מחקר ראשון מסוגו נערך בקרב בוגרי מערכת החינוך שחוו חרם בבית הספר, כדי להבין את השלכותיו בחייהם הבוגרים. והממצאים לא קלים: 40% מההורים לא ידעו שילדם עובר חרם, רק ב-38% אחוזים מהמקרים בית הספר התערב, ו-63% אחוזים מהבוגרים שהשתתפו במחקר סובלים מהשלכות שפוגעות בבריאותם הנפשית, שנים לאחר שסיימו את מערכת החינוך.
ממצאים קשים אלה התקבלו במחקר חדש שערכו ד"ר ענת כורם ופרופ' יצחק גילת מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט.
השלכות החרם, הנתונים
החוקרים בדקו את התופעה באמצעות 504 בוגרי מערכת החינוך בגילי 18-25 שחוו חרם בבית הספר. הבוגרים דיווחו על השלכות שממשיכות ללוות אותם גם אחרי שנים, וכאלה שגרמו לשינוי תפיסתי ולערעור האמון, למחשבות אובדניות, לנשירה מהלימודים ולקשיים ביצירת קשרים זוגיים וחברתיים.
ואלה המספרים: 8% מהבוגרים דיווחו על מחשבות אובדניות, 32% על תחושת בדידות, 31% על חרדה חברתית, 30% על קושי ביצירת קשרים זוגיים. על חוסר חוסר אמון העידו 40% מהבוגרים, ו-15% דיווחו על רגשות אשמה. לצד זאת, 37% ממשתתפי המחקר העידו על חוסן נפשי שחשו שהתפתח בהם אחרי החרם.
קראו עוד:
מהממצאים עולה כי תופעת החרם שכיחה בעיקר בכיתות ד'-ו', עם 57% מהמקרים, וב-60% מהמקרים הבנות מוחרמות יותר מאשר בנים. החוקרים ציינו נתונים ממחקר שנערך במשרד החינוך, שלפיו ב-60% מהכיתות דווח על ילד אחד לפחות שהוחרם בחודש האחרון.
למה ילדים עושים חרם?
סיבה מרכזית לחרם שעולה מהמחקר היא שהעומדים מאחוריו, ילדים ממעמד חברתי גבוה, מנהיגים את החרם על הקרובים להם בסולם החברתי כדי לחזק את עליונותם. בניגוד לסברה שלפיה החזק תוקף את החלש, חוקרים סבורים שבחלק מהמקרים הקורבן יכול להיות דווקא תלמיד חזק חברתית, שמרכזיותו מגבירה את סיכוייו להיות מטרה לבריונות. הילדים האחרים נגררים אחר מנהיגי החרם בחשש שחרם שהחרם יופנה כלפיהם, או מרצון למצוא חן בעיניי המנהיגים.
"בניגוד לסברה שלפיה החזק תוקף את החלש, חוקרים סבורים שבחלק מהמקרים הקורבן יכול להיות דווקא תלמיד חזק חברתית, שמרכזיותו מגבירה את סיכוייו להיות מטרה לבריונות"
איך נראה חרם?
שני הביטויים השכיחים ביותר לחרם הם הימנעות מדיבור עם הילדים המוחרמים, והימנעות מהזמנתם להשתתף בפעילויות קבוצתיות (60%). גם התנהגות אלימה כלפי הילדים המוחרמים דווחה בשכיחות גבוהה של יותר מ-50%.
החוקרים מציינים כי בתקופתנו נוסף הביטוי הווירטואלי, בעוד שהשיח ברשתות החברתיות נוטה להיות מקוטב ולהתמקד במסרים שליליים, האנונימיות והיכולת להסיר עקבות מגבירה מסרים תוקפניים. באשר להתמשכות החרם, 60% דיווחו שהוא נמשך שבועות אחדים, ו-20% על חרם שנמשך כשנה.
מהו תפקיד ההורים?
במחקר הנוכחי נמצא ש-40% מההורים לא ידעו על החרם, ו-10% מההורים שידעו - לא פעלו, כלומר כמחצית מההורים לא נקטו בפעולה כלשהי אחרי החרם שהם גילו שמתרחש בסביבתם. "להיעדר שיתוף הורי ייתכנו כמה סיבות", מסביר פרופ' גילת, "ראשית, ייתכן שהילדים חוששים לצער את הוריהם, מתביישים בחרם ונזהרים מלחשוף את קלונם בפניהם. הורים מסוימים מגיבים בשיפוטיות לאירועים שליליים שילדיהם מעורבים בהם, גם אם שלא במודע.
"הורים עלולים להעביר לילד מסר שהוא אחראי למצב או להביע אכזבה, אפילו בהבעות הפנים או באינטונציה. ההשפעה המיידית של אי-ידיעת ההורים היא היעדר תמיכה של המקור החשוב ביותר עבור הילד", הוא אמר.
החוקרים גילת וכורם סבורים כי ליועצים, למחנכים, למורים וגם להורים יש תפקיד חשוב בהתמודדות עם חרם חברתי. הם מציעים דרכי פעולה אופרטיביות למניעה ולהתערבות במצבים של חרם.
"הורים עלולים להעביר לילד מסר שהוא אחראי למצב או להביע אכזבה, אפילו בהבעות הפנים או באינטונציה. ההשפעה המיידית של אי-ידיעת ההורים היא היעדר תמיכה של המקור החשוב ביותר"
פעולות למניעת חרם
הצעד הראשון שהצוות החינוכי צריך לנקוט בו הוא טיפוח אקלים כיתה חיובי, כלומר להעלות את מודעות התלמידים להשפעות החרם ולעודד אותם להציע בעצמם אסטרטגיות חרם בקרב תלמידים. פעולות אלו יסייעו לתלמידים לדון בנושא, להתפכח מחשיבתם האגוצנטרית, להתבונן במצב מנקודת מבטם של המוחרמים ולפתח אמפתיה כלפיהם. כך לפי החוקרים.
צעד נוסף הוא לכלול את נושא החרם החברתי בתוכניות להכשרת מורים ולשלב לימוד תאורטי והתנסות מעשית. חשוב שאנשי החינוך ישוחחו עם הורים על התופעה, עליהם לדעת שהחרם רווח בקרב ילדים צעירים ושדווקא בגיל זה הילדים נוטים להתמודדות פסיבית.
בנוסף, יש לדון עם ההורים כיצד אפשר לטפח בבית שיח תומך ומכיל, שבו הילדים יוכלו לשתף במצוקותיהם ולא לחשוש מתגובה שיפוטית.
יש לסייע להורים לזהות סימני מצוקה בקרב הילדים, בהם הסתגרות, מבע של עצבות ושינויים בהתנהגות ובתחומי העניין. שיח פתוח עם ההורים יסייע גם לתלמידים אחרים לשתף מבוגרים ולדון באסטרטגיות פעולה.
פורסם לראשונה: 11:55, 02.03.23