ועידת הנשים של המדינה מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות
עדי צברי, מנכ"לית החברה למוסדות חינוך ותרבות בת"א- יפו, התראיינה הבוקר (שני) בוועידת הנשים של המדינה של ynet ו"ידיעות אחרונות". צברי הייתה האישה הראשונה שכיהנה כמ"פ בבה"ד 1. בהמשך כיהנה כסמנכ"לית עזרה וביצרון וכמשנה למנכ"ל אחוזות החוף, תפקידים שבהם לא כיהנה אף אישה לפניה.
ועידת הנשים של המדינה - פורצת דרך
( צילום: Streame)
איזה אופי צריך כדי להצליח לפרוץ דרך כמו שאת פרצת?
"וואו. איזו שאלה. כשאני מסתכלת על ילדות היום, שרוקדות ושרות במרכז הסלון, ברור לכולנו שהן רוצות לעמוד על במה, להיות שחקניות או זמרות. אותו הדבר היה אצלי, רק שלא הייתי על במה. בילדותי כתבתי יומנים ולא על יחסים בינו לבינה ודברים של מתבגרות, אלא ניהלתי דיונים מאוד עמוקים, על מצב המדינה. כתבתי דברים בסגנון: 'האם ישראל תהיה בקואליציה במערב במלחמת המפרץ?', 'לו היית יצחק שמיר עכשיו – מה היית עושה?' הייתי רק בת 13-12 אבל הייתה בי תחושה שאני רוצה להשפיע, לעשות דברים גדולים בחיים. אז בשורה התחתונה, אני חושבת שזה משהו שנולדים איתו.
"הייתי המ"פ ראשונה בבה"ד 1 וזה לא היה קל. באותה העת הדלת הייתה סגורה. זה לא משהו שמישהו בא והציע לי, זו אני שהחלטתי שאני רוצה ונאבקתי. שם הייתה הנקודה הראשונה בחיים שלי שהבנתי שזה לא רק משהו שנולדתי איתו, אלא שיש לי אחריות גדולה עכשיו. אם אני אכשל, הדרך תהיה הרבה יותר קשה לנשים שיבואו אחריי. אז איזה אופי צריך? קודם כל צריך אומץ".
היו כאלה שתהו מה קרה פתאום שאת רוצה להיות בתפקיד של גבר?
"אני אספר עכשיו סיפור שאני לא נוהגת לספר אותו. באו אליי שני מ"פים, קולגות שלי, והודיעו לי קבל עם ועדה שלא מוצא חן בעיניהם שאני שם. אמרתי להם: 'אין בעיה. אני כבר אלמד אתכם'. בסוף השנה הזו, על מגרש המסדרים, קיבלתי אות מ"פית מצטיינת. אותם שני מ"פים ניגשו אליי ואמרו לי 'אין לנו כובע אבל יש לנו כומתה, אנחנו מסירים בפנייך את הכומתה, לא רק שעשית עבודה נפלאה, ממש למדנו ממך'. בכל תהליך ההתפתחות של שילוב ראוי בצבא, היה פיקסל אחד שהיה שלי. תרמתי לתהליך הזה".
היום את מנכ"לית מוסדות חינוך. בפרק זמן שאת נמצאת שם, הכפלת את היקף הפעילות בחברה מ-400 לכ-800 מיליון שקל. איך הופכים מחברה גרעונית לחברה רווחית? זה בזכותך?
"זה בזכותי ובזכות העובדות והעובדים שלי. את לא עושה לבד את הדרך. כשאני מגיעה לחברה, אני דבר ראשון הולכת ללמוד לעומק את המספרים. איפה השקיעו? כמה השקיעו? איפה לא השקיעו? מה המאזן? מה הדו"ח רווח והפסד? הדבר השני שאני עושה כמנהלת אישה, זה ניהול רגשות. האג'נדה שלי היא שכל עובדת ועובד שנכנס בבוקר למשרד, צריך להיות שמחה ושמח.
1 צפייה בגלריה
''כל עובדת שנכנסת למשרד בבוקר צריכה להיות שמחה''. עדי צברי בוועידת הנשים של המדינה
(צילום: יאיר שגיא)
"כשבחנתי את החברה בהתחלה זיהיתי שתי בעיות. הראשונה היא שהחברה במצב מאוד לא טוב מבחינת הטכנולוגיה שלה והשנייה היא שאין מוטיבציה לעובדים ולעובדות שלה. השקעתי כמה מיליונים טובים כדי לתקן את שתי הבעיות האלה ולהפוך את החברה הזו לחברה צומחת. השקעתי מאוד בטכנולוגיות ומה שעובדת עשתה בשבועיים של עבודה, נגמר היום בלחיצת כפתור. במקביל, השקעתי מאוד בעובדים. מה שמניע עובדת זה לאו דווקא המשכורת שלה, אלא המנהלת הישירה שעומדת מולה, מכירה אותה ורואה אותה. כבר בשנה השנייה הפכנו להיות חברה רווחית. אחרי ארבע שנים הכפלנו את המחזור השנתי של החברה".
בהחלט יש כאן עניין של מודל אישי ועדיין, יש נשים שאומרות שלא כל המשרות פתוחות בפניהן.
"בשוק הפרטי בוודאי, בממשלה שלנו בוודאי. בעיניי זה אבסורד שאם אני רוצה להיות מנכ"לית משרד ממשלתי מחר, 30% מהמשרדים סגורים בפניי רק בגלל שאני אישה. גם בממשלה וגם בשוק הפרטי יש תפקידים שהם לאו דווקא סגורים במנעול, אלא רק הדלת סגורה וצריך לפתוח אותה. מה שצריך לקרות עכשיו זה שנשים יבואו לשם ויעזו, שלא יפחדו. מה שהכי קשה באימון כושר זה להגיע אליו, לצאת מהבית. אבל ברגע שאת כבר על ההליכון, את יודעת כבר מה לעשות. וזה מה שאני אומרת תמיד לנשים: 'אל תפחדי לעשות את הצעד הראשון, יש סיכוי שתצליחי'.
