"מה? אני בחודש השביעי - ועוד היריון?" - משפחת רון
(צילום: טל שמעוני)
רעות רון (35), עובדת במחקר רפואי, וסיון רפאלי רון (39), סמנכ"לית שירות, הכירו לפני שמונה שנים במקום העבודה. שתי החברות הטובות התאהבו זו בזו, ובהמשך רצו לבנות יחד תא משפחתי. הן החלו בטיפולי פוריות, ואחרי הליכים של שאיבות והחזרות שלא צלחו - באה הבשורה. פעמיים.
"הכרנו כשעבדנו יחד, הקשר היה חברי ואז, ערב אחד, היה איזה קליק באוויר. אחרי שבועיים כבר עברנו לגור יחד", הן משחזרות, "התחתנו בליסבון, וכשחזרנו לארץ חגגנו מסיבת חתונה למשפחה ולחברים. ערכי הבסיס שלנו מאוד דומים , אפילו שגדלנו במשפחות מאוד שונות. היה ברור שמשפחה וילדים הם אחד הדברים הכי חשובים לנו".
קראו עוד:
ותחילת הדרך הייתה אופטימית. סיון החלה ראשונה בטיפולים, אבל אחרי תשעה ניסיונות שכשלו, כולל הפלה בשלב מוקדם, היא לקחה לעצמה הפסקה. רעות, שצעירה ממנה בארבע שנים, התחילה טיפולים בעצמה. אחרי כמעט חמש שנים של ניסיונות, ושלל אכזבות, סיון חזרה למרוץ אחרי הילד.
כבר בניסיון הראשון אחרי אותה הפסקה - התקבלה התשובה החיובית. "זה היה אושר שאין לתאר, בשבועיים הראשונים לא ישנתי בלילה מההתרגשות", סיון מספרת. "כשהיינו בבדיקת הדופק, הרופא באולטרסאונד לא ידע איך לעכל שתי נשים שבוכות בכי היסטרי. יצאנו ממנו, התחבקנו, ואמרתי לה, 'טוב, עכשיו טלפון לאימא שלי".
בעקבות ההיריון, השתיים התלבטו אם להמשיך בטיפולים של רעות, שהייתה כבר אחרי שבע שאיבות, ללא תוצאות. תרומת הזרע שממנה הושג אותו היריון מיוחל הגיעה למכסה, כך שהחלום להוליד "אחאים" (אחים לאותה תרומה) החל להתרחק. השתיים פנו לוועדה מיוחדת, וקיבלו היתר לניסיון אחרון מאותו תורם. "משהו בפנים אמר לנו שזה לא יקרה ושאין סיכוי, אז מה אכפת לנו לזרום עם המחשבה", רעות משחזרת, "זה היה יותר כדי לסמן לעצמי שאני עשיתי את שלי, וסגרתי את הבאסטה. ממש ככה".
סיון הייתה אז כבר בחודש השביעי, כשהתוצאה החיובית של רעות הגיעה - ותפסה אותן בהפתעה גמורה. "היינו בהלם! סיון בהריון מתקדם, כבר התחלנו לקנות את הדברים ללידה - אז היריון נוסף? איך עושים את זה?", הן אומרות.
וכך, אחרי תקופת חפיפה של חודשיים שבהן גרן להן בבית שתי הריוניות, אביב הקטן נולד. מצד אחד בית שמח עם תינוק חדש - מצד שני חשש מפני ההתמודדות עם המצב המבלבל, שכלל לבטים וחרדות לקראת שינוי הסטטוס הנוסף. ההיריון והלידה של רעות היו קשים ומורכבים, ובסופם, אחרי חצי שנה, נולדה לילי-רות.
"החיבור החזק נוצר ברגע ששמו אותה עליי", משתפת רעות, "תוך חצי שנה נהיינו משפחה של ארבע נפשות. כשהגענו הביתה הנחנו אותה לידו כדי שהוא יראה אותה, אמרנו לעצמנו שהוא בטח יחשוב שזו בובה, כי הוא עוד לא מבין. אבל הוא נגע לה ביד והיא הסתכלה עליו".
כיום לילי-רות בת שלושה חודשים, ואביב בן תשעה חודשים. המשפחה השמחה עדיין נטולת שעות שינה, מנסה לתמרן בין צרכים של תינוקות בגילים שונים. "הם אחים, כמו תאומים - אבל לא. אנחנו מניחות שלגדל תאומים זה יותר קל, כי הכול אותו דבר. שני תינוקות זה אושר, זו שמחה, זה מילא את הבית שלנו בהמון אור - אבל הלילות הם סיוט. אביב למשל כבר במשפחתון, אז צריך להיזהר וגם להפריד כדי לא לחשוף אותה לחיידקים מהגן. יש לנו חדר ילדים אחד ושידה אחת, אז הקמנו עמדת החתלה נוספת פה על השולחן. יש הבדל בגדלי המוצצים, בגדלי החיתולים, באבקות של תחליפי החלב. גם השלבים ההתפתחותיים הם אחרים, לילי-רות בתקופת הגזים עכשיו, ואביב התחיל לזחול וגם להצמיח שיניים.
בתשובה לשאלה מי משתיהן תלד בעתיד, אם הן יבחרו להיכנס להיריון נוסף, אומרת רעות: "אנחנו מאוד רוצות לאמץ ילד או ילדה, תמיד אמרנו שהילד השלישי יהיה באימוץ או באומנה, אם יאפשרו לנו. אם היינו יכולות, הייתי נכנסת להריון מביצית של סיון, וכך תהיה אימא אחת פונדקאית שנושאת את ההיריון, ואימא ביולוגית. זה יהיה חלום אם יתאפשר לעשות את זה כאן בארץ".
