בכל גיל, אין דבר מקסים יותר מהפעוט המתוק והמקסים שלכם. אבל בהבזק של רגע, בעיקר עם הגיעו לגיל 18 חודשים, הוא הופך למעין סופת טורנדו ונוטה להתקפי זעם. מה עומד מאחורי "גיל שנתיים הנורא" ואיך להתמודד עם ההתנהגות המתריסה? כל התשובות לכל השאלות מפיהן של רושל מטאץ', מרצה בכירה באוניברסיטת אדית קואן באוסטרליה, ולין פרידיס מהמרכז הפסיכולוגי של אוניברסיטת מערב אוסטרליה.
קראו עוד:
בעבודתן החוקרות מכירות לנו את אלי הפעוט. הוא נכנס לשנה השנייה לחייו ועכשיו, בגיל שנה וחצי, הוא מגלה כל יום דברים חדשים, כולל רעיונות שהוא רוצה לנסות מיד וללא שום דחיית סיפוקים. בשילוב עם התשוקה שלו לחיים פעילים, לעיתים קרובות אלי מוצף רגשית ומתפרץ תוך שהוא משתמש לרוב במילים "לא", "אעשה זאת בעצמי" ו"שלי". לפעמים, השיח הכי קטן מסתיים באלימות פיזית מצידו, או בבכי וצעקות על הוריו ובאמירות שהוא לא אוהב אותם.
מטאץ' ופרידיס מסבירות שהמקרה של אלי הפעוט הוא דוגמה לנתון שעולה ממחקרים, שמראים כי התקפי זעם מתרחשים אצל 87% מבני 18 עד 24 חודשים, 91% מבני 30 עד 36 חודשים ו-59% מבני 42 עד 48 חודשים - לעתים קרובות על בסיס יומי.
השלב ההתפתחותי
לדברי החוקרות, וזו לא תובנה חדשה, "גיל שנתיים הנורא" הוא שלב התפתחותי שבו הילדים מתחילים לבסס עצמאות, ובמקביל צריכים ללמוד להתמודד עם רגשות עזים כמו פחד, כעס, תסכול ועצב - תחום שנחקר כיום רבות.
רושל מטאץ'צילום: יח"צ"רגשות עזים ובלתי-נשלטים והתרסה הם נורמליים בגילים הללו, ועם זאת יכולים להיות מאתגרים עבור ההורים שבשלב זה, כתמיד, מצופה מהם לתמוך בפעוטות שלהם.
"התמקדות אך ורק בהתנהגות של הפעוט לא מצליחה למלא את התפקיד המשמעותי של טיפול רגיש בהתפתחות החברתית והרגשית בשנות חייו הראשונות. מרכיב מרכזי בהורות רגישה הוא היכולת של הורה להכניס את עצמו לתודעה של ילדו הצעיר ולהבין שלהתנהגותו יש משמעות. היא מונעת מחוויות פנימיות כמו רגשות, מחשבות, רצונות וכוונות", מסבירות מטאץ' ופרידיס.
לין פרידיסצילום: יח"צלפיהן, היכולת להבין את העולם מנקודת מבטו של הילד עוזרת להורה לצפות, לפרש ולהגיב להתנהגותו בדרכים שבונות את יכולתו לווסת את רגשותיו. למשל, ייתכן כי אביו של אלי לא חווה התקפי זעם עם ילדו הראשון, שהיה רגוע יותר ולכן הוא מתקשה לסבול את ההתפרצויות הרגשיות של אלי. עד כדי כך שהוא כועס כשבנו הצעיר מסרב לעשות מה שאומרים לו, צועק עליו ללא הרף ולעיתים אף נסוג בזמן שהוא חש במצוקה.
אביו של אלי אינו מודע לחוויותיו הפנימיות של בנו, וגם לא לכך שהתפרצויות רגשיות תכופות יחד עם סגנון הורות סמכותי מציבות ילדים בסיכון לפתח בעיות רגשיות והתנהגותיות חמורות יותר. "אביו של אלי צריך להבין שתפקידו העיקרי בשלב זה הוא לשים את החוויות של ילדו במרכז - מה שמחייב אותו להגיב בצורה רגשית כדי לעזור לילדו לא להיות מוצף רגשית", הן אומרות ונותנות גם עצות להורים.
מודעות לתגובות, מיקוד בחוויה הרגשית
לפי החוקרות, אפשר להקדים את התקפי הזעם, ואף למנוע אותם, על ידי מודעות והגיון לרגשות העצמיים של הילדים, וכך להגיב ברגישות למצוקתם. כשמנהלים נכון את הכעסים ומווסתים אותם, הופכים רגועים יותר ויכולים להתמקד בחוויות הרגשיות של הילדים.
זיהוי רגשות "קשים"
ילדים צעירים זקוקים לעזרה מהוריהם כדי להכיר בכך שהרגשות שהם מביעים דרך ההתנהגויות שלהם הם בדיוק מה שהם, והם ברי חלוף עם הזמן. הילדים זקוקים לעזרה כדי לתת שם להתנהגות, להבין מה גרם לכך ומה יכול לעזור כדי לטפל בהם ביעילות.
חיפוש המשמעות הבסיסית
מטאץ' ופרידיס מציעות לא לחוות התפרצויות רגשיות באופן אישי, אלא לראות את התקף הזעם כאמצעי תקשורת איתנו ההורים. הבנת המשמעות הבסיסית, של המצב, הרצון, הצורך וההתנהגות, תסייע לנו להבין את הסיבות האפשריות למצוקה של הילד ולחשוב על פתרונות אפשריים.
עם תובנות חדשות ויישום ההמלצות של מטאץ' ופרידיס, הורים כמו אלה של אלי יכולים לעזור לילדיהם עם התפרצויות רגשיות. עם תמיכה עקבית, פעוטות יכולים ללמוד לסבול תסכול, להשיג תחושת שליטה ברגשות חזקים ולמצוא מילים לבטא את המתרחש בתוכם.
"הורות לפעוט היא משימה לא פשוטה", הן מסכמות, "להורים של היום יש את יתרונות המדע, עם קפיצות מרשימות בידע הנוירו-מדעי וההתפתחותי. עם זאת, לא פשוט ליישם אותם ובקלות ניתן ליפול בחזרה לדרכים שהיו נכונות לשנים קדומות יותר, ואף לעשות בדיוק ההפך ממה שמומלץ - רק כדי לגלות שהם איבדו כיוון. השקעה ממוקדת בימים שבהם מערכת היחסים בין הורה לילד היא מאתגרת, יכולה לספק את אבני היסוד לרווחה רגשית לכל החיים, למשפחות ולחברה".
