הזירה החינוכית בבתי הספר ובגנים מאתגרת לא פעם את הפרטיות של הילדים, המורים וההורים. למשל, במקרים שבהם מוצבות מצלמות, או במקרים שבהם ילדים מפיצים סרטונים שפוגעים בפרטיותם של ילדים אחרים. עם תחילת שנת הלימודים גיבשנו מדריך בנושא - באמצעות עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, ממשרד בר-און כהן, המתמחים בין היתר בהגנת הפרטיות ובתביעות הקשורות לקטינים.
אני שולח את ילדי הרך לגן ומבקש להתקין מצלמות. האם זה חוקי?
בסוף שנת 2018 חוקק "חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018". זאת, כדי "להגן על שלומם של פעוטות השוהים במעון יום מפני פגיעה בהם באמצעות התקנת מצלמות, תוך שמירה, ככל האפשר, על כבודם ופרטיותם של הפעוטות, של העובדים במעון ושל כל אדם אחר הנמצא במעון".
קראו עוד:
החוק מחייב את מי שמפעיל מסגרת לחינוך וטיפול בפעוטות עד גיל שלוש להתקין מצלמות שיתעדו (בהקלטת וידאו בלבד וללא קול) את הנעשה במעון היום, בכל השעות שבהן הפעוטות שוהים במעון.
כדי למנוע הדלפה של תכנים פרטיים של ילדי הגן לידיים לא רצויות - חל איסור על צפייה בצילומים, על העתקתם, על העברתם לאדם אחר ועל עשיית כל שימוש בהם, אלא לפי צו בית משפט. המשטרה וגורמי הפיקוח של משרד הרווחה רשאים לעשות שימוש בצילומים גם ללא צו מבית משפט, כדי למנוע פגיעה בשלומם של הפעוטות השוהים במעון.
עורכי הדין כהן ובר-און מציינים כי "בהתאם לחוק, פטורים מהתקנת מצלמות מעון יום לפעוטות הפועל במקום המשמש גם למגורים, מעון יום שיקומי, מעון יום השוהים בו פחות משבע פעוטות ומעון יום שבו לפחות 70% מהורי הפעוטות מתנגדים בכתב להפעלת מצלמות. אין פתרון חקיקתי מקביל לגבי גילים בוגרים יותר, גני ילדים פרטיים/ציבוריים.
יש הטוענים כי בגילים אלה (מעל גיל שלוש) ילדים מסוגלים לספר על המתרחש בגן ואין צורך במצלמות הפוגעות בפרטיות. התקנת מצלמות בגני ילדים אפשרית בכפוף לקבלת הסכמת ההורים, בניגוד לפעוטונים שבהם מדובר בחובה על פי חוק (למעט ארבעת המקרים שהוצאו מתחולת החוק)".
האם חוקי להתקין מצלמות בשטחים הציבוריים של ביה"ס, ומי יכול לעשות בהן שימוש?
חוק זכויות התלמיד, תשס"א-2000, אימץ את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לפיו כל אדם זכאי לפרטיות. זכותו של ילד לפרטיות מעוגנת גם באמנה הבינלאומית לזכויות הילד.
אם המצלמות מוצבות במקום ציבורי, למטרת שמירה על ביטחון הציבור – אין מדובר בפגיעה בפרטיות. לעומת זאת, אם בית הספר חפץ להציב מצלמות בשטחים שאינם ציבוריים, לצורך תיעוד קטינים הנכנסים אליהם, נדרשת בדרך כלל קבלת הסכמה מודעת וחופשית של החשופים לצילום, היינו לקבל הסכמה מראש למיקום המצלמות מהוריהם של הקטינים.
על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, ההחלטה על הצבת מצלמות בשטח הציבורי של המוסד החינוכי היא של מנהל המוסד. חל איסור להציב מצלמות במקום שבו מתקיימות פעילויות פרטיות. בחוזר הובהר, כי למצלמה לא יחובר התקן בעל יכולת שמע או יכולת להקליט שמע.
"ההחלטה על הצבת מצלמות בשטח הציבורי של המוסד החינוכי היא של מנהל המוסד. עם זאת, חל איסור להציב מצלמות במקום שבו מתקיימות פעילויות פרטיות"
הילד שלי ביסודי והנייד שלו נגנב מהתיק. בביה"ס יש מצלמות במסדרון. האם ניתן לבקש לראות צילום כדי לזהות מי גנב?
בהחלט ניתן להיעזר במצלמות האבטחה כדי לאתר את הגנב. מנהל המוסד החינוכי או גורם מורשה אחר יצפה בחומר המוקלט. ניתן גם להגיש בקשה של גורם בעל עניין, כמו בקשה של הורים לתלמיד שממנו נגנב הנייד. אפשרות נוספת היא להגיש תלונה במשטרה, אשר תדרוש לקבל את החומר המוקלט כדי לאתר את הגנב.
בפרקטיקה הנוהגת, הדברים מבוצעים כאשר מדובר בגניבת חפצים בעלי ערך כספי גבוה. עורכי הדין כהן ובר-און מציינים כי על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, הצבת מצלמות תיעשה לצורך הגברת אבטחה, טיפול באלימות ומניעת ונדליזם. המצלמה תוצב באופן שהיא תצלם את השטח הציבורי המשרת את כל באי המוסד החינוכי (חצרות, מגרשי ספורט, מסדרונות), ולא שטחים שבהם מתקיימות פעילויות פרטיות. כמו כן, חל איסור להציב מצלמות בכיתות הלימוד. כאשר מדובר בשטח שאינו נחשב ציבורי - יש לקבל את הסכמתם מראש של ההורים להצבת המצלמות.
ההנחיה בחוזר המנכ"ל היא כי רק מנהל מוסד חינוכי, או אדם שהוסמך על ידו לשם כך, יצפה בצילום בזמן אמת, וכי החומר שיוקלט במצלמות יימחק לאחר שלושה ימים מיום ההקלטה (אלא אם מדובר בתיעוד אירוע חריג שיש חשיבות לשמירתו). בהתאם לחוזר מנכ"ל, אם התקבל מידע על אירוע של אלימות, בריונות, התנהגות סיכון (עישון, אלכוהול) וסיכון בטיחות הנובע מהתנהלות גורם אנושי -ידאג המנהל כי גורם מורשה (המנהל עצמו, או גורם מורשה אחר כהגדרתו בחוזר) יצפה בחומר המוקלט הרלוונטי, וזאת בחדר המנהל בלבד ובנוכחות המנהל במהלך הצפייה.
בנסיבות מסוימות ניתן להתיר עיון בחומר המוקלט בכפוף לכך שהוגשה בקשה לצפייה על ידי גורם בעל עניין, כמו תלמיד שצולם או היה מעורב באירוע, או הוריו, לאחר שהבקשה קיבלה אישור של המפקח אחרי שנועץ עם היועץ המשפטי, שאנשים נוספים בצילום יטושטשו כדי שלא ניתן יהיה לזהותם ובעל העניין לא ייחשף למידע עודף וכן הלאה.
ילד בכיתה של בתי צילם אותה בניגוד לרצונה והעלה לטיקטוק פרסום שמביך אותה. מה הדין?
מגיל 12 ומעלה, מוטלת על הילדים אחריות פלילית וניתן להתלונן נגדם במשטרה. קטינים מתחת לגיל 12 שביצעו עבירה פלילית יטופלו על ידי רשויות הרווחה. קטינים בגילים 12-18 יעמדו לדין במגבלות שונות בהתאם לגילם. במקביל להליך הפלילי - מתנהל ההליך האזרחי-נזיקי. קטינים שגרמו נזק לאדם או לרכוש, חושפים את הוריהם לתביעה נזיקית מצד הנפגעים.
כך, הורה יכול למצוא עצמו נתבע על ידי צד שלישי בגין הפרת חובותיו כהורה כלפי הקטין, באופן שאפשר לקטין לבצע את המעשים המזיקים. אם ייקבע שההורים הפרו את חובתם להשגיח ולפקח במידה סבירה על מעשי ילדיהם, שלא יזיקו, אם לא נהגו כהורה סביר, אם היו מודעים להתנהגות הקטין, אם לא פעלו כדי למגר אותה - הם יימצאו אחראים כלפי מי שניזוק על ידי ילדיהם הקטינים.
כמובן, כל מקרה לנסיבותיו ובהתחשב בגיל הילד, הסכנה הנשקפת מהתנהגותו, עברו ועוד. עורכי הדין בר-און וכהן מספרים: "במשרדנו אנחנו מטפלים ביותר ויותר תביעות נזיקין נגד הורים לקטינים בגין מעשים פוגעניים שעשו ילדיהם ברשתות החברתיות ובמקומות אחרים. כינויי גנאי, חשיפת והפצת תמונות אינטימיות, השפלות ודברי לשון הרע - 'מתורגמים' לתביעות נזיקין כלפי ההורים לילדים המפגעים.
כך למשל, הייתה תביעה של הורים לילדה שכונתה בכינויי גנאי בוואטסאפ כלפי ההורים של הקטינים שפגעו בה, אשר כשלו בפיקוח על ילדיהם. חלה גם תביעה של הורים נגד הוריו של קטין בן 10 שנהג ללעוג לחברו לכיתה בשל נטייתו המינית. המקרים הללו עדיין מתנהלים".
אגב, התמודדות עם פרסום תמונה או סרטון או הקלטה בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל, יכולה להיעשות בכמה דרכים: הגשת תלונה במשטרה, נקיטת צעדים בתוך המסגרת החינוכית (השעיה, הרחקה לצמיתות) והגשת תביעה נזיקית כלפי ההורים (במידה שהילד הפוגע אינו בר אחריות פלילית) ככל שתוכח התרשלותם בפיקוח על ילדיהם.
בקבוצת הוואטסאפ של הורי הכיתה היה ויכוח וכתבתי דבר מה נגד הורה. הוא אמר לי שמדובר בלשון הרע. מה הדין?
אם במסגרת התבטאויות בקבוצת וואטסאפ יפורסמו דברים שעלולים להשפיל אדם בעיניי אחרים, לבזות אותו, לפגוע במשרתו, עסקו, משלח ידו או מקצועו של אדם, לבזותו בשל גזע, מוצא, דת, מקום מגורים, גיל, מין, מוגבלות וכן הלאה - הדברים עלולים להיחשב כפרסום לשון הרע.
באחד המקרים שבהם טיפלו עורכי הדין בר-און וכהן, כתב אחד האבות בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית כי אחת האימהות החברות בוועד הכיתה היא "משועממת", חסרת כישורים תעסוקתיים ויש לה המון זמן פנוי שאותו היא מפנה כדי "לטרטר" הורים אחרים בכיתה. באותו מקרה הסכימה הנפגעת להסתפק בהתנצלות מפורטת של האב במסגרת קבוצת הוואטסאפ שבה פרסם את דבריו וההדורים יושרו.
אנחנו גרושים, הבן שלנו (15) חי איתי ולא עם אביו ומנותק קשר עמו. האם ניתן לבקש, כפי שהילד רוצה, שמידע לימודי עליו לא יימסר לאביו משום שלדעתו זה פוגע בפרטיותו?
ככלל, המדיניות היא לערב את שני ההורים בחיי ילדיהם בבית הספר, פרט למקרים שבהם ביהמ"ש הורה אחרת. אם אחד ההורים טוען כי ההורה השני הוא "מנותק קשר" או אלים, או שקיימת סיבה כלשהי לשלול כל מעורבות שלו בחיי התלמיד - נדרשת החלטת בית המשפט. כל עוד לא ניתנה החלטה שיפוטית המורה אחרת - כל הורה זכאי לקבל כל מידע שההורה האחר מקבל.
