"היא לא מוכנה בשום אופן לעשות קקי בשירותים. לא משנה מה הבטחתי בתמורה, כמה דיברתי איתה, היא מתעקשת לעשות רק בתחתון" (אימא לילדה בת שלוש וחצי שהתחילה גמילה לפני כארבעה חודשים ומעולם לא עשתה קקי באסלה).
"יובל עדיין עושה קקי רק בחיתול. מה לא ניסינו? אמרתי לו שאין חיתולים יותר, הסברנו שהוא גדול, אבל הוא מתעקש. בסוף אנחנו שמים חיתול והוא עושה" (הורים לילדים בן שלוש שהתחילו גמילה לפני כחודש). המצבים הללו מוכרים לכם? ייתכן שילדיכם חווים חרדת אסלה.
הורים רבים מנצלים את ימי הקיץ האחרונים כדי לגמול את ילדיהם מחיתולים. במקרים רבים, תהליך הגמילה מתקדם היטב עם הפיפי, ולאחר כמה ימים הילדים רוכשים שליטה טובה יותר על הנושא, והפספוסים פוחתים. הקקי הוא כבר סיפור אחר, והרבה פעמים הורים חווים בעיה בגמילה סביבו, כשהילדים חוששים לשחרר אותו בסיר או בשירותים. הניסיון מגלה כי ברוב מקרים שבהם יש בעיה בתחום הגמילה מקקי, היא נובעת מחשש שמלווה את הילדים מהשחרור.
קראו עוד:
לרוב, החשש לשחרר את הקקי נובע משני גורמים עיקריים: אחד, קשור לתחושת ההתנתקות שהילדים חווים בעת שחרור הקקי בסיר או בשירותים. אם תחשבו על כך, מהיום שבו הם נולדו הם רגילים לשחרר את הקקי ולחוש שהוא נשאר צמוד אליהם עד ההחלפה. כעת, הם נדרשים להתרגל לתחושה גופנית חדשה שבה הקקי נופל מטה לסיר או לשירותים.
"הימנעות משחרור הקקי בסיר או בשירותים מפחיתה את חרדת הילד בטווח הקצר, כי הוא לא נדרש לפגוש בגירוי המפחיד אותו. אך בטווח הארוך החרדה עולה משום שהוא מעולם לא קיבל הזדמנות לגלות שאולי חוויית השחרור לא מפחידה כפי שתיאר לעצמו"
תחושה זו עלולה לעורר חשש אצל חלק מהילדים, ואף לעורר פחד מנפילתם לשירותים בעקבות הקקי שלהם. הסיבה השנייה היא התפיסה המוטעית של איברי הגוף של הילד. לעיתים, ילדים מאמינים כי הקקי הוא חלק מאברי הגוף שלהם וכתוצאה, הם מפחדים לשחררו בסיר או בשירותים. חשבו כמה מלחיץ זה היה עבורכם אילו הייתם נדרשים ללכת לשירותים ולהשאיר אחריכם יד או רגל.
מה שמחריף את החשש של הילד משחרור הקקי עוד יותר, היא העובדה שלפעמים החשש הראשוני גורם לו להתאפק מלשחרר את הקקי. כתוצאה, המעי סופג את חלק מהנוזלים בצואה והיא מתקשה. ואז כשהילד משחרר את הקקי, החוויה היא כואבת ולא נעימה.
כמו כן, נטייתן של חששות וחרדות היא להגביר את עצמן ולפעול במנגנון של "כדור שלג", כלומר, ככל שאנחנו חרדים ממשהו מסוים, הנטייה הטבעית-הישרדותית שלנו היא להימנע מלפגוש באותו גירוי. ההימנעות משחרור הקקי בסיר או בשירותים אמנם מפחיתה את החרדה של הילד בטווח הקצר, כי הוא לא נדרש לפגוש בגירוי המפחיד אותו. עם זאת, בטווח הארוך החרדה עולה - משום שהוא מעולם לא קיבל הזדמנות לגלות שאולי חווית השחרור לא הייתה כה מפחידה כפי שתיאר לעצמו.
ואיפה זה פוגש אותנו ההורים? כאשר הילד מסרב לעשות קקי בסיר או בשירותים, אנחנו חווים בלבול וחשש שמא אנחנו עלולים להזיק לילד אם נלחץ עליו, או להוביל אותו להתאפקות מסוכנת עבורו ולטראומה בתחום בקקי. במקביל, אנחנו חוששים מהמחירים שהילד עלול לשלם בעקבות הקקי בתחתון או בחיתול - שיצחקו עליו בגן, שהוא יחוש מבויש ושהדימוי העצמי שלו ירד בעקבות כך.
הילדים חוששים מהשירותים? הנה מה שיעזור
עברו לתזונה מעודדת יציאה. היות שמרבית הילדים שחווים חשש משחרור הקקי יעדיפו להתאפק, אם אתם ההורים תרצו לסייע להם לשחרר את הקקי בסיר או בשירותים - כדאי להגביר משמעותית את צריכת הסיבים התזונתיים והנוזלים של הילד. פירות, ירקות, יוגורטים וכלל מזונות מעודדי היציאה מומלצים בתקופה זו. בנוסף, אם המצב חריף אצל ילדיכם, תוכלו לשקול להתייעץ עם רופא הילדים בנוגע לשימוש במרככי צואה. כל אלה יסייעו לילדכם לשחרר את הקקי ולהימנע מהתאפקות הפועלת כמעגל קסמים שלילי.
מקבלים החלטה. הסבירו לילדים שכעת אתם מסייעים להם להתגבר על החשש, ולעשות את הקקי בשירותים או בסיר. הובילו את ילדיכם לסיר או לשירותים כאשר נראה שיש להם קקי, וסייעו להם שם עם אמירות מרגיעות בסגנון: "אני כאן, אני שומרת עליך וביחד נצליח". בזמן הישיבה תוכלו לעסוק בפעילויות מהנות עבורם, כמו משחק משותף, הקראת סיפור ועוד.
יושבים מספר דקות. הורים רבים מושיבים את ילדיהם זמן רב בשירותים או בסיר כדי שישחררו את הקקי, אך בסוף, לרוב, לא יוצא כלום. התיישבות ארוכה מאוד לא מומלצת לרצפת האגן של ילדיכם, ולכן העדיפו התיישבות קצרה, בת כחמש דקות כל פעם. אם לא יצא, תמיד תוכלו לחזור ולשבת שוב תוך זמן מה.
אל תמשכו את הבעיה. בעוד שחשש משחרור הקקי בשירותים אופייני מאוד לתחילת הגמילה, כאשר הוא נמשך זמן רב - הוא עלול להפוך לבעיה של ממש. כתוצאה, יהיה קשה יותר לטפל בבעיה והיא תתקבע כדפוס אצל ילדיכם. לרוב, ככל שהבעיה נמשכת זמן רב יותר, וגילו של הילד עולה, כך היא הופכת לעיקשת ומאתגרת יותר לשינוי. אם אתם רואים שבעיית הקקי של ילדיכם מתמידה מעבר לשבועות בודדים, מומלץ לפנות לאיש מקצוע.
הכותבת היא פסיכולוגית (MA בפסיכולוגיה קלינית של הילד) המלווה הורים בתהליכי שינה, גמילה מחיתולים והתנהגות
