למרות שברור לנו שלא תמיד מצליחים בכל דבר, לא פשוט לראות את הילד או הילדה מתאכזבים מציון במבחן, הפסד במשחק כדורסל או כל סיבה אחרת. ההורים ממהרים לומר משפטים כמו "לא נורא" או "בפעם הבאה יהיה בסדר", אבל האם אנחנו עושים טעות בריצה המהירה הזו לעודד את הילדים כדי לשפר את הרגשתם?
"הרבה לפני 'מה אומרים לילדים' בנוגע להתמודדות עם אכזבות, ההורים צריכים לבדוק מה הם אומרים לעצמם ואיך הם תופסים כישלון או אי-הצלחה", אומרת ד"ר הילי כוכבי, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מחברת הספר "הורים טובים".
לדבריה, "ילדים מושפעים מאוד מהתפיסות של ההורים שלהם. כשההורים עצמם לא יודעים להתמודד באופן מוצלח ויעיל עם מצבי כישלון של ילדיהם ושל עצמם, יהיה להם קשה מאוד לעזור לילד להתמודד. בהמשך לכך עלולות להתפתח אצל הילד נטייה לפרפקציוניזם וחרדה מפני התנסות במצבים חדשים".
אל תנסו לתקן את המצב
"כשהילדים שלנו מתאכזבים, לנו כהורים לרוב קשה להכיל את זה, כי אנחנו רוצים שהם תמיד יצליחו ויעופו על עצמם", מסבירה אסנת גרתי, פסיכולוגית קלינית, מנהלת "מרכז גרתי" לטיפול רגשי בילדים.
"האכזבות של הילדים מאוד מפעילות את ההורים. אנחנו רוצים לתווך להם את האכזבה או הכישלון , לדבר על זה, לתקן את המצב, ולדאוג שכל האירוע לא ישפיע להם חלילה על הביטחון העצמי.
"בסופו של דבר, אני חושבת שהדבר האחרון שרוב הילדים צריכים ברגע הזה זה את המילים המסורבלות שאנחנו נוטים להעמיס עליהם מתוך הקושי שלנו, שמכוונות אותם להאמין בעצמם, לא לוותר, ולהבין שהכישלון הוא חלק מהחיים או את הפרשנות האישית שלנו לאירוע שקרה".
"האכזבות של הילדים מאוד מפעילות את ההורים. אנחנו רוצים לתקן את המצב ולדאוג שכל האירוע לא ישפיע להם חלילה על הביטחון"
עוד היא מוסיפה, "בתור אמא שתמיד אומרת לילדים שלה את הדברים האלה, מתוך דחף בלתי נשלט לגונן עליהם, הגעתי בהדרגה להבנה שהם פשוט צריכים שנהיה איתם, נחבק, נקשיב לחוויה שלהם, ניתן להם זמן ומרחב לעבד את הדברים בעצמם, ולא נדחוק בהם להתמודד בבגרות עם הסיטואציה ולהסתכל קדימה".
קראו עוד:
גם הפסיכולוגית מורן וילנר סקאל טוענת שהכי חשוב קודם כל זה לתת מקום לרגש. "הדבר הראשון והמשמעותי ביותר שאנו כהורים יכולים לעשות כשילדינו חשים אכזבה, זה לתת תוקף ומקום לרגשותיהם. לעיתים לנו כהורים כואב עבור הילדים שלנו וקשה לנו להתמודד עם תחושות האכזבה שלהם, לכן אנו ממהרים לבטל את הרגש באמירות כמו 'זה לא נורא שלא קיבלת את התפקיד הראשי במחזה' או 'זה לא סוף העולם שדני לא יכל לבוא היום'.
"אמירות כאלו, גם אם הן מגיעות ממקום אוהב ומכך שבעיניים של מבוגר הסיבה לאכזבה פעוטה, לא תורמות לתחושות הילד, ואף להיפך. הילד נותר בתחושה שלא מבינים אותו ולעיתים אף בתחושות אשמה או בושה משום שמרגיש כך.
"הדבר כמובן לא ימנע ממנו או ממנה להתאכזב, בהווה או בעתיד, אלא רק יגרום להם להישאר לבד עם התחושות הקשות. לכן, חשוב לתת מקום לרגש, זה לגיטימי לחוש אכזבה, זה רגש לא נעים שכולם חווים במהלך החיים".
"אם ננסה לחיות את חיינו, תוך הימנעות או התחמקות מכל רגש 'לא נעים', לא נוכל לחוות את החיים במלואם"
עוד היא מוסיפה, כי "ישנם ילדים שעשויים לבטא את רגשות האכזבה שלהם בפעולה - להתרגז, לצעוק או לבכות. כדאי לעזור להם להבין שמה שהם חשים זו אכזבה. עצם ההכרה וההבנה שזה למעשה הרגש שמתעורר כרגע, שניתן לסמן אותו ולתת לו שם, מאפשרות בהדרגה גם פיתוח של יכולות ויסות רגשי שיאפשרו לילדים להתמודד עם רגשות כאלו בעתיד בצורה מיטבית".
לשים דגש על הדרך
"הורים רבים, וילדים בעקבותיהם, מתייחסים רק לתוצאה הסופית, וזו טעות לראות זאת כך", מסבירה ד"ר כוכבי. "אם הילד שלי התמודד למשלחת של הצופים או של בית הספר, התקדם יפה בתהליך, אך לא עבר את השלב המיונים האחרון – לא כדאי להגדיר זאת ככישלון.
"להיפך, הילד רכש בדרך כישורי התמודדות ומיומנויות, ואלה צפויים לסייע לו בכל התמודדות נוספת בעתיד. כשרואים רק את הנקודה הסופית לא נהנים מהתהליך, ואנחנו לא מפתחים את היכולות שלנו בצורה מיטבית.
"ילדים אלה גם לא ירצו לשחק במשחקי קופסה או להשתתף בתחרויות ספורט מחשש שיפסידו. חשוב מאוד לשים דגש על ההנאה מהדרך ועל התועלת שיש בעצם ההתמודדות, ולא רק על נקודת הסיום".
בתאוריה זה נשמע מצוין אבל איך בכל זאת מתמודדים עם אכזבה?
"אכזבה היא רגש מקובל ולגיטימי, כמו כל רגש אחר. אנחנו לא אמורים לחיות את חיינו בשאיפה תמידית להיות שמחים ומאושרים. גם מזג האוויר בחוץ לא נשאר כל הזמן אביבי ונעים, עם ציפורים מצייצות - לפעמים יש שרב בחוץ ולפעמים יש סערה. באופן דומה, לפעמים אנחנו שמחים, לפעמים אנחנו כועסים ועצובים, ולפעמים אנחנו גם מאוכזבים.
"אם ננסה לחיות את חיינו, תוך הימנעות או התחמקות מכל רגש 'לא נעים', לא נוכל לחוות את החיים במלואם. נער שרוצה להציע חברות לילדה שהוא מחבב חייב לקחת בחשבון את האפשרות שהיא תסרב. מבלי שאנחנו מוכנים לקחת את הסיכון הזה – לא נוכל ליהנות גם מהאפשרות שהדברים יצליחו ויתפתחו לשביעות רצוננו".
"לפעמים הפרשנות שאנחנו נותנים לדברים, למשל כעס שלנו על החברה של הילד או ילדה שאכזבה, ורצון שלא ימשיכו עימה בקשר, מקבעת אצלם תפיסה שאינה עולה בקנה אחד עם החוויה הפנימית שלהם ומכוונת לכיוונים שאינם נכונים להם", מסבירה גרתי.
"הדבר שהם הכי צריכים מאיתנו ברגעים הקשים האלה זאת נוכחות תומכת, אוהבת וחמה, בלי הרבה מילים ועם הרבה ספייס. אפשר להכין להם שוקו חם או משהו שהם אוהבים, להתכרבל יחד מתחת לשמיכה, לספר להם בקטנה ובהומור גם על כמה כישלונות שלנו, ולטעת בהם ביטחון שתמיד נהיה שם בשבילם".
לשמור על פרופורציות
וילנר סקאל מציינת, כי מבחינה התפתחותית ילדים נוטים יותר לחשיבה קונקרטית, ועל כן עשויים להתקשות בראיית האכזבה הנקודתית בפרספקטיבה רחבה. הם עשויים להחזיק חשיבת 'הכל או כלום', להקצין את המצב, ולעיתים פחות מסוגלים לראות את המצב מכמה זוויות.
"אנו כמבוגרים לרוב נחזיק בראש ראייה בוגרת יותר, מורכבת יותר ומפוקחת יותר של המצב. לכן אפשר להתייחס לכך, וכאשר אנחנו מדברים עם ילדינו על האכזבה שחשים, לצד האמפתיה, להחזיק את 'כל התמונה' ולהפנות את הזרקור לעבר האופטימיות והתקווה.
"כמובן שכאשר עושים זאת כדאי לדבר עם הילדים בגובה העיניים שלהם, לראות את הדברים כמותם, לא לזלז או לבטל את מה שעובר עליהם, אך לאפשר גם זווית הורית מאוזנת יותר".
כדאי להציע להם פתרונות?
"לפעמים כדאי להמתין מעט ולהתרחק מהסיטואציה המאכזבת לפני שנציע לילד לחשוב על כך, ולא נמהר לעשות זאת בהכרח כאשר חווית האכזבה טרייה", אומרת וילנר סקאל. "אולם, ברגע המתאים, אפשר לחשוב על הסיטואציה יחד, מה הילד או הילדה יכלו לעשות אחרת, מה כדאי להם לעשות בסיטואציה דומה בעתיד, איך כדאי להם להיערך מראש לפני הפעם הבאה שדבר כזה יקרה וכדומה.
"אפשר אפילו לכתוב יחד את כל הרעיונות וההצעות ולאחר מכן לבחור כמה שנראים הכי ישימים בעיני הילד ובעינינו. כאשר עובדים על פתרון בעיות כדאי להניח בצד שיפוטיות או ביקורת, לאפשר לילד להוביל ולהתייחס לכל הצעה או מחשבה שיש לו בנושא.
"לעיתים יש לנו כהורים את הפתרון המושלם, אולם עדיף לאפשר לילד להגיע לפתרונות המתאימים לו בעצמו, לפתח את כישורי פתרון הבעיות שלו ותחושת המסוגלות שלו".
"כשעובדים על פתרון בעיות כדאי להניח בצד שיפוטיות או ביקורת, לאפשר לילד להוביל ולהתייחס לכל מחשבה שיש לו בנושא"
וד"ר כוכבי מוסיפה - "כשאנחנו נכשלים במשהו אנחנו עלולים לפתח 'ראיית מנהרה'. נדמה לנו שהדבר שבו נכשלנו הוא היחיד החשוב. אם רק הייתי מצליחה יותר במבחן הזה במתמטיקה הייתי מאושרת.
"חשוב לצאת מהמנהרה ולהסתכל סביב – לראות את שלל ההיבטים הטובים והמתפקדים בחיינו, ולהבין שהכישלון או האכזבה הם רק חלק קטן ממכלול חיינו הרחב יותר, וחשוב להסביר את זה לילדים".
