ועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות"
(צילום: שמוליק דודפור, טל אזולאי)
ישראל מובילה ב"צרכנות בדיקות רפואיות בהיריון", כלומר במספר הבדיקות הנעשות בחודשי ההיריון - לקראת לידת התינוק המושלם. בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות" ארבעה אנשי מקצוע בכירים מדברים על הבדיקות, השלבים, הטכנולוגיות וההתלבטויות בתחום.
קראו עוד:
"בישראל יש שני קצוות - יש את האוכלוסייה שמובילה בהיקף הבדיקות, ואין לה אח ורע בעולם", אומר פרופ' רוני מימון, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי שמיר ויו"ר האיגוד הישראלי למיילדות ולגינקולוגיה, "שורה כל כך ארוכה של בדיקות אולטרה-סאונד בהריון, בדיקות MRI, בדיקות אקו-לב עובר, כמובן בדיקות גנטיות - לא קיימות ולא מוצעות בהרבה מאוד מדינות אחרות. בקרב אוכלוסייה זו יש את הרצון בילד מושלם, ובתחום הזה אנחנו בהחלט מובילים ומסמנים כיוון".
"בצד השני יש אוכלוסיות שמטעמים אידיאולוגיים של דת ואמונה, אפילו שהטכנולוגיה מונחת לפתחן, לא עושות זאת. הו לא נוטלות חלק בתהליך הזה מתוך בחירה. אנחנו בעולם הרפואי שלנו צריכים לתת מענה ולהתמודד עם שתי האוכלוסיות, עם אלה שלא רוצות לדעת ולהיכנס לאותו פרדס של ידע, ועם אחרות שנכנסות ולוקחות את כל התפוזים. וזה האתגר שלנו", הוא מוסיף.
איפה עובר הגבול?
"אין גבול. האתיקה, המדע והדילמה, הם קודמים להחלטות, ואחר כך אנחנו מיישרים קו עם חלק גדול מהדברים. למעשה, אנחנו כל הזמן אומרים 'עד כאן', וכל פעם הקו הולך ונפרץ ושמים קו אחר. למשל, נכון לעכשיו אנחנו לא מציעים בדיקות אונקו-גנטיות כשגרה ולא מסתכלים על העתיד מעבר לחיים בילדות, אבל זה לפתחנו".
וכשהורים מגלים שהילד שלהם עתיד לחלות, מה קורה במצב כזה?
"יש שוני משמעותי בין ישראל לבין מדינות אחרות. בארץ, על פי חוק, מותר להפסיק הריון כשהעובר פגוע, או מבחינה גנטית או מבחינה מורפולוגית", מסבירה פרופ' טל בירון-שנטל, מנהלת אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי מאיר, ויו"ר החברה הישראלית לרפואת האם והעובר.
"אין גבול. האתיקה, המדע והדילמה, הם קודמים להחלטות, ואחר כך אנחנו מיישרים קו עם חלק גדול מהדברים. למעשה, אנחנו כל הזמן אומרים 'עד כאן', וכל פעם הקו הולך ונפרץ ושמים קו אחר"
"יש זוגות שזה בכלל לא מדבר אליהם, זה לא רלוונטי, הם לא רוצים וברור שלא נכריח אף אחד לעשות הפסקת היריון. מצד שני, יש זוגות במרוץ הזה לילד המושלם, שמוכנים לעשות הכול כדי ללדת ילד בריא, גם בסיכון של כל מיני נקודות שאנחנו מגלים בדרך, שגורמות להרבה התלבטויות והתייעצויות, ולפעמים גם להפסקות הריון. כל מעקבי ההיריון שלנו מלווים בהרבה מאוד דילמות.
"מדי פעם יש בדיקות שהן חד-משמעיות, אבל פעמים רבות, גם בגנטיקה וגם באולטרסאונד, יש בדיקות שהן לא חד-משמעיות, כך שקשה לנו לומר מה בדיוק יהיה מצב הבריאות או החולי של התינוק שאצלו אבחנו משהו מסוים. לכן, בסוף, לכל אישה יש אוטונומיה לבחור מה שמתאים לה. התפקיד שלנו הוא להעביר את המידע הרפואי בצורה שהמטופלת שלנו תדע להבין אותו, בשפה שגם מי שאינו רופא, מדען או ביולוג, יכול להבין על מה מדובר, ולקבל את ההחלטות שנכונות לו, לה, תלוי במי אנחנו מטפלים.
"לפעמים אנחנו נמצאים במצב שבדיוק אותו הסבר, עם אותו ממצא, יוביל זוג מסוים לבחור בהפסקת הריון, וזוג אחר לבחור בלידה של התינוק", היא מוסיפה, "לכן, המורכבות של הייעוץ היא גבוהה, והיא באמת דורשת התאמה אישית, קישור בין הממצא, הבנה של תפיסת העולם של הזוג שעומד בפנינו, ובניית תוכנית מותאמת. במדינות שבהן אין אפשרות לבצע הפסקות הריון, כל ההתייחסות היא שונה לחלוטין, כי זאת פשוט לא אפשרות. אצלנו זאת אפשרות וזה משנה לחלוטין את כל ניהול ההריונות".
העלייה בהפריות חוץ-גופיות, ושימור הפוריות
בתחום טיפולי הפוריות, הרפואה מציעה כיום פתרונות ואפשרויות שפעם לא היו קיימות. פרופ' מימון מסביר: "נושא של שימור פוריות, למשל, שהוא ידוע מאוד היום בשיח הציבורי, טיפולים בזוגות חד-מיניים, פונדקאות, תרומת זרע, תרומת ביצית - כל אלה לוקחים אותנו לכיוונים שפעם לא היו קיימים, במהלך חיי המקצועיים אני יכול לומר שאני רואה אותם מתפתחים לנגד עיניי, לצד 'תיירות רפואית' שנוסעת מהארץ לכל מיני מקומות בעולם כדי לחזור עם ילד. כל אלה בהחלט מזיזים את הרף לכל הכיוונים. התרומה, מבחינה מספרית, היא לא מהותית, כי בסך הכול ילדי טיפולי פוריות מהווים 5-7% מכלל הלידות בארץ, כך שלא מדובר במספרים כאלה גדולים במונחים אבסולוטיים, אבל כל ילד זה עולם ומלואו, וכל המאמץ סביב, כל אחד מהם הוא סיפור בפני עצמו".
אסיפת הורים
תחזיקו מטפלת, למה סבתא תמיד צריכה לבוא? #44
35:55
"בשנים האחרונות יש לנו את הטכנולוגיה לשימור פוריות", מוסיפה פרופ' מכטינגר, רופאה בכירה ביחידה להפריה חוץ-גופית בשיבא, ומסבירה: "הביציות נוצרות כשהאישה עדיין עוברית, ברחם אימה, ולמעשה עם הזמן, בניגוד לזרע שמתחדש כל 80-90 יום, האישה נולדת עם מלאי ביציות שלמעשה הולך ויורד, גם בכמות וגם באיכות. עכשיו, פריון האישה מתחיל לרדת אחרי גיל 35 ועוד יותר אחרי גיל 40, ואז אנחנו רואים באמת את הירידה המשמעותית. היום יש לנו את הדרך ואת האפשרות להציע לנשים שלא מתאים להן להרות, ועברו כבר את גיל 30, לבצע שימור פוריות. השימור הוא תהליך של הפריה חוץ-גופית לכל דבר. כיום מאושר על ידי משרד הבריאות לעשות 5-6 מחזורים ולהקפיא בין 25 ל-35 ביציות, תלוי בגיל האישה. זה נפח לא קטן ממה שאנחנו מתמודדים איתו בטיפולי ה-IVF, כ-30% מהפונות אלינו היום מעוניינות לעשות שימור".
"אותו הסבר, עם אותו ממצא, יוביל זוג מסוים לבחור בהפסקת הריון, וזוג אחר לבחור בלידה של התינוק. המורכבות של הייעוץ היא גבוהה, היא דורשת התאמה אישית, קישור בין הממצא, הבנה של תפיסת העולם של הזוג שעומד בפנינו, ובניית תוכנית מותאמת"
בארץ, נגיד, רוב הטיפולים ממומנים בידי סל הבריאות, וגם בנושא זה ישראל מובילה בעולם: "יש מימון מצוין עד שני ילדים, ללא הגבלה במספר הטיפולים, וגם לכך אין אח ורע בעולם, במובן הזה נשים כאן הן ברות מזל", פרופ' מכטינגר מסבירה, "אבל אנחנו מוגבלים מבחינת תשתיות. התברכנו ביחידות ציבוריות מעולות, אבל הן רוויות ונשים מחכות אליהן בין חודשיים לשבעה חודשים. כמובן שהצמצום ביחידות הפרטיות לא מסייע, ומשפיע על אוכלוסייה שלמה של נשים שמחכות. כשזו אישה בת 27, זה מרגיז וכואב ומסתכל, במיוחד כשהיא התחילה את התהליך, לצד הכמיהה להיות אימא. אבל כשזאת אישה בת 38 או 41, שבעה חודשים יכולים לשנות מאוד את כל אחוזי ההצלחה".
מהפכת הידע, הפריון והגיל
עם התפתחות הטכנולוגיה, חלו התפתחויות נוספות - בידע ובמודעות. "לאורך השנים גם היולדות עצמן השתנו", אומרת פרופ' בירון-שנטל, "פעם הן היו מאוד צעירות, לא מודעות יותר מדי, הנגישות של החומרים הרפואיים לא הייתה זמינה. היום לכל מטופלת יש המון מידע בכף ידה, אם באמצעות הסמארטפון ואם אחרת, חלקו נכון, חלקו לא נכון, אבל הנגישות של המטופלות למידע היא אדירה. מה שעוד קרה, מבחינה חברתית-אפידמיולוגיות, הוא שהגיל שבו נשים בוחרות להיכנס להריון עלה. הן מפתחות קודם את הקריירה שלהן, הן לומדות, הן מגיעות לתכנון המשפחתי בשלבים יותר מאוחרים בחיים, וכמו שכבר אמרנו כאן קודם, בשלבים שבהם יש ירידה בפריון, מה שיוצר עומס על יחידות הפריון, ולעיתים גורם להן לעצור קודם ולחשוב ולשמר את הפריון שלהן.
"השילוב הזה של נשים שיותר מודעות לעצמן, שיש להן נגישות למידע רפואי, שרוצות להיות חלק מהטיפול, וזה דבר טוב, דורש היערכות שונה של מערכת הבריאות - הרבה יותר זמן, למשל, של רופאים עם מטופלות. וזאת בעיה מאוד קשה, כי יש חסר של רופאים בכל מקום במדינת ישראל, וחסר של הזמן משום שהזמן שמוקצה לרופא לשבת עם המטופלת הוא לא מספיק בשביל להסביר את כל האפשרויות, לדון בכל הדברים, להפוך את המטופלת לשותפה להחלטות. אנחנו מאמינים שהמטופלת צריכה לקבל את כל המידע ולהיות שותפה, הדור של היום הוא דורש את זה ובצדק. המערכת צריכה להיערך עם מספיק משאבים כדי שנוכל לספק את המידע המהימן, לשבת, להסביר, לדון, להתלבט יחד. המטופלות צודקות שהן רוצות את זה. גם אנחנו רוצים את זה".
