"כמה התגעגענו". זה המשפט שחזר על עצמו שוב ושוב במפגש המרגש של ילדי בית הספר היסודי 'אלונים' במועצה האזורית שער הנגב.
תלמידי בית הספר מהקיבוצים שעברו את הטבח בשבעה באוקטובר, התקבצו שלשום (שני) כולם יחד אחרי חודשים ארוכים שבמהלכם כמעט ולא נפגשו. הילדים, מהקיבוצים כפר עזה, נחל עוז, מפלסים, מושב יכיני ועוד, לומדים כיום במוקדי הפינוי ולמעשה התפצלו בין המסגרות. לקראת סיום שנת הלימודיםהם הגיעו, כל אחד מאזור הפינוי שלו, להפנינג שמח עם הרבה תקווה. אולי בקרוב ישובו לבית הספר המקורי וייפגשו שוב במקום המוכר ואהוב שלהם.
מפגש איחוד של תלמידי העוטף, מועצה אזורית שער הנגב
(צילום: ירון ברנר )
הצוות החינוכי החליט לתת לתלמידים את הזמן שלהם עם החברים שלא ראו חודשים, ובעיקר להתאוורר מהשגרה במוקדי הפינוי. במפגש המרגש נכחו גם ילדים שנחטפו וחזרו, כמו ילדיהם של משפחת גולדשטיין מכפר עזה. עוד נכחו אורי ליבשטיין, בנו של ראש המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין ז"ל שנרצח ליד ביתו, ילדיו של טל איילון ז"ל, חבר בכיתת הכוננות בכפר עזה שנרצח, וילדיו של צחי עידן שנחטף מנחל עוז. בבית הספר לומדים גם נכדים של נרצחים נוספים מהקיבוצים השונים.
טליה לוינסון מכפר עזה, תלמידת כיתה ו', סיפרה בהתרגשות: "התגעגעתי לכל החברות. כיף לראות את כולם שוב, אני נורא מתגעגעת לבית בכפר עזה. יש חברים שלא פגשתי הרבה זמן, ובכל זאת גדלתי איתם וראיתי אותם במשך שש שנים כל יום ועכשיו אני בקושי רואה אותם. זה קצת עצוב אבל אנחנו שומרים על קשר. הבית שלי בכפר עזה בסדר, הוא לא נפגע, ואבא שלי נמצא שם כמעט כל יום. אני מאוד מחכה לחזור כבר לבית שלי".
אחת המורות סיפרה ש"הילדים כל-כך מתרגשים לקראת המפגשים עם החברים מהקיבוצים האחרים, ואחרי שהם נפרדים וחוזרים למוקדי הפינוי זה קצת קשה להם, כי הם מאוד מתגעגעים זה לזה, ובעיקר לשגרת החיים". עמיר, אחד הילדים, סיפר: "אם פעם מישהו היה בא אליי הביתה, יכולתי להזמין אותו להסתובב בקיבוץ אבל עכשיו אי אפשר. אני רוצה לחזור כבר לכפר עזה. זה לא כל כך כיף לא לראות את הילדים. אני מתגעגע אליהם. אם אני רואה אותם אז כיף לי, ואם לא - אז לא כיף".
שלומציון כהן, מנהלת בית הספר 'אלונים' ותושבת קיבוץ מפלסים, סיכמה: "היו לנו הרבה אתגרים השנה. אחרי שבעה באוקטובר חיפשנו דרכים לחזק את השייכות של התלמידים למרות הפינוי ולמרות מה שהם עברו. אמנם אספו אותם וזה נורא מחזק, אבל זה עדיין לא כמו להיות בבית. כשהם נפגשים - הם מרגישים בבית. כשהם נמצאים יחד עם המורה שלהם, בכיתת האם, זה הדבר האמיתי והנכון להם. הילדים רוצים וצריכים לחזור ליציבות המוכרת להם, למורים שלהם שחינכו אותם. הכי חשוב לנו זה לשמור על האחדות שלהם, כי זה מקור החוסן".
