולא כפי שהיינו רוצים. הוא למד להשיג תשומת לב דרך התנהגות שלילית וגורר אותנו להתעסקות של מאבקי כוח, נאומים, איומים או ניסיונות לשכנע אותו לעשות משהו שביקשנו. התעסקות מול ילד כזה יוצרת אצלנו תחושת עייפות ולעיתים חוסר אונים. זוהי למעשה התשה של ממש כי לא משנה מה נעשה תמיד נרגיש שהילד לא מרוצה.
קראו עוד:
אנחנו אוהבים את הילדים באופן שווה אך לא יכולים להתנהג אליהם באופן שווה. גם אם ממש נרצה נסיבות החיים גורמות לנו להגיב אחרת לכל ילד. אחד נתפס בעינינו כחלש ולעיתים נמצא עצמינו מגוננים עליו, ילד אחר עשוי להיתפס בעינינו בוגר ואחראי וכך נתנהג ונתנהל מולו.
זה לא הוגן
ילדים לא נולדים מקופחים ולא נולדים עם תחושת קיפוח. הם לומדים ששווה להם להיות מקופחים כי בכל פעם שהם אומרים לנו שזה לא הוגן אנחנו מרגישים לא בסדר ושאנחנו הורים לא מספיק טובים.
אנחנו לא עוצרים לבחון אם התנהלנו נכון אלא נותנים למשפט המחץ הזה לסובב לנו את החץ בלב, וכיאה להורים טובים אנחנו מייד רוצים לתקן את המעוות גם אם הוא לא באמת מעוות.
הילד לומד למעשה מהניסיון שכשהוא אומר את המשפטים הלא מרוצים כמו "לא פייר", "לא הוגן" או "למה רק הוא קיבל?" אנחנו מנסים לרצות אותו. הוא עשוי לגרור מאיתנו תגובות לא נעימות של כעס, איומים, נאומים, ובכך לקבל המון תשומת לב מאיתנו. זה ברור שלא כך נרצה להעניק לילד תשומת לב וברור שהילד לא רוצה בכך אך הוא למד מההתנסות שלו איתנו שזו הדרך שנתעסק בו ורק בו.
הילד לומד מהניסיון שכשהוא אומר משפטים כמו "זה לא פייר", אנחנו מנסים לרצות אותו
הניסיון שלנו לרצות אותו עשוי להיות הרבה פעמים סוג של פיצוי. אנחנו עם רגשות אשם גם על תחושת הקיפוח שלו וגם על הכעס שיצא מאיתנו ואולי גם על המילים הפוגעות שאמרנו בשעת הכעס ואנחנו ומנסים לפצות את הילד "המקופח" שלנו, שזה יתרון נוסף מבחינתו. בפועל ילדים מקופחים זוכים לפיצויים רבים יותר בהשוואה לאחים שלהם. שווה להיות מקופח, לא?
מותר לילד להרגיש לא מרוצה
אני מציעה לכם לבחון בזמן ההתרחשות האם נהגתם בחוסר הגינות כלפי הילד והאם הוא צודק. לעיתים עצירה שכזאת תנקה את המצפון שלכם ותחזק את דעתכם שהילד כנראה מנסה להפעיל מניפולציה. מעבר לכך מותר לילד להרגיש לא מרוצה. לא תמיד אנחנו מרוצים בחיים וזו יכולה להיות הכנה מצוינת לחיים האמיתיים.
חשוב לחזק את הילד בכל פעם שהוא מפגין התנהגות נאותה ולא לראות בהתנהגות של שיתוף פעולה למשל כהתנהגות שמובנית מאליה. אפילו אם מדובר בפעולה שברור שהיא צריכה להתבצע, כמו למשל להתארגן בבוקר וללכת לבית הספר.
אם כרגע הילד לא מבצע את הפעולה הזאת באופן שוטף ופתאום הוא כן משתף פעולה ומתארגן במהירות חשוב לחזק אותו על כך. חשוב גם לחזק התנהגויות שהוא בדרך כלל עושה ואין איתן בעיה כי כך למעשה ניתן לעודד אותו, להראות לו שאנחנו רואים אותו כשהוא מתנהג יפה ולא רק כאשר הוא מתעלם או מסרב לבקשות שלנו.
למדו אותו שההתנהגויות הלא נאותות לא משרתות אותו ולא מפעילות אתכם. כך הוא ילמד להבחין ויראה שהתנהגות חיובית זוכה לתשומת לב נעימה והתנהגות שלילית לא זוכה לתשומת לב כלל. בדרך הזאת ההתנהגויות הלא נאותות יופחתו בהדרגה.
