בשבוע שעבר ציינו את "השבוע הלאומי לגלישה בטוחה ברשת", מה שהזכיר לי את ההתמודדות של כולנו סביב הנושא, שקיימת בכל ימות השנה.
זה היה לפני שנה. היא התקשרה אליי ואפשר היה לשמוע בבירור את העלבון בקולה: אימא של נער מתבגר משכונת קטמון הישנה, שלא הבינה למה פתאום באמצע ארוחת הערב הילד שלה עלה לחדר שלו בסערה, טרק את הדלת והתחיל לבכות. אחרי חצי שעה של ניסיונות והפצרות, הוא פתח את הדלת וסיפר לה שהוא נפל קורבן למתיחה אכזרית - שנמשכה אז יותר משלושה חודשים.
קראו עוד:
הוא חשב שהוא מתכתב עם נערה שגרה בשכונת גילה הירושלמית. במשך שלושה חודשים הוא פתח בפניה את ליבו וסיפר לה את סודותיו הכמוסים, הוא הרגיש שמצא נפש תאומה בעולם. הוא בדק כמובן את הפרופיל שלה והכול נראה לו אמיתי לחלוטין.
רק כשהגיע למקום המפגש שקבע איתה בצ'ט, והיא לא הופיעה, הוא קיבל דרך מסרון אכזרי שדרכו הבין בעצם שאין נערה, שהכול שקר מוחלט, ושכל הבדיחה הזאת הייתה על חשבונו.
מתברר שחבורה של שלושה ילדים החליטה לחמוד לצון, ועל הדרך לחמוס את נשמתו ואת סודותיו האינטימיים ביותר - רק בשם מתיחה מופרעת ומעוותת במיוחד. אחרי המקרה, הנער לא הסכים להראות את הפרצוף שלו בבית הספר יותר מחודש וחצי. הוא הסתגר בבית, מתבוסס בהשפלה הכואבת שחווה, כועס על כל העולם ובעיקר על עצמו, ולא מבין כמה רוע יש בחברים שלו לכיתה, שלא בחלו באמצעים בשביל להוליך אותו שולל.
הצוות החינוכי בבית הספר נרעש מהמקרה, אולם היה חסר אונים. הרי זה לא שהם פגעו בו פיזית או מילולית בתוך מתחם בית הספר: התלמידים הללו לא עברו על שום חוק או תקנון, ועשו את העוולה שלהם על חשבון זמנם הפנוי ובביתם.
דיברתי עם המחנכת ששיקפה לי את התסכול הרב שאחז בה. היא הודתה שהיא לא בטוחה שהתלמידים שלה הבינו את גודל הנזק שהם גרמו לתלמיד שלה, או את הצלקת הנפשית שהותירו.
לפני שבוע, לקראת שבוע המוגנות ברשת, רציתי להתעדכן במצבו. אז דיברתי עם אותה אימא של אותו תלמיד שחטף את הכאפה הזאת של החיים שלו. מאז אותו מקרה ועד היום, הוא עדיין לא מסכים ללכת לפעילויות של תנועת הנוער, או להיפגש עם אותם נערים שעשו לו את זה אחרי הלימודים, או עם חברים בכלל. הוא ניתק את עצמו.
לדבריה, כבר שמונה חודשים שהוא הולך לטיפול אצל פסיכולוג. אף אחד כמובן לא חשב לתת לה החזרים. "מי יודע, אולי הזמן יעשה את שלו", היא אמרה לי בעצב ובדאגה. ואז המשיכה: "אם רק היינו מודעים לגודל הסכנות שיש בגלישה ברשת, היינו מזהירים אותו ואומרים לו לא לבטוח באף אחד. כמה נזק היינו יכולים לחסוך... אבל היינו עסוקים, כמו שאר ההורים וכמו כולם, במרוץ החיים. מי בכלל היה יכול לחשוב על זה?".
הכותב הוא מחנך, חבר מערכת "הגיע זמן חינוך", יזם חינוכי ואב לשלושה ילדים
