כהורים האחראים על משפחתנו, אנחנו אוהבים להתנהל בתוך מציאות מוכרת. זאת הסיבה לכך ששגרה מייצרת הרבה ודאות וביטחון לנו ולילדינו. והנה, התקופה הנוכחית של מלחמה מתמשכת ממחישה לנו את הקושי להתנהל בצורה רגועה ומיטיבה כשהמציאות אינה בשליטתנו ואינה ידועה עבורנו.
עם זאת, כשמסתכלים על המערכת המשפחתית, ניתן לראות כל הזמן שהמערכת חווה מצבים של חוסר ודאות ושל הסתגלות למציאות חדשה. נבחין כמובן בין מצבים בלתי רצויים כמו מלחמה, קורונה, אובדן, פיטורים וכדומה, לבין מצבים רצויים כמו הצטרפות של ילד למשפחה, מעבר למסגרת חינוכית חדשה, מעבר דירה או ארץ, מעבר עבודה של אחד ההורים ועוד.
השינוי הוא היציב
לגבי כל סוג של שינוי רצוי או בלתי רצוי, המסקנה היא זהה - הרדיפה שלנו אחרי יציבות לא תתממש תמיד, ולכן, כהורים, עלינו להבין שהשינוי הוא למעשה הנתון היציב בחיינו.
התפקיד ההורי שלנו הוא להכשיר את ילדינו לחיים בוגרים ועצמאיים. וכשמתמקדים בתפקיד זה, ברור שהילד שלנו יחווה עוד שינויים רבים במהלך חייו – מסגרות לימודים משתנות, שירות צבאי או אזרחי, טיולים לחו"ל, לימודים, מעבר לזוגיות ולחיי משפחה, החלפת מקצועות ומקומות עבודה ועוד.
אם כך, האתגר ההורי שלנו הוא לפתח אצל ילדינו יכולת של הסתגלות. ביכולת זו נמצא את המוכנות להתנסות ולהשתלב במציאות חדשה עד שהיא תהיה מוכרת ונעימה לילדים, ובמקביל לה גם את היכולת להיפרד מהמציאות הקודמת שהילדים שלנו כבר התרגלו אליה והרגישו בטוחים בה.
ילד שמאמין בעצמו
אמונה עצמית של הילד בעצמו היא אולי היכולת הכי משמעותית שאנחנו, כהורים, נחזק אצלו. ילד שמאמין בעצמו, יאמין שהוא מסוגל להתמודד עם השינוי וימצא את האומץ להעז, לנסות, להתמודד ובסופו של דבר גם להצליח.
אז מה נעשה? נעודד את הילדים על האומץ להתנסות, נזכיר להם את הכוחות והיכולות שלהם, ובעיקר ניתן להם להרגיש שאנחנו כאן איתם וסומכים עליהם. נשקף להם את יכולותיהם במילים מעצימות כמו התגברות, התמודדות, התנסות, עצמאות וכדומה. כך האמונה של הילדים בעצמם וביכולותיהם להתמודד עם שינוי, תסייע להם להעז ולפעול להשתלב במציאות החדשה.
קראו עוד:
גמישות מצד הילדים והתנהלות גמישה שלנו ההורים, היא מפתח נוסף להצלחת הילדים והתא המשפחתי בזמן השינויים. זה נכון שכולנו מעדיפים להתנהל בדרך שמתאימה לנו, שלה ייחלנו. אבל החיים הם לא תוכנית כבקשתך, ועלינו להתאים את עצמנו למצבים המשתנים. היכולת שלנו כהורים להתנהל כך היא דוגמה עבור הילדים שלנו.
בעת השינוי, גם אם הילד מתקשה, נפנה את הזרקור ההורי שלו ליכולות ולא לחולשות. כך גם על הצלחות קטנות נשתמש במילים דוגמת מתגמש, מסתגל, יודע להתנהל גם כשהתוכניות לא קרו, זורם וכדומה. כך, למעשה, התפיסה של הילדים כלפי עצמם תהיה גמישה ולא נוקשה, והם יתפסו את עצמם כמסתגלים לשינויים.
הורים אופטימיים
אופטימיות הורית היא תנאי לאופטימיות של הילדים. זה נכון שהאוטומט שלנו, כשדברים לא מתרחשים כמו שקיווינו, היא לומר "לא פייר", "זה לא הוגן" ועוד, אבל בגישה המתקרבנת אין כלל תועלת. להיפך, מי שמרגיש שאין לו יכולת להתמודד עם השינוי חש חסר אונים. חוסר אונים מחליש את הילדים ולא נוסך בהם ביטחון ותקווה להתנהל בעת שינוי.
לכן, אם לילדים קשה, נהיה אמפתיים לקושי שלהם. לא נאשים אותם, אלא נעזור להם לראות מה לא השתנה, אילו עוגנים קיימים עבורנו, נזכיר את הלכידות המשפחתית כמקור כוח ונעודד אותם על היכולת שלהם לראות גם את הטוב. אופטימיות היא מרכיב חשוב בתפיסת החוסן העצמי. ככל שהילד מאמין בעצמו, מבין שכבר צלח שינויים בעבר, כך השינוי הבא עבורו ייתפס כמאיים פחות. הילד יהיה אופטימי ויאמין שהוא יכול להתמודד גם איתו.
השינוי הוא הקבוע החדש. ברגע שנבין זאת, לא נדבר על חזרה למה שהיה וננסה להחזיר את המציאות לעבר, זאת משימה בלתי אפשרית, אנחנו חיים במציאות המשתנה תמידית. ההתמודדות המשפחתית עם המציאות הנוכחית שלנו תוכל לסייע לילד ולנו ליהנות גם מ"כאן ועכשיו" וגם לסייע לנו לקראת שינויים עתידיים, טובים וגם פחות טובים, שהחיים יזמנו לנו.
לאה שטרן היא מרצה ומנחת הורים, מכון אדלר
