הסרת החובה לעטות מסיכות השבוע כמו גם חזרת המשק, המסעדות והתרבות יוצרת מצג שווא של חזרה לשגרה. בפועל, ישנם עוד רבים שחיים את משמעויות המגיפה, עד היום. מחקר חדש שנערך על ידי החברה למתנ"סים מצייר תמונת מצב מדאיגה על השפעת המגיפה על פעוטות בגילי לידה עד שלוש שנמשכת עד היום.
המחקר נערך בקרב צוותי חינוך של כ-200 כיתות מעון בכל הארץ, בהם כ-4,500 פעוטות, ועולה ממנו כי לתקופת הקורונה הייתה השפעה משמעותית על התנהגות והתפתחות הילדים במסגרות. בין הממצאים - עלייה בצורך במגע, עלייה בהרטבה בקרב גמולים, קושי בהרגלי השינה והאכילה שמלווים אותם עד היום.
"אנו בהחלט רואים השפעה שלילית בכל בקשור להתנהגות והתפתחות בגיל הרך כתוצאה מהסגרים והשהות מחוץ למסגרת חינוכית קבועה בתקופת הקורונה", מסבירה ד"ר גלית זינו, בעלת תואר שלישי בהתפתחות וחינוך בגיל הרך ומנהלת פדגוגיה ומחקר ופיתוח ברשת מעונות היום של החברה למתנ"סים.
"הבעיה היא שהתקופה הזו פגעה באופן מהותי בעוגנים של הפעוטות, בתחושת היציבות, המוגנות והביטחון שלהם. אנשי הצוות במסגרות 'נעלמו', התא המשפחתי הפך במקרים רבים ממוקד יציבות לסיר לחץ - מסיבות כלכליות ותעסוקתיות, חששות מבריאות והיעדר יכולת לצאת החוצה ולהתאוורר. דמות המבוגר, ההורה, הייתה שונה ממה שהפעוט היה רגיל לה. לא תמיד הייתה האפשרות לתת תשומת לב, זמני האוכל והשינה לעתים התבלבלו והמסכים תפקדו כאילוץ כביביסיטר, אז גם כאן וכאן מגיעה הרגרסיה".
קראו עוד:
זינו מסבירה שאלו סימפטומים להשפעות ארוכות טווח. "בסופו של דבר התינוקות שנגמלו יגמלו שוב, יסתגלו לזמני שינה ומאכל, התנהגויות תוקפניות ייפסקו, אבל קיימת השפעה ארוכת טווח - מהרגע שהתערער עולמו של הפעוט קשה לו יותר לסמוך על מבוגרים, הוא פחות יפנה אליהם לסיוע, ישתף פחות והתנהגויות אלו עלולות להשתרש".
לפי המחקר, בכיתות התינוקות (15-3 חודשים) בכ-60% מהמסגרות דיווחו נשות הצוות על רצון גובר במגע ובהרמה על הידיים. בקרוב למחצית (46.75%) מהמסגרות דיווחו נשות הצוות על עלייה בחרדת נטישה ובקושי בהיפרדות מההורים. ב-37.3% מהמסגרות דיווחו על קשיים בהרגלי השינה ובכ-20% קשיים בהרגלי האכילה. בכ-16% מהמסגרות ניכרת עלייה בגילויי תוקפנות כגון נשיכות וצביטות.
"מהרגע שהתערער עולמו של הפעוט קשה לו יותר לסמוך על מבוגרים, הוא פחות יפנה אליהם לסיוע, ישתף פחות, והתנהגויות אלו עלולות להשתרש"
בכיתות הפעוטות (24-16 חודשים) לעומת זאת, ב-44% מהמסגרות דיווחו נשות הצוות על חרדת נטישה וקושי בפרידה מההורים. 29.3% דיווחו על קשיים בהרגלי השינה, 27% דיווחו על עלייה בגילויי תוקפנות, כגון נשיכות, צביטות ודחיפות, דיווחו על עלייה בבכי ובהתנהגויות המצביעות על מצוקה.
גם בכיתות הבוגרים (שנתיים ומעלה) ניכר שינוי בהשלכות בהתאם למצב ההתפתחותי. בכ-47.3% מהמסגרות דיווחו נשות הצוות על עלייה בקושי בקבלת גבולות. 45.9% דיווחו על קשיים בהקניית הרגלי השינה, 28.4% דיווחו על עלייה בשימוש במוצץ להרגעה, 25.6% דיווחו על עלייה בגילויי תוקפנות, כגון נשיכות, צביטות ודחיפות ו-16.2% דיווחו על עלייה בהתקפי זעם. 24.3% דיווחו על חזרה להרטבה של ילדים גמולים מחיתולים. ב-13.5% מהמסגרות זיהו נסיגה בהתפתחות השפתית ובכ-11% דיווחו על קושי באינטראקציה עם בני גילם.
"אנחנו מתמודדים עם חרדת הנטישה עד היום והסתגלות שלא נגמרת - שנה של הסתגלות"
ספיר הרוש (30), מדימונה, אמא של לירוי בן החמש ואביב בת שנתיים, חווה על בשרה את הנתונים הללו על בסיס יומי. "זו שנה משגעת ומשוגעת והילדים ממשיכים לשלם את המחיר", היא מספרת. "אני מודאגת ואם לא יהיה מענה רגשי עכשיו זה יילך איתנו שנים.
"אנחנו מתמודדים עם חרדת הנטישה עד היום והסתגלות שלא נגמרת - שנה של הסתגלות. הבת שלי לא מצליחה להסתגל למערכת. פתאום מחזיקה לי ברגליים ולא רוצה ללכת לגן, ולא מפסיקה לבכות. בסופי שבוע הילדה פורחת, ומגיע יום ראשון היא נכבת".
גם אריאל, אב לתאומים בדרום הארץ, מתמודד עד היום עם השלכות הקורונה והסגרים. אחד מבניו התחיל לנשוך, דבר שלא קרה לפני כן והוא בוכה כשבאים ללכת מהמעון. הבן השני מבקש שירים אותו בכל זמן שמגיעים למעון, ומתקשה מאוד בפרידה. "שום דבר מזה לא היה להם קודם לכן", הוא מספר, "ההתנהגות שלהם השתנתה בקרבת מבוגרים. נראה שהם יותר צריכים את הליווי. הם היו עצמאיים לגמרי. אפילו לא היו צריכים הסתגלות בתחילת שנה. אני רוצה להאמין שזה יעבור ולא יישארו להם משקעים".
