בשיתוף תלמה
אחיה ועמרי במפגש חתירה
עם 375 מדליות פראלימפיות (123 מדליות זהב, 123 מדליות כסף ו-129 מדליות ארד) ודירוג במקום 13 בכל הזמנים, ישראל נחשבת מזה עשורים למעצמת ספורט פראלימפי. אם תהיתם מהם הענפים שהעניקו לנו הכי הרבה מדליות הרי שאלו - מהגדול לקטן: שחייה, אתלטיקה, טניס שולחן, סיוף בכיסאות גלגלים וכדורסל בכיסאות גלגלים.
יש לכם חלום להצליח בענף הספורט שלכם, מרגישים שאתם צריכים חיזוק כדי להעז? ספרו לנו ואולי תגשימו את החלום
אחד ממקורות הישג אדיר היה ועודנו חיילי ולוחמי צה"ל שנפצעו במהלך שירותם, מי בשגרה ומי בשדה הקרב, והחליטו לנתב את חייהם החדשים לעולם הספורט התחרותי.
במהלך פרויקט "בוקר טוב יותר", המשותף ל-ynet, "ידיעות אחרונות" ותלמה, אותו העלינו על נס במהלך השבועות האחרונות, התוועדנו לאין ספור סיפורים שכאלה על חיילים וקצינים שכל עתידם היה לפניהם אך הפציעה הקשה קטעה את רצף חייהם ואילצה אותם לעלות על מסלול חיים חדש ומורכב יותר. הם יכלו ליפול בקלות למחוזות הייאוש לאור המגבלה החדשה, אך בחרו להישאר אופטימיים ואקטיביים ולהוכיח מדי יום, ובטח מדי תחרות בה השתתפו, שאין דבר העומד בפני הרצון.
החיבור הראשוני לספורט היה לצרכי שיקום
אחד מהסיפורים מעוררי ההשראה הללו הוא של אחיה קליין (29), חותר פראלימפי מחונן שייצג השנה את ישראל באולימפיאדת טוקיו. "נפצעתי ב-29 לאוקטובר 2013 כקצין ומפקד צוות ביחידת יהלום, בפלגת סמו"ר (סליקים ומנהרות) שזו למעשה פלגה שמתעסקת בכל עולם התת קרקע. יצאנו לפעילות שמטרתה הייתה לעבור את הגדר ולהתחבר לתוך מנהרת חמאס ובמהלך העבודה על הפיר עצמו מטען שהוטמן במנהרה התפוצץ", הוא מספר על המאורע המכונן שהוביל אותו לעולם לספורט הפראלימפי. "לצערי היה מדובר על מטען גדול מאוד שהתפוצץ לי ממש בפנים כי הייתי במצב של כריעה על הברך, חצי מטר מהפיר."
כתוצאה מהפיצוץ איבד אחיה את ראייתו כמעט לחלוטין. בתהליך ארוך של שיקום הוא התאושש לאט-לאט ובחר בספורט, בעיקר בחתירת סירות, כדי להשתקם. "הקשר שלי לספורט החל כמשהו שיקומי בהיבטים של מסוגלות וביטחון עצמי, אבל מ-2015 הפכתי לספורטאי מקצועני", הוא מעיד.
"התנסיתי בסוגי ספורט מגוונים כמו ריצה, אופניים, שחייה, טריאתלון, חצי איש ברזל והתחלתי להתאמן בחתירה, כי זה ספורט שבו אתה לא ממש מרגיש את הנכות שלך. זה ספורט שדורש כוח ורגש ואתה נמצא בטבע, במים. בקיץ האחרון השתתפתי במשחקים הפאראלימפיים בטוקיו בתחרות החתירה לרביעיות מעורבים. העפלתי עם חברי הקבוצה שלי לגמר וסיימנו אותו במקום השישי והמכובד. זה היה הישג בקנה מידה מאוד גדול כי זו הייתה פעם ראשונה שסירה ישראלית, סירת רביעייה מגיעה לגמר המקצה, ויתרה מכך הגענו למקום שישי בעולם."
אבל זה לא מסתכם כמובן רק בהישגים פראלימפיים. בשונה משנות העבר בהן התרגלה ישראל להשתתף באולימפיאדה ולחזור ללא הישגים משמעותיים הרי שהחל משנות ה-90 התרגלנו לזכות במדליות בענפים מגוונים עליהם יכולנו רק לחלום בעבר. וזה קורה כמובן בכל ענפי הספורט, בכל המגרשים ובכל התחרויות.
הספורט היווה את התרופה
דוגמה טובה למצוינות הספורטיבית הזו היא עמרי קושמרו (26), שחקן נבחרת ישראל בכדוריד וקפטן קבוצת הפועל אשדוד. עמרי שנפגש במסגרת הפרויקט עם אחיה קליין הגיע לעולם הספורט די במקרה. "התחלתי להתעסק בספורט כתוצאה מהפרעות קשב ודיסלקציה מהן סבלתי בילדות וגרמו לי לקשיים בלימודים ולקושי לקבל מרות", הוא מספר. "הספורט היווה, למעשה, את התרופה עבורי, המקום בו יכולתי לתעל את האנרגיה לאפיקים חיוביים התחלתי לשחק כדוריד בגיל 12, כשלפני זה ניסיתי את כל ענפי הספורט בערך, כמו למשל כדורסל, כדורגל וטניס. לכדור יד הגעתי דרך הבית כי אבא שלי היה שחקן כדוריד בעברו. מאז שהתחלתי נשאבתי לזה ועד היום אני היום משחק בצורה מקצוענית. אני מאוד אוהב את המהירות של המשחק, את המגע, את החשיבה, את האינטנסיביות של כל הזמן להיות מרוכז ולעבוד ביחד כקבוצה."
הוא בן 26, קפטן קבוצת הפועל אשדוד (תואר אותו קיבל השנה) ושחקן הנבחרת. בגביע המדינה בכדוריד לשנת 2020 עמרי כבש את השער האחרון והסמלי לטובת קבוצתו והיא זכתה בגביע ראשונה בתולדותיה. מחוץ לכדוריד הוא מאמן ילדים ונוער כדוריד ואימוני ספורט בכלל ושאיפתו הגדולה היא לשחק כדוריד באירופה. "ספורט מקצועי הוא מסגרת מחייבת מאוד ומבחינה אישית אני חושב שלא ויתרתי לעצמי, למרות שהרבה פעמים הייתי על סף 'נמאס לי מזה, מה אני צריך את זה'", הוא מציין. "אני יכול להמליץ לכל ילד או נער להיחשף לכמה שיותר ענפי ספורט, שיראה מה מתאים לו, מה לא מתאים לו והכי חשוב שלא יוותר על זה, כי באמת זו מסגרת מדהימה שאני לא חושב ששום פלטפורמה אחרת יכולה לתת."
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
